תנחומא בובר, תולדותMidrash Tanchuma Buber, Toldot

א׳ואלה תודלות יצחק בן אברהם (בראשית כה יט). זש"ה עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם (משלי יז ו), מי גרם לאברהם שנתגדל, יעקב, שנאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט כב), ולמה שאם זכה אדם שיהא בן תורה הוא ובנו ובן בנו, שוב אינה פוסקת ממנו עולמית, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת (דברים ד י), מה יום מתן תורה אינו בטל, כך הלמד תורה לבנו ובן בנו שוב אינה פוסקת ממנו, וכך כשראה הקב"ה לאברהם שהיה עוסק בתורה, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (בראשית כו ה), וכתיב כי ידעתיו (שם יח יט), ועמד יעקב ולא זז מן התורה, שנאמר ויעקב איש תם יושב אוהלים (שם כה כז). מה התנה הקב"ה עמהם, לא ימוש ספר התורה וגו' (יהושע א ח). וכתיב בן חכם ישמח אב (משלי י א), זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ובן כסיל זה ישמעאל, שנאמר ואלה תולדות ישמעאל בן אברם (שם כה יב). יש בנים מתגנין באבותיהם. יאשיהו מתגנה באביו, שנאמר כי [הוא] אמון הרבה אשמה (דה"ב לג כג). חזקיהו נתגנה באחז, שנאמר צר תעודה (ישעיה ח טז). ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו, [שנאמר ובני עלי בני בליעל (ש"א ב יב), ואף שמואל נתגנה בבניו] שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו (שם ח ג). אלא אברהם לא היה כן, אלא הוא נתגדל ביצחק, שנאמר אברהם הוליד את יצחק, וכי לא הוליד אלא יצחק בלבד, והרי כתיב (ואלה תולדות ישמעאל) [ותלד הגר לאברם בן וגו' (בראשית טז טו)], ועוד בני קטורה זמרן ויקשן, ואינו אומר אלא אברהם הוליד את יצחק, אלא שהיה יצחק צדיק, לכך נאמר אברהם הוליד את יצחק.

ב׳(ויהי רעב. זש"ה בבא רשע בא גם בוז (משלי יח ג), מי הוא זה, זה היה עשו הרשע שעל רגליו בא לאבדון. מה כתיב)

ג׳ויגדלו הנערים ויהי עשו אי יודע ציד וגו' (בראשית כה כז). אמר ר' ברכיה הכהן אמר ר' לוי שניהן הלכו לבית הספר, ושניהן שוין עד ט"ו שנה, למה היו דומים להדס ועצמונית, כל זמן שהן קטנים אין אדם מפריש מזה לזה, משיגדלו זה מפיח ויהי טוב, וזה מוציא קוציו, כך כל ימים שהיו עשו ויעקב קטנים לא היה אדם מפריש ביניהם, משנתגדלו נתפרשו, מנין שנאמר ויגדלו הנערים וגו'. ויעקב איש תם יושב אהלים (שם שם). איש יודע ציד. אמר ר' אבהו, מהו יודע ציד, צידיו סורנא, צד בבית [וצד] בשדה. ויעקב איש תם יושב אהלים. א"ל הקב"ה אתה התחלתה לישב באהלים, חייך כשאשוב לירושלים בזכותך אני חוזר, שנאמר כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב (ירמיה ל יח), שבות אברהם לא נאמר, אלא שבות יעקב.

ד׳ויזד יעקב (בראשית כה כט). נכנס עשו מן השדה וראה פניו של יעקב מפוחמות, א"ל מה את עושה, א"ל אין את יודע שמת אברהם זקנינו ואני עושה תבשילין, וילך להברות עליו, א"ל עשו, אהבי ושונאי מתו כאחד, אברהם מת ונמרוד מת, ומה זה לי בכורה, ומה היה התבשיל עדשים, שמקדם היו מכניסין (על) [אל] האבל עדשים, ולבית המשתה עדשים. ויבא עשו (בראשית כה כט), אמרו ג' עבירות עשה אותו הרשע בו ביום, גנב דכתיב אם גנבים באו לך אם שודדי לילה (עובדיה פסוק ה), ובעל נערה המאורשה, שנאמר מן השדה, אין שדה אלא נערה, שנאמר אם בשדה ימצא [האיש את הנערה] (דברים כב כה), והרג את הנפש, שנאמר והוא עיף, אין עיף אלא הורג, שנאמר אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד לא).

ה׳ אמר הקב"ה התניתי עם אברהם, ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה (בראשית טו טו), וזה אחרית טובה, שיהא הצדיק יוצא לחוץ ויאמרו לו ראה בן בנך מה עושה, אמר דוד כי טוב חסדך מחיים (תהלים סג ד), לפיכך נסתלק אברהם בשביל עשו, תדע לך שכן הוא, יצחק שבא מכח אברהם חי ק"פ, ואברהם לא חיה אלא קע"ה, אמר הקב"ה שלא יראה עשו עובר עבירות וקורא תגר עליו, לפיכך נגרעו מחייו של אברהם ה' שנים.

ו׳[הלעיטני נא מן האדם האדם הזה] (בראשית כה ל). מהו הלעיטני, אמר ר' יוחנן ממך ומן הדומין לך, מן הצדיקים שהן כיוצא בך.

ז׳ד"א הלעיטני, תן לי אין כתיב כאן, אלא הלעיטני, א"ל הלעיטני נתן לו בזיבורית, א"ל בזיבורית את נותן לי, שפוך את הקדירה לתוך פי, שאין לשון הלעטה אלא לשון שפיכה, שכך שנו רבותינו אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין, לפיכך אמר הלעיטני.

ח׳ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי (שם לא), א"ל בכורה אתה מבקש, מבקש אתה חלקי של עולם הבא, א"ל איני יודע אם יש לך חלק לעולם הבא, אבל מכור לי הבכורה שהיא מפרסמת כיום. מכרה כיום אמר ר' אחא מי שהוא יודע (להשיב) [לחשב] כראוי לא נטלו ישראל בעולם הזה אלא אלף שנים, שיומו של הקב"ה אלף שנים הן, שנאמר כי אלף שנים (תהלים צ ד).

ט׳ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות (שם לב), אברהם מת, ורוח הקודש אומר אל תבכו למת בכו בכה להולך (ירמיה כב י), ולמה זה לי בכורה (בראשית שם), ורוח הקודש אומרת ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו (תהלים קט יז). כיצד היו הבכורות מקריבין, עד לא הוקם המשכן היה העבודה בבכורות, וכל מי שהיה מקריב היה ראוי להתברך, שנאמר מזבח אדמה וגו' אבא אליך וברכתיך (שמות כ כד), אמר עשו אין אותו האיש רוצה לא להקריב ולא להתברך, א"ל הנביא אם לא דם שנאת ודם ירדפך (יחזקאל לה ו), אמר ר' לוי בשם ר' חנינא בן חמא זה דם הקרבנות ששנא להקריב להקב"ה, ורבותינו אומרים זה דם המילה שמשך לו ערלה, שנאמר שלח ידו בשלומיו חלל בריתו (תהלים נה כא).

י׳ד"א אם לא דם שנאת, ועשו שונא את הדם, אביו מברכו בדם, והוא בטוח בדם, שנאמר ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), ואומר לו אם לא דם שנאת, אלא ששנא נפשו של אדם, שהיא נתונה בגופו, לפיכך אמר למה זה לי בכורה.

י״אויבז עשו (שם כה לד), כסבור שהוא שוחק עם יעקב, והקב"ה מסכים מלמעלה, שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד כב).

י״בויבז עשו. בבא רשע בא גם בוז (משלי יח ג), זה עשו, שנאמר ויבז עשו, (ויבא קלון) [ועם קלון חרפה] (שם), שבא הרעב לרגלו, שנאמר ויהי רעב בארץ.

י״ג[ויהי רעב בארץ] (בראשית כו א). זש"ה הנה עין ה' אל יראיו (תהלים לג יח), מדבר באברהם שנקרא ירא אלהים, שנאמר כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב), למיחלים לחסדו (תהלים שם) שהיה מיחל להקב"ה על פי. להציל ממות נפשם (שם), ממיתתו של נמרוד ולחיותם ברעב (שם) שבא בימיו, שנאמר ויהי רעב בארץ (בראשית יב י).

י״דד"א הנה עין ה', זה יעקב, למיחלים לחסדו, שהיה יעקב מיחל להקב"ה, להציל ממות נפשם, ממיתתו של עשו, שהיה אומר יקרבו ימי [אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי] (שם כז מא), לחיותם ברעב, שבא בימיו.

ט״וד"א הנה עין ה', זה שבטו של לוי, שנאמר ואתנם לי מורא [וייראני] (מלאכי ב ה), למיחלים שהיו מיחלים להקב"ה בכל עת, להציל ממות נפשם, כשהן נכנסין להקריב קרבן, לחיותם ברעב, שנתן להם אחד מעשרה, שנאמר ואל הלוים (במדבר יח כו).

ט״זד"א הנה עין ה', לפי שהוא אומר ברח דודי ודמה לך לצבי (שה"ש ח יד), מה הצבי הזה כשהוא ישן עין אחת קמוצה ואחת פתוחה, ואף את ודמה לך לצבי, לכך אמר דוד הנה עין ה' אל יראיו.

י״ז[ד"א הנה עין ה'], זה יצחק, למיחלים שהיה מיחל להקב"ה, להציל ממות נפשם, שבקש ישמעאל להורגו, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק (בראשית כא ט), ואין מצחק אלא הריגה, שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד), ולחיותם ברעב, שבא בימיו הרעב, שבא בימיו הרעב, שנאמר ויהי רעב בארץ.

י״חוילך יצק אל אבימלך וגו' (בראשית כו א). בקש לירד למצרים מיד נגלה עליו הקב"ה, א"ל אל תרד מצרימה (שם ב), אברהם ירד, ויצחק לא ירד, ולמה לא אמר לאברהם אלא ליצחק אל תרד מצרימה, אמר ר' הושעיא א"ל הקב"ה יצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה תרד בתמיה, לפיכך אל תרד מצרימה

י״טגור בארץ הזאת (שם ג), אמר ר' חנן בשם ר' שמואל ב"ר יצחק למה אינו רוצה שיטמא בחוץ לארץ, מפני שנגזרה גזירה, שנאמר ויהי רעב, לפיכך הוא אומר גור בארץ הזאת. אמר ר' יהושע בן לוי בעולם הזה צדיקים היו מטורפין, שנאמר טרף נתן ליראיו (תהלים קיא ה), אבל לעולם הבא יזכור לעולם בריתו (שם).

כ׳כך דרש ר' תנחומא, ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז א), את מוצא עשרים דור מאדם עד אברהם, ואין כתיב בהן זקנה אלא באברהם, שנאמר ואברהם זקן (שם כד א), עמד יצחק אף הוא כתיב ויהי כי זקן יצחק (שם כז א), עמד יעקב אף הוא כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן (בראשית מח י), זש"ה יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם (תהלים צ טז), ואין הדרה אלא זקנה ושיבה, שנאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה (משלי כ כט), הוי והדרך על בניהם, שזכה אברהם ליצחק בחמשה דברים, כך שנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנוי מנין, שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר (בראשית לט ו), וכשהלך אצל אחיו אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא (שם לז יט), ונאמר ביצחק מי האיש הלזה וגו' (שם כד סה), שהיה יצחק נאה כיוסף מנין שהיה יצחק גבור בכח, ראה כמה בארות חפר, שנאמר וישב יצחק ויחפור וגו' (שם כו יח), ויחפרו עבדי יצחק וגו' (שם יט), ויחפרו באר אחרת וגו' (שם כא), ויעתק משם ויחפור (שם כב), ראה גבורה שהיה בידו, בעושר מנין, שנאמר ויגדל איש וגו' (שם כו יג), ואומר ויהי לו מקנה צאן וגו' (שם יד), בחכמה מנין, שאמר לאביו הנה האש והעצים וגו' (שם כב ז), ושנים [מנין], שהיה בן ק"פ שנה, ואברהם בן קע"ה, בשביל חמשת הדברים הללו (שזכה בהן), נוספו לו ה' שנים יותר מאביו, לכך נאמר יראה אל עבדיך פעלך וגו' (תהלים צ טז), כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה ונוטל כנגדן ה' פורעניות, ומי היה זה זה יואב, שנאמר יחולו על ראה יואב ובנו, [ואל יכרת איש מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (ש"ב ג כט), זב כנגד הכח, מי שהוא זב אין חלש ממנו, מצורע כנגד הנוי, מי שהוא מצורע אפילו בחור אין כעור ממנו, ומחזיק בפלך כנגד העושר שהוא (כאשה עניה) שאם אינה טוה בפשתן אין לה מנין לאכול, וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה), ונופל בחרב כנגד השנים, מי שהוא חוטא לוקה בהם, אבל מי שהוא זוכה נוטל כי צחק, ודוד מקלס תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה יז).

כ״אד"א ויהי כי זקן יצחק. זש"ה אבן חן השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל (משלי יז ח), אל תאמר כן אלא האבן הוא השוחד בעיני בעליו, בא וראה מה אמר עולתו של הקב"ה לא היה ראוי שיכהה בעיניו, אדם שהוא נותן נפשו על שמו של הקב"ה ונעקד על גבי המזבח היה צריך שיכהו עיניו, אלא אמר הקב"ה הכתבתי בתורתי ושוחד לא תקח (שמות כג ח), למה כי השוחד יעור עיני חכמים (דברים טז יט), ונטל שוחד מעשו והכהיתי את עיניו, ומה אם יצחק הצדיק על שנטל שוחד מבנו כהו עיניו, מי שהוא נוטל שוחד מן אחרים על אחת כמה וכמה, לפיכך נאמר אבן חן השוחד, לפיכך ויהי כי זקן יצחק ותכהין. לשון רומיית הלא נאמר בכאן.

כ״בויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני (בראשית כז א), ורוח הקודש צווחת כי יחנן קולו אל תאמין בו כישבע תועבות בלבו (משלי כו כה). ז' מקדשות עתידין ליחרב, אוהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובנין ראשון ובנין שני, לכך כי שבע תועבות בלבו.

כ״ג ד"א הורג את עשרת השבטים ומלכי ישראל הרי שתים, הורג שבט יהודה ובנימין הרי ד', הורג הכהנים והלוים ומלכות בית דוד הרי ז', כי שבע תועבות בלבו.

כ״דד"א ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ושלמה צווה כסף סגים מצופה על חרס שפתים דולקים ולב רע (משלי כו כג), למה עשו היה דומה למולייר שמבחוץ הוא של זהב, ומרגליות קבועות בו, אלא מבפנים הוא של חרס [כך היה עשו אומר לאביו הנני, ובלבו היה אומר מתי ימות], שנאמר ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (בראשית כז מא), הרי כסף סגים מצופה על חרס וגו' ופן אתה מוצא שזרעו של [עשו] המן אומר בלבו, ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו), אמר נבל בלבו (תהלים יד א), ואתה אמרת בלבבך שמים אעלה וגו' (ישעיה יד יג), והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וגו' (יחזקאל לח י), אמר בלבו שכח אל (תהלים י יא), ועתה שמעי (נא את) [זאת] עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה [אני ואפסי עוד] (ישעיה מז ח) הוי כי שבע תועבות בלבו, ושלמה צווח כסף סגים וגו'.

כ״הועתה שא נא כליך (בראשית כז ג). אמר ר' יצחק נפחא [כליך] זו מלכות בבל, שנאמר ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלהים (דניאל א ב), תליך זו [מלכות] מדי, שנאמר ותלו אותו ואת בניו על העץ (אסתר ט כה), וקשתך זו מלכות יון, שנאמר כי דרכתי לי יהודה קשת (זכריה ט יג), [וצא השדה זו מלכות אדום] שנאמר ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב ד).

כ״וועשה לי מטעמים וגו', ורבקה שומעת וגו', [וילך עשו השדה] (שם כז ד ה), כיון שהיה צד וקושר והיה המלאך הולך ומתירן ומבריח, שוב היה צד והמלאך מתירן, ולמה כך אלא לגלגל את השעות עד שילך יעקב וילך ויעשה ויכנס אצל אביו ויאכל ויטול את הברכות, לכך וילך עשו השדה לצוד ציד להביא.

כ״זורבקה אמרה אל יעקב וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר וגו', לך נא אל הצאן וגו' (שם ו ח ט), כיון שהלך והביא הלך אצל אביו, שנאמר ויבא אל אביו וגו', ויאמר יעקב אל אביו (שם יח יט), וברכו. ואע"פ שאתם אומרים שיקר יעקב לא שיקר, בלעם אמר לא הביט און ביעקב (במדבר כג כא), אלא [אמר] אנכי יעקב, עשו [הוא] בכורך וגו', קום נא שבה וגו', ויאמר יצחק אל בנו וגו' (שם שם כא), א"ל כי הקרה ה' אלהיך לפני (בראשית שם שם), ועוד אמר לו כשנעקדת על גבי המזבח ואמר המלאך אל תשלח ידך אל הנער (שם כב יב), שמא היה שם כלום לא הצמיח הקב"ה אלא בשבילך, שנאמר וישא אברהם את עיניו וגו' (שם שם יג), ואף אמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, וכיון ששמע יצחק שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר אין זה עשו, אמר אין עשו מזכיר ה' אלהיך, א"ל גשה נא ואמושך בני וגו', ויגש יעקב אל יצחק אביו וגו', (שם כא כב) א"ל הויא את עושה בקולך אבל הידים ידי עשו. אמר ר' יהודה בר אילעאי בדורות הראשונים היה דורש מהו הקול קול יעקב, קול אדרינוס קיסר [הרג] בביתר שמונים אלף רבוא, אמר ר' יוחנן קולו של יעקב צווח מה שעשו לו ידי עשו בביתר.

כ״חולא הכירו כי היו ידיו וגו' (בראשית כז כג), צפה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו ולא בקש לברכו (כיון שצפה יקום כשנכבשה ירושלים, היו אומרים העולם מתייראין להכנס לבית המקדש מה עשה נכנס והביא את המנורה, כשראה אותו לא בקש לברך את יעקב בשבילו ולא הכירו) וכיון שצפה שהוא עושה תשובה, מיד וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו' (שם כז), כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה', כשנכנס עשו נכנס גיהנם עמו, שנאמר ויאמר מי איפא (שם לג), ואין איפא אלא גיהנם, שנאמר כי חצבת לך פה קבר וגו' (ישעיה כב טז).

כ״טדא כריח שדה, צפה שהוא עומד ובונה ציון ומקריב קרבנות בתוכה וברכו, ואין שדה אלא ציון, שנאמר ציון שדה תחרש (מיכה ג יב). אשר ברכו ה', אותה שכתב בהו כטל חרמון וגו' (תהלים קלג ג).

ל׳ויתן לך האלהים (בראשית כז כח). (מליותו אלא האלהים בשיש לאלהים מליותי) [אלהים אין כתיב כאן אלא האלהים כישלים אלהים מליותו] הוא נותן לך הברכות שבירכתי אותך, למה שיעקב שותף עם בוראו בכל דבר. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' ראובן ראה מה כתיב לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא וגו' (ירמיה י טז).

ל״אודוד מקלס עמך נדבות ביום חילך (תהלים קי ג), ומנין שהצדיקים שותפים עם הקב"ה כשהוא צר צורה, שכן כתיב המה היוצאים (יושבי) [ויושבי] נטעים וגו' (דה"א ד כג), [שהם] שותפין עם האלהים בכל בריה, שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו שם (שם), עם מלך מלכי המלכים הקב"ה במלאכו הם יושבים ובוראים ברי', אמר הקב"ה לא דיין שאין אני עושה דבר חוץ מדעתם, אלא כל מה שאני פועל בעולם הזה ובעולם הבא להם הוא מתוקן, הוא שדוד אומר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים לא כ).

ל״בויתן לך האלהים. ילמדנו רבינו מהו שיקפל אדם את כליו בשבת, כך שנו רבותינו מקפלין את הכלים אפילו ד' וה' פעמים, ומציעין המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת, ובאלו כלים אמרו שמקפלין את הכלים כל שהוא ללבשו בשבת, אבל ללבוש אחר השבת אסור לקפלן בשבת, וכלים שמתקפלין בשני בני אדם אסור, יחידי מותר לקפלו ואינו חושש, שצריך אדם להיות מבד את השבת בכסותו, שנאמר וקראת לשבת עונג (ישעיה נח יג), ובמה ישראל מכבדין את השבת, במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, שמתחלה כך עשה הקב"ה, שנאמר ויעש (לו) [ה'] אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם (בראשית ג כא), מהו כתנות עור, [בגדי] כהונה גדולה שהלבישן הקב"ה שהיה בכבודו של עולם.

ל״ג ועוד שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות, לכך הלביש הקב"ה לאדם בגדי כהונה גדולה שהיה בכורו של עולם, בא נח [ומסרן לשם, ושם] מסרן לאברהם, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן לעשו, שהיה בכורו, ועשו היה רואה את נשיו עובדות ע"ז והפקידן אצל אמו, כשעמד יעקב ולקח הבכורה מן עשו אמר רבקה הואיל שלקח יעקב את הבכורה מיד עשו, בדין הוא שילבש הבגדים הללו, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות (שם כז טו), נכנס יעקב אצל אביו והריח בו, שנאמר וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו', מה בירכו ממה שקראו בענין ויתן לך האלהים וגו'.

ל״ד[ויתן לך האלהים]. כתיב שרשי פתוח אלי מים (איוב כט יט), מי אמר הפסוק הזה, איוב אמרו על עצמו, ועל בית המקדש, ועל יעקב, כיצד מדבר בעצמו שרשי פתוח וגו', פתח ביתו היה פתוח לעוברים ושבים וביותר לבני תורה, מהו אלי מים, לאילי של תורה וגבוריה, כשם שאת אומר ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה (דניאל ח ד), [למים] אין כתיב כאן, אלא אלי מים, שהיה ביתו של איוב פתוח לעוברי דרכים ושבים, למד מביתו של אברהם, לפיכך וטל ילין בקצירי (איוב שם). אמר ר' חנינא הכל היו רואין בזמן שהיה איוב קוצר את שדהו שהיו עננים קשורין על קצירו, בשביל שלא ישיב ליהו מן השרב, לכך וטל ילין בקצירי.

ל״הד"א שרשי פתוח אלי מים זה בית המקדש שהיו שעריו פתוחין לתורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה א), כמו ששנו רבותינו ג' בתי דינין היו שם, אחד על פתח הר הבית, ואחד על פתח (העירה) [העזרה], ואחד בלשכת הגזית, הוי שרשי פתוח וגו', ומהו וטל ילין בקצירי, שאין הטל [זז] משם, שנאמר כטל חרמון וגו' (תהלים קלג ג).

ל״וד"א שרשי פתוח אלי מים, זה היה יעקב מרדף בבתי מדרשות הפתוחין לתורה, לפיכך וטל יין בקצירי, אלא כשיבוא אצל אביו לקבל עשר ברכות בטל הוא פותח לך ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'.

ל״זד"א ויתן לך האלהים, יתן לך ויתן לך, יתן לך משלו, ויתן לך משל אבותי, ויתן לך את ברכת אברהם.

ל״חויתן לך האלהים, מהו האלהים, בדין, אם היה ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו לא אמר כן, אלא משמני הארץ וגו' (שם לט), בין צדיק בין רשע יתן לך, למה אלא כך אמר יצחק, עשו רשע הוא, ויעקב הצדיק אפילו עושה מצוה ומתייסר אינו קורא תגר [אחר מדת הדין, אבל הרשע אם עושה מצוה אחת או התפלל ואינו נענה הוא מתחיל לומר] כשם שהתפללתי לפני ע"ז ולא מצאתי ממש [אף לפני הקב"ה התפללתי ולא מצאתי ממש], וכן שלמה אמר כשבנה בית המקדש התחיל מתפלל לפני הקב"ה, שנאמר אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל (מ"א ח יב), התחיל סידר תפלתו ואמר רבונו של עולם כשיהא אדם מישראל בא ומתפלל באז ומבקש בנים או דבר אחר, אם היה ראוי תן לו, ואם לאו אל תתן לו, שנאמר ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע [את] לבבו (שם שם לט), אבל הנכר אם יבא ויתפלל לתוכו, מה שהוא מבקש תן לו, שנאמר וגם אל הנכרי וגו' (שם שם מא), (ואתה) [אתה] תשמע השמים וגו' (שם שם מג), ומה אם אין אתה עושה לו כל מה שהוא מבקש, הוא מסיח ואומר לו כך אותתו הבית של שלמה, הולך מסוף העולם ועד סופו, ונתיגעתי כמה דרכים ובאתי והתפללתי בתוכו ולא מצאתי בו ממש כשם שלא מצאתי בע"ז, הוי לעשו הוא אומר, הנה משמני הארץ וגו', למה מפני שהוא מחוסר אמנה, אבל ליעקב שהוא בעל אמונה וצדיק, אמר ויתן לך האלהים בדין.

ל״ט[ויתן לך] מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז א), ורבקה אמרה וגו' (שם שם ו), ותתן את המטעמים וגו' (שם שם יז), אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' חלבו הכניסה אותו עד מחיצתה, עד היכן שהיה לה רושת ליכנס, אמרה לו בני עד כאן הכנסתי עמך, מכאן ואילך אלהיך יכנס עמך, נכנס כיון שאמר לו כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר ר' יוחנן בשעה שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק הלשון הזה אינו לשון עשו אלא לשון יעקב, שנאמר קול קול יעקב, תדע לך שהוא כן, כשנכנס יעקב מה אמר קום נא שבה וגו', אבל כשנכנס עשו [מה אמר לו יקום אבי, ראה] מהו אומר היאך הוא מסיח בטירחא יקום אבי וגו', התחיל יצחק אומר ליעקב גשה נא ואמושך וגו', אמר ר' יהושע כיון שאמר גשה נא הרתית גופו והיה שוחה כשעוה הזו, מה עשה הקב"ה אמר לשני המלאכים וסייעו, לגבריאל ולמיכאל, למיכאל מימינו ולגבריאל משמאלו, והוא בכבודו יתברך שמו תומך בו מאחוריו, ואמר לו יעקב למה אתה מתיירא וגופך שוחה עליך, אני אלהים ואיסטריא שלי בעזרך ותומכין לך ואתה מתיירא, שנאמר אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי (ישעיה מא י), אל תירא כי (אתך) [עמך] אני ואל ישוח גופך שאני עמך, ואל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך במיכאל ואף עזרתיך בגבריאל ואף תמכתיך בימין צדקי, מיד א"ל [יצחק] הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כחך קשה משלו, עשו אם תופש את אדם הרי הוא בידו, ואם [הוא] בורח אינו יכל לעשות לו דבר, אבל אתה אפילו אדם בורח מסוף העולם [ועל סופו], הקול קול יעקב, אתה אומר [דבר] בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו.

מ׳ד"א הקול קול יעקב. כל הקולות שלך, שנאמר ויהי קולות וברקים (שמות יט טז), ואין הגשמים יורדין אלא בזכותך, שנאמר לקול תתו המון מים בשמים (ירמיה י יג).

מ״אד"א הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ידיו של עשו מתמוטטות כשיבא קולו של יעקב, זה מלך המשיח, שנאמר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך (ישעיה מ ט).

מ״בד"א הקול קול יעקב, א"ל עשו אחיך אם יגיעו צרה מתחיל מחרף ומגדף, אבל את אם הגיעך יסורין כבוש יצרך ואל תכעוס בקולך את יוצרך, ואם מפטיט אתה בקולך, הרי ידי עשו ממשמשות בך, [ואם לאו הקול קול יעקב, מהו והידים ידי עשו] שכן את מוצא ברפידים, פיטטו ישראל בקולם ואמרו היש ה' בקרבנו וגו' (שמות יז ז), מיד בא עליהם עמלק, שנאמר ויבא עמלק (שם שם ח).

מ״גא"ל יצחק אתה זה בני עשו, א"ל אני, א"ל הגישה לי ואוכלה וגו', מהיכן היה לו יין, הרי מצאנו שלא נתנה לו אמו יין, אלא ותתן את המטעמים וגו', ומי הביא לו יין, מיכאל הביאו לו יין מגן עדן. אמו רבותינו אין את מוצא יין של ברכה אלא זה, ושל אברהם, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו' (בראשית יד יח), ואף זה כיון ששתה בירכו. א"ל גשה נא ושקה לי בני, ויגש וישק לו וגו'. [היה צריך לומר ראה ריח בגדיו ויברכהו אלא אמר ראה ריח בני כריח שדה] והיה צריך לומר ראה ריח בגדי בני, אלא אמר לו ראה ריח בני, מלמד שריחו של צדיקים מעין העולם הבא, מהו כריח שדה וגו' שהיו בגדי אדם הראשון ונטלו ריח מגן עדן, מיד א"ל ויתן לך האלהים, מטל השמים, זו היא תורה, שנאמר תזל כטל אמרתי (דברים לב ב), ומשמני הארץ, אלו נביאים ורוב דגן זה תלמוד, ותירוש אלו המדרשים. ד"א מטל השמים זה המן, שנאמר וברדת הטל (במדבר יא ט), ומשמני הארץ זה הבאר.

מ״דד"א מטל השמים זה ירושלים, שנאמר כטל חרמון וגו' (תהלים קלג ג), ומשמני הארץ זו סולת של מנחות, ורוב דגן ותירוש זו שמן זיתים.

מ״הד"א ורוב דגן ותירוש אלו כהנים גדולים, כיון שברכו את אלו, הוסיף שש ברכות כדי שיהיו עשרה, אלו הן

מ״ויעבדוך עמים אלו בני נח,
וישתחוו לך לאומרים אלו בני קטורה,
הוי גביר לאחיך אלו בני ישמעאל,
וישתחוו לך בני אמך אלו בני עשו,
אורריך ארור זה בלעם וחביריו,
ומברכיך ברוך זה משה וחביריו.

מ״זכשבא יעקב לברך את יהודה אמר לו וישתחוו לך בני אביך (בראשית מט ח) שהיו לו נשים הרבה, אבל יצחק שהיה לו אלא רבקה אמר ליעקב וישתחוו לך בני אמך.

מ״חויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא, (שם כז ל) שתי יציאות כתיב כאן יצא יצא, (יצחק אמר) החלון של יצחק היה לו ב' פיאות, שער מן הצפון ושער מן הדרום, יעקב ירד והריסקוס בידו, צפה את עשו ונטמן אחר הפתח, מי שבאור אינו צופה אותו (שכחו) [שבחשיכה], לכך אך יצא יצא, שאילו ראהו עשו היה הורגו. אמר ר' יהושע בן לוי בשתי שעות היה לומד עשו נכנס אצל אביו ובשש שעות היה יצא. ויעקב שאיחר [כל כך] בכל העסק הזה, היכן היה עשו עד אותה שעה, אמר ר' יהושע בן לוי היה צד ציד ואוסרו, והמלאך מתירו ומבריחו, הוא שנאמר לא יחרוך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ (משלי יב כז), אמר הקב"ה לא נודע ליעקב מה נעשה לו נסים, שבשעה שהוא יוצא נכנס עשו, שנאמר ויהי אך יצוא יצא וגו', לכך אמר דוד כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך (תהלים פו י), יודע מה נסים ונפלאות אתה עושה עם האדם הזה והוא אינו יודע, האדם הזה ישן על מטתו עומד ללבוש בגדיו, עד שהן מפלאין אם יש בו נחש או עקרב ישליכם ולא ידע בהם וניצל מהן, לפיכך א"ל דוד לך לבדך לעשות פלאים עלינו להיות מברכין אותך, שנאמר ברוך ה' אלהים וגו' (שם עב יח), במצרים עשית לנו נסים, ואנו אמרנו לך שירה על הים, א"ל הקב"ה בעולם הזה עשיתי לכם פלאים, וגאלתי אתכם משעבוד מצרים, כך אני עתיד לגאול אתכם לעתד לבא משעבוד אדום, ולעשות לכם נפלאות, שנאמר כימי צאתך (ממצרים) [מארץ מצרים] אראנו נפלאות (מיכה ז טו).

מ״טאני ישנה ולבי ער (שה"ש ה ב). שאמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים אני ישנה מבית המקדש, ולבי ער בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער במצות ובצדקות. אני ישנה מן המצות, ולבי ער לעשותם. אני ישנה מן הקץ, ולבי ער לגאולה. אני ישנה מן הגאולה, ולבי ער להקב"ה (עד) שיגאלני. אמר ר' חייא בר אבא (היאך) [היכן] מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל, מן המקרא הזה צור לבבי וחלקי אלהים לעולם (תהלים עג כו). קול דודי דופק (שה"ש שם), זה משה, שנאמר ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות יא ד). פתחי לי (שה"ש שם), אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח] שיהו אוהלות (ובצור צירות) [וכצוצריות] נכנסין בו. אחותי (שה"ש שם), במצרים שנתאחו לי בשתי מצות, בדם פסח ובדם מילה. רעיתי (שם), נתרעו לו בים, ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח), יונתי (שה"ש שם) במרה שנצטויתי לי כיונה במצות, תמתי (שה"ש שם), שנתמו לי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז). שראשי נמלא טל (שה"ש שם) [שנאמר] אף שמים נטפו (שופטים ה ד)

נ׳ד"א אני ישנה וגו', יעקב נתייאש לו שלא יטול את הברכות מיצחק, אלא ולבי ער ורבקה אמרה וגו' ועתה בני שמע בקולי וגו' לך נא אל הצאן וגו', והבאת לאביך וגו', א"ל הן עשו אחי איש שעיר וגו', אולי ימושני אבי וגו', א"ל אין את יודעת שכל המשחק באביו כאילו עובד ע"ז, שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע, ואין מתעתע אלא ע"ז שנאמר הבל המה מעשה תעתועים (ירמיה י טו).

נ״אוהבאתי עלי קללה ולא ברכה, הקב"ה נתן בלבה קול דודי דופק וגו' למען אחי ורעי אדרבה נא שלום בך (תהלים קכב ח).

נ״בתמתי, תומתי אותה שילדה לי (שני) תאומים, תמתי שלא היה מן רבקה, אלא הקב"ה נתן בלבה אמרה לו וכי אדם הראשון כשחטא הוא נתקלל לא אמו נתקללה ועכשיו אני, את שלך עשה, ואם תקולל עלי קללתך תבוא, שנאמר עלי קללתך בני וגו'. [למה] א"ל הקב"ה הרי עיטרתי לך את הברכות, שראשי נמלא טל, מיד הלך, וילך ויקח ויבא לאמו וגו', נכנס אצל אביו ונטל את הברכות שנאמר ויתן לך האלהים וגו'.

נ״גכתיב והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים וגו' (מיכה ה ו), והיה שארית יעקב וגו' אלו שארית שאמר לו הקב"ה לאליהו והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' (מ"א יט יח), ואלו הן אותן שנתפרשו בימי גדעון בשעה שאמר לפני הקב"ה אם ישך מושיע בידי את ישראל כאשר דברת הנה אני מציג וגו' (שופטים ו לו לז), א"ל הקב"ה אני הכתבתי אהיה כטל לישראל (הושע יד ו), ואת אמרת ועל כל הארץ חורב (שופטים שם), אפשר אני איני עושה כן, מנין שאין כתיב כאן ויעש אלהים כן אלא ויהי כן (שם לח), מעצמו היה, אבל כי אמר יהי נא חורב (על) [אל] הגזה לבדה (שם שם לט), מיד ויעש אלהים כן ביום ההוא וגו' (שם שם מ), למה שכן כתוב אהיה כטל לישראל. א"ל הקב"ה (רב העם אשר עמך) [עוד העם רב] הורד אותם אל המים ואצרפנו לך שם וגו' (שם ז ד), ויהי מספר המלקקים וגו' (שם שם ו), אותם שכרעו על ברכיהם לשתות מים רוצה ולא רוצה היו משתחוים לע"ז, א"ל הקב"ה בשלש מאות איש המלקקים אושיע אתכם (שם שם ז), דמאותן שלא השתחוו עמדו אלו עליהם הוא אומר והשארתי בישראל שבעת אלפים וגו' (מ"א י טיח), ועליהם הוא אומר והיה שארית יעקב וגו', כטל מאת ה', שהטל סימן לתחית המתים, וכן ישעיה אומר יחיו מתיך [נבלתי יקומון וגו' כי טל אורות טלך] (ישעיה כו יט), אמר רב אריסטי בשם ר' ברכיה ישעיה צווח לפני הקב"ה יחיו מתיך, אותו שהיו מתנבלין (בשבילנו, זה) נצלוב, למה על שמל את בנו, וזה נשרף למה ששימר את השבת, וזה נהרג למה שקרא בתורה, על אותו הוא אומר נבלתי יקומון. ד"א והיה שארית יעקב וגו'. אמר ר' פנחס בן חמא אמרו לו ישראל כטל את עושה אותנו, אמר להם כשאתם] זכאין, זש"ה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב (דברים לג כח). את מוצא אפילו צדיקים אינן מושלין בטל, (א"ל הקב"ה) [אלא הקב"ה] בעצמו, רצונך לידע בשעה שעמד אליהו ואמר אם יהיו שנים האל טל [ומטר (מ"א יז א), ולא שמע הקב"ה] אלא היה הטל יורד, מנין שכן הוא אומר לאליהו, לך הראה אל אחאב ואתנה [מטר] (שם יח א), טל אין כתיב כאן, אלא ואתנה מטר על פני האדמה, מכאן שהיה הטל יורד כל אותו הזמן, מן הקב"ה, להודיעך שאין אדם שליט בטל, אלא הקב"ה (ואמר) [כך אמר] הקב"ה לישראל, כשאתם עושים רצוני, כשם שהטל אין בריה שולטת בו, כך אתם אין בריה שולטת בכם, שנאמר והיה שארית יעקב וגו'.

נ״דכתיב שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי (תהלים קכא א), וכתיב מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור (זכריה ד ז) מהו מי אתה הר הגדול, זהו מלך המשיח, ולמה קורא אותו הר הגדול, שהוא גדול מן האבות, שנאמר הנה ישפיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד (ישעיה נב יג), ירום מן אברהם, ונשא מן משה, וגבה ממלאכי השרת, מן אברהם שכתוב בו הרימותי ידי אל ה' (בראשית יד כב), ונשא מן משה, שנאמר כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק (במדבר יא יב), וגבה מן מלאכי השרת שנאמר וגביהן וגובה להם וגו' (יחזקאל א יח), ממי הוא יוצא [מזרובבל, וזרובבל] מדוד, שנאמר ובן שלמה רחבעם, אביה בנו, אסא בנו, יהושפט בנו, יורם בנו, אחזיהו בנו, יואש בנו, אמציהו בנו, עזריהו בנו, [יותם בנו], אחז בנו, חזקיהו בנו, מנשה בנו, אמון בנו, יאשיהו בנו, ובני יאשיהו הבכור יוחנן, השני יהויקים, השלישי צדקיה, הרביעי שלום, ובני יהויקים, יכניה בנו, צדקיה בנו, ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו, ומלכירם ופדיה ושנאצר יקמיה הושמע ונדביה, ובני פדייה זרובבל, ושמעי, ובני זרובבל משולם וחנניה ושלמית אחותם, וחשיבה ואוהל וברכיה (וחסריה) [וחסדיה] יושב חסד חמש, ובן חנניה (פליטיא) [פלטיה] וישעיה בני רפיה, בני ארנון, בני עובדיה, בני שכניה, ובני שכניה שמעיה, ובני שמעיה חטוש ויגאל [ובריח] ונעריה ושפט ששה, ובני נעריה אליו עיני וחזקיה ועזריקם שלשה, ובני אליועיני הודיוהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני שבעה (דה"א ג, י עד כד). ועד כאן פרט [לך] הכתוב מי הוא ענני זה [מלך] המשיח, שנאמר חזה הוית (בחיזו עם לי לא) [בחזוי יליא] וארו עם ענני שמיא וגו' (דניאל ז יג), ומהו שבעה [מה] שכתוב במשיח, שנאמר כי מי בז ליום קטנות ושמחי וראי את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה (הנה) [אלה] עיני ה' המה (משוטטות) [משוטטים] בכל הארץ (זכריה ד י), לכך נאמר מי אתה הר הגדל לפני זרובבל למישור, אותו שכתוב בו ושפט בצדק דלים והוכיח במישור וגו' (ישעיה יא ג).

נ״הוהוציא את אבן הראשה (זכריה שם), זו אבן של יעקב שנאמר וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' (בראשית כח יח), וכן דניאל אמר חזה הוית עד די התגזרת אבן (חלא) [די לא] בידין וגו' (דניאל ב לד), וכתיב באדין דקו (בחדא) [כחדא] וגו', [ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב] (שם שם לה), ומהו לטור (רם) [רב], מי אתה הר הגדול, ומהיכן הוא בא, דרך ההרים, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נב ז), באותה שעה ישראל מסתכלין ואומרין אשא עיני אל ההרים וגו' עזרי מעם ה' וגו'.

נ״וויחרד יצחק חרדה וגו'. זש"ה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי טז א), מהו מערכי לב, [אם יהיה] לאדם חשבון עם חביריו, או כל עסק, והוא מחשב בלבו ויאמר אם נעמוד [עמו] אומר לי כך וכך, ואני אומר לו כך וכך, עומד עלי פעמים שאחר מכל הדברים שהיה מחשב אינו מדבר אלא שוכח, הוי יפה אמר שלמה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון.

נ״זד"א לאדם מערכי לב, אמר ר' לוי ששה אברים ברא הקב"ה לאדם, ג' ברשותו וג' אינן ברשותו, ואלו הן שאינן ברשותו החוטם והעין והאוזן, כיצד אדם עובר בשוק פתאום והיו מעשנין לפני ע"ז ולא היה מבקש להריח, ואעפ"י שאין מבקש להריח מה יעשה, הוי החוטם שאינו ברשותו, ואף העין אינו ברשותו, כיצד היה עובר בשוק, וראה עבירה ולא היה מבקש מה יעשה, למה שאין העין ברשותו, ואף אוזן אינו ברשותו, כיצד היה מהלך ושמע אדם מחרף ומגדף, ולא היה מבקש לשמוע גדופים, ועוד שהיה חייב בקריעת בגדים, דאמר ר' שמעון אחד השומע ואחד המגדף חייב בקריעת בגדים, משרבו הגדפנין יש לך לפסוק, הוי אין אדם יכול לשמוע בלסימיה, ומה יכול לעשות ואזניו אין ברשותו. ואלו הן ג' שברשותו, הפה והיד והרגל, היד אם מבקש אדם לגנוב גונב, ואם לאו אינו גונב, ואם מבקש להרוג בידו הורג, ואם לאו אינו הורג, הרי היד, הרגל אם מבקש אדם להלוך ברגליו לעבוד ע"ז הולך, ואם לאו אינו הולך, ואם מבקש לעשות מצוה הוא עושה, ואם לאו אינו עושה, והפה אם מבקש אדם לדבר [בין טוב ובין רע] הוא מדבר, ואם לאו אינו מדבר, הוי לאדם מערכי לב.

נ״חד"א ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא, אין אדם אומר גדולה עד מאד אלא שהיתה אחרת לפניה, ומה שתי חרדות חרד יצחק, אחת בהר המוריה, כשעקדו אביו ונטל את המאכלת לשחטו, נגלה הקב"ה על המלאכים, ופתח את הרקיע, ויצחק נשא עיניו ורואה חדרי המרכבה וחרד ונזדעזע, וכאן חרד חרדה והיתה גדולה מן הראשונה, להלן ראה את הקב"ה ואת חדרי המרכבה ואת המלאכים וחרד, וכאן בשביל שנכנס יעקב ונטל את הברכות והיתה חרדתו גדלה מאותה חרדה, ולמה חרד, אמר נתן החבר בשם ר' אחא ור' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' יוחנן, כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר וירח את ריח בגדיו וגו' (בראשית כז כז) והרי לא לבש אלא בגדי עזים, שנאמר ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו וגו' (שם שם טז), ואין לך ריח רע בעולם מ השטף של עזים, ומהו וירח את ריח בגדיו, יש דורשים לומר הקטורת העתידה לעשות בבית המקדש הפיח הקב"ה ריחה בבגדיו של יעקב, אבל כשנכנס עשו הרשע, ר' אחא ור' יוחנן אמרו נכנסה גיהנם עמו, שנאמר בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה (משלי יח ג), יצחק רואה ביאתו של עשו מרתיח הבית ורואה את גיהנם, התחיל מצעק וחרד, שנאמר ויחרד יצחק חרדה וגו'.

נ״ט[ויאמר מי אפוא] מהו מי אפוא, מי איפה, אמר יצחק רבון העולמים מי נאפה בתוך התנור הלזה, אני או יעקב בני, א"ל הקב"ה לא אתה ולא יעקב בנך, אלא מי הוא הצד ציד, זה עשו, שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד.

ס׳ד"א למה חרד, על שבירך לקטן קודם לגדול, שכך היה בדעתו לברך את שניהם, וקרא לעשו לברכו תחילה שהיה גדול, ואח"כ ליעקב, כך היה מחשב, למה שקשה לפני הקב"ה לעקור שלשלת היחסים, לעקור את הבכורה ממקומו. והרי לא קרא אלא לעשו, מנין אתה אומר שהיה מבקש לברך את יעקב, ממה שהוא אומר יעקב (ואמר) [לאמו] והבאתי עלי קללה ולא ברכה, אמר לה עוד ברכה שהוא עתיד לברכני בסוף אינו מברכני, [לא] חרד יצק, אלא שאמר מה עון בידי שנתקלקלה שלשלת היחסים על ידי לברך את הקטן ואחר כך הגדול, וכן אתה מוצא בכל מקום משה קודם לאהרן, וכשיבא ליחוס, אהרן קודם למשה, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה (במדבר ג א). אמר ר' אבא בשם ר' יוחנן דבית גוברין אף ראובן כשהגיע אותו המעש על ידו ונתן אביו בכורתו ליוסף, שנאמר ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור, ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו (ליוסף) [לבני יוסף בן ישראל] (דה"א ה א), מכאן שהבכורה ליוסף, אבל ביחוס לא יכול לעקור בכורתו ממנו, שנאמר בני ראובן בכור ישראל (שמות ו יד), כי הוא היה הבכור אין כתיב כאן, אלא כי הוא הבכור, וכן בניו של נח יפת הוא היה הגדול, ומפני שהיה שם צדיק הוא מונה אותו ראשון בכל מקום, שנאמר ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת (בראשית ט יח), אל ביחוס מזכיר ליפת שהוא גדול, שנאמר ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול (שם י כא). אמר ר' תנחומא ויש לך ללמוד דעד גדולה שם הוא היה שני ליפת, אלא את מוצא שנח מוליד בן חמש מאות שנה, כתיב ויהי נח בן חמש מאות שנה (שם ה לב), והמבול היה שנת שש מאות שנה לחיי נח וגו', וכתיב בשם הוליד בן מאה שנים (חסר שנים) [שנתים אחר המבול], שנאמר אלה תולדות שם שם בן מאת שנ ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול (שם יא י), אם הוא היה הגדול לא הי צריך לומר אלא ויולד את ארפכשד בשנת המבול, אף מכאן את למד שיפת היה גדול משם ב' שנים שיעור עיבורי, אף כאן לא חרד יצחק, אלא שאמר מה חטא יש בידי שבירכתי את הקטן לפני הגדול ושניתי הסדר, יצא יעקב ונכנס עשו שנאמר אך יצא יצא יעקב וגו' (שם כז ל), אמר לאביו אני [בנך] בכורך עדו, התחיל אביו אומר מי הוא זה שנכנס ונטל את הברכות, א"ל רוח הקודש יעקב הוא, א"ל ואוכל מכל (בראשית כז לג), אמר ר' יצחק מכל אשר ברא הקב"ה בששת ימי בראשית טעם יצחק באותו התבשיל, ור' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' אייבו אמר ממה שצפון לצדיקים לעתיד לבא טעם יצחק באותו התבשיל, [א"ל יצחק כל מה שברא הקב"ה טעמתי באותו תבשיל] א"ל עשו אבא [אמור לי] מה הוא אותו התבשיל, א"ל יצחק שואל אני את פסיאנון טעמתי בו, א"ל עשו אבא אמור לי עיקר, א"ל בשר היה, ר' חנניה ב"ר יצחק אמר כיון ששמע עשו כן התחיל טופח על פניו, אמר אוי לו לאותו האיש, שנאמר (ויזעק זעקה) [ויצעק צעקה] גדולה ומרה וגו' (שם לד), אמר עשו נזיד של עדשים האכילני ונתתי לו בכורתי, ולאבא האכיל בשר, צריך את לידע מה ברכות בירכו, התחיל מצעק ואומר הכי קרא שמו יעקב וגו' (שם שם לו) א"ל אביו ומה אעשה לך, א"ל כבר לקח את בכורתי, א"ל יצחק על הדבר הזה הייתי מיצר ואומר שמא עברתי על מצות הדין וברכתי את הקטן לפני הגדול, עתה שכבר ברכתיו גם ברוך יהיה.

ס״אויאמר בא אחיך במרמה וגו', היה אומר על צדיק במרמה ח"ו אלא בא עליך ברמיות.

ס״ב[ויאמר הלא אצלת לי] ברכה, אמר ריש לקיש זה אחד משלשה בני אדם שבאו בעקיפין על הקב"ה, א"ל עשו אילו היינו שנינו צדיקים לא היה לאלהיך ברכות לברך את שנינו, ואמר ליה הקב"ה יסכר פיך, הרי יעקב מברך לשנים עשר שבטים, ולא כשהוא מברך לזה מברך לזה, אע"פ כן נתמלא עליו רחמים, בא לברכו ונסתלקה שכינה ממנו, התחיל להתפלל ואומר יוחן רשע (ישעיה כו י), א"ל בל למד צדק (שם) א"ל זה אתה מבקש לברך, עתיד הוא להחריב את ביתי ולערבב את הארצות והממונות, שנאמר בארץ נכוחות יעול (שם), א"ל יצחק תן לו בעולם הזה, ובל יראה גאות ה' (שם), לעתיד לבא שאננקי הוא לי, לפרוע לו הכבוד שכבדני, מיד תלה עשו את עיניו למעלה ובכה, שנאמר וישא עשו קולו ויבך, אמר הקב"ה אעפ"י שהוא רשע החניף לו. אמר ר' אלעזר שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו, ואחת נסתלק בתוך עינו, אמר הקב"ה הרי הרשע היה בוכה על חייו מה אני מחזירו ריקם, מיד אמר לאביו שיברכו, זש"ה האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ ו). אמר ר' אבין בשם ר' אחא, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם ומה עשו הרשע על שהוריד שתי דמעות נתמלא עליו רחמים מיד, אנו שדמעתינו תדירה ביום ובלילה כלחם על אחת כמה וכמה, שנאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה (שם מב ד), עד עכשיו לא הגיעע הקץ שנתמלא עלינו רחמים, אמר דוד שמע תפלתי ה' ושועתי אזינה אל דמעתי אל תחרש (שם לט יג), אמר להם הקב"ה אפרע לעשו הרשע כבוד אבותיו וארוממנהו ואחר כך אני בא ומרומם אתכם, ופורע (להם) [לכם] מה שפעלתם, ומה שפעלו אבותיכם שנאמר ארום בגוים ארום בארץ (שם מו יא), אלא שאמר הקב"ה ליעקב והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד), וכתיב כי [תהיו] אתם ארץ חפץ (מלאכי ג יב), אמר לו עשו ברכני גם אני אבי, א"ל יצחק במה אני מברכך, אמר ר' ברכיה אמר לו אדון עשיתיו לך כל מה שאני מברכך, לו אני מברך, למה כל מה שהעבד מסגל, לאדונו הוא מסגל. הוי גביר לאחיך שאמר יצחק ליעקב ברכה שביעית היא, ויצחק הניח עשר ברכות שבירכו ולא אמר לו אלא הן גביר שמתיו לך, אלא אמר לו כל מה שאתה סבור שאני מברכך איני מברך אלא לו, למה שהעבד כל מה שיש לו לאדונו הוא, כך במצרים אע"פ שנשתעבדו להם, בצאתם הן נוטלין כל סגולתם, וכן שלשים ואחד מלך ישראל מגלים אותם מארצם ונוטלין ממונם, ואף כך מה אומות הועלם עכשיו בוזזים את ישראל, וישראל הם נסגלים לה', שנאמר והיה סחרה ואתננה קודש לה' (צבאות) לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק (ישעיה כ גיח).

ס״גחסלת פרשת תולדות