תנחומא בובר, ויצאMidrash Tanchuma Buber, Vayetzei

א׳ויצא יעקב. זש"ה דרך אויל ישר בעיניו (משלי יב טו), זה עשו הרשע, דכתיב למעלה וירא עשו כי רעות בנות כנען וגו' וילך עשו אל ישמעאל וגו' (בראשית כח ח ט), הוסיף צרה על צרה, ושומע לעצה חכם (משלי שם), זה יעקב, שנאמר ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול (בראשית כז מב), אימתי מתנחם כשיהרג אותך, שנאמר מתנחם לך להרגך (בראשית כז מב), ועתה בני שמע בקולי (שם שם מג), מהו ועתה בני, אמרה לו אתמול שמעת לי ונטלת את הברכות, עכשיו שמע לי כדי שתחיה, אמר לה וכך הוא הדרך שאצא חוץ מדעתו של אבא, אם יאמר לי אף הוא ואעשה מיד, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וגו', קום לך פדנה ארם וגו' (שם כח א ב), וכיון ששמע אמר לו תן לי אכסיטורין (פי' תייור), אמר לו ואל שדי יברך אותך (שם שם ג), מיד וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם (שם שם ז), ויצא יעקב וגו' (שם שם י), לכך נאמר שומע לעצה חכם.

ב׳ד"א ויצא יעקב, זש"ה בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו כב), זה יעקב שהיה עוסק בתורה כשיצא מבית אביו ולא הניחה, בשכבך תשמר עליך (שם), אימתי ויקח מאבני המקום [וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא] (בראשית כח כא), והיה שוכב והיא היתה משמרתו, והקיצות היא תשיחך (משלי שם), [וייקץ יעקב משנתו] (בראשית שם טז).

ג׳ד"א בהתהלכך תנחה אותך, בשעה שאדם יגע בתורה בחייו, בשכבך תשמר עליך [שהיא משמרת אותו] מרימה ותולעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד כשיעמדו הכל בדין היא סניגורין שלו ומלמדת עליו זכות.

ד׳ד"א ויצא יעקב. זש"ה רגלי חסידיו ישמור (ש"א ב ט), זה אברהם כשרדף את המלכים, שנאמר מי העיר ממזרח וגו' (ישעיה מא ב), ורשעים בחשך ידמו (ש"א שם), אלו ששה עשר מלכים שהרג בחשך, שנאמר ויחלק עליהם ללה (בראשית יד טו).

ה׳ד"א רגלי חסידיו ישמור. זה יעקב שיצא לילך לחרן, שכך אמר לו הקב"ה והנה אנכי עמך (שם כח טו), ורשעים בחשך ידמו. זה עשו, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו וגו' (איוב כ כו), והיה בית יעקב אש וגו' ובית עשו לקש (עובדיה פסוק יח) עשו כשיצא לרדוף אחר יעקב בעשר שעות, והכסה הקב"ה את היום ועשה אותו ערב, שנאמר ויפגע במקום וגו' (בראשית כח יא. והיה עשו עומד בחשך ולא היה יודע להיכן הולך, שנאמר ורשעים בחשך ידמו (ש"א) ב ט), למה כי לא בכח יגבר איש (שם), א"ל הקב"ה שמא אתה סבור להיות גבור, ואף לעתיד לבא כך הוא עשה לישראל, שנאמר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא), ואומר ואור צדיקים כאור נוגה וגו' (משלי ד יח), ואם תמיה אתה, כבר נעשה בעולם הזה, שנאמר לא ראו איש את אחיו (שמות י כג).

ו׳ד"א רגלי חסידיו ישמור, כיון שיצא יעקב מבית אביו, לא יצא אלא במקלו בלבד, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא), אמר הקב"ה ליצחק כך עשה לך אברהם אביך, לא נתן לך את כל אשר לו, שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (שם כה ה), וכן ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו (שם כד ב), אמר ר' שמואל בר יצחק מהו המושל, שהמשילו בכל אשר לו, אמר אפילו אתה נותן כל מה שיש לי, קח אשה לבני משם. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו (שם שם י), זו היא דיתיקי (שטר מתנה) הוליך בידו, ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (בראשית כה ה), התחיל העבד מחלק לזו נזמים, ולזו קטליות, ולזו טבעות, זש"ה יש מפזר ונוסף עוד (משלי יא כד), בירכו הקב"ה, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק נו (בראשית כה יא), אבל יצחק לא עשה כן ליעקב אלא הוציאו ריקם, אמר הקב"ה וחשך מיושר אך למחסור (משלי שם), ומה היתה לו נסתלקה ממנו שכינה, ואין אתה מוצא שנדבר עמו אלא בשעה שמת, בא וראה מה עשה עשו הרשע ליעקב, ראה אותו ריקם ולא ריחם עליו, אלא אמר הריני קודמו לדרך ואינו יכול לעבור בדרך ושם אני הורגו, ומנין שכך הנביא אומר על רדפו בחרב אחיו וגו' (עמוס א יא), ידע יעקב ותלה עיניו להקב"ה, ועשה עמו נסים, ונתן (לו מקלו בידו) [מקלו בירדן] ונקרע הירדן לפניו ועבר, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא), והמתין עשו בדרך, ולא עבר יעקב בדרך, והרגיש עשו כי יעקב ברח ועבר את הירדן, מה עשה עשו רדף אחריו ומצא אותו במערה מקום דומה למרחץ שבטבריא, אמר יעקב לא פת ולא לחם בידי, אכנס ואחמם במרחץ, בא עשו הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו, א"ל הקב"ה רשע שבעולם כנגדו אתה מזדווג, מיד א"ל הקב"ה ליעקב מה אתה מתיירא הנה אנכי עמך, א"ל יעקב רבונו של עולם, הואיל ובך אני בוטח, וכך אתה מבטיחני אבטח [ואצא, ויצא יעקב מבאר שבע].

ז׳ויפגע במקום. אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו' ואל תפגע בי (ירמיה ז טז), ועליו אמר דוד הנה לא ינום ולא יישן וגו', ה' שומרך ה' צלך וגו', יומם השמש לא יככה וגו', ה' ישמרך מכל רע וגו', ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם (תהלים קכא ד ה ו ז ח).

ח׳ד"א ויפגע במקום, ששרתה עליו רוח הקודש על יעקב, וניבא שעתידין ישראל לחטא, ורוח הקודש מסתלקת מהן, (וזה דורש מן כי בא השמש, שכן מצינו בנבואת מיכה שכתיב ובאה השמש (מיכה ג ו) שהיא פורענות וסילוק נבואה), שנאמר ואם נביאים הם ואם יש דבר ה' אתם יפגעו נא בה' (ירמיה כ זיח), מלמד שפגיעה זו נבואה. ויפגע במקם כי בא השמש, מהו שכתיב ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום (מיכה ג ו).

ט׳ויקח מאבני המקום. חשב בלבו זקני אברהם משתי נשים הוליד צדיק ורשע, יצחק צדיק וישמעאל רשע, ויצחק אבא מאש אחת הוליד צדיק ורשע, אני שאטול ארבע נשים, כמה רשעים יהיו ממני, א"ל הקב"ה ח"ו כולך יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז), כיון שהשכים בבקר מצא את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר שמטתו שלימה, שנאמר וישכם יעקב בבקר וגו' (בראשית כח יח), א"ל הקב"ה חייך כשם שהאבנים הללו נעשו כולן אחת, כך בניך כולם צדיקים, שנאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך (איוב ה כג).

י׳ד"א ויצא יעקב. כתיב לך עמי בוא בחדריך וסגור [דלתיך] בעדי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיה כו כ), בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמוד כנגדה אלא תן לה מקום, שנאמר לך עמי בא בחדריך, הסתכלו בי כביכול שראיתי השעה חצופה בעונותיכם לא עשיתי אלא נתתי לה מקום, שנאמר השיב אחור ימינו וגו' (איכה ב ג), ואף אתם לך עמי, שכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה, וכל מי שנותן מקום לשעה, השעה נופלת בידו, נבות עמד כנגד השעה (ועמד בה) [ונפל בידה] שאמר לו אחאב תנה לי [את] כרמך ויהי לי לגן ירק (מ"א כא ב), מה עשה אמר חלילה לי מה' וגו' (שם שם ג), מה נעשה לו, נפל ביד השעה, שנאמר ויעידוהו אנשי בליעל [את נבות נגד העם וגו' ויסקלהו באבנים וימות] (שם שם יג). אברהם נתן מקום לשעה, וברח מפני נמרוד מלך כשדים וחזרה השעה ונפלה בידו והרג ששה עשר מלכים, שנאמר ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), ויצחק נתן מקום לשעה בשעה שאמרו לו פלשתים לך מעמנו (שם כו טז), מיד וילך משם יצחק (שם שם יז) וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך וגו' (בראשית כו כו כז כח), ויוסף נתן מקום לשעה, בשעה שמכרו אותו אחיו לא היה יכול לומר אחיכם אני, אלא נתן מקום לשעה, וחזרה השעה ונפלה לפניו, שנאמר וילכו גם אחיו ויפלו לפניו (שם נ יח), משה נתן מקום לשעה, שנאמר ויברח משה (מלפני) [מפני] פרעה (שמות ב טו), וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר (והאיש) [גם האיש] משה גדול מאד בעיני [עבדי] פרעה ובעיני העם (שם יא ג), ודוד נתן מקום לשעה שנאמר ויברח דוד מנויות (ש"א כ א), וכתיב בברחו מפני אבשלום בנו (תהלים ג א), וכתיב [בברחו] מפני שאול במערה (שם נז א), וחזרה השעה ונפלה בידו, ששאול אמר לו הנה [נא] ידעתי כי מלוך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל (ש"א כד כא). וכן יעקב שברח מפני השעה, ויברח יעקב שדה ארם (הושע י ביג), ונפלה השעה בידו, שנאמר ויקח עשו את נשיו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ו), הוי לך עמי בא בחדריך.

י״אד"א לך עמי בא בחדריך, הסתכל בחדרי לבך וראה שלא לפי עונותיך הבאתי עליך יסורין, שאין חדריך אלא חדרי כליות, שנאמר חופש כל חדרי בטן (משלי כ כז), ואם באו עליך יסורין לא תפתח פיך ותקרא תגר אחר מדת הדין, אלא וסגור דלתיך בעדך, למה חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אין היסורין באין לעולם אלא (שברים) [עוברים] הן, שנאמר הבי כמעט רגע עד יעבר זעם.

י״בויחלם והנה סולם וגו'. ילמדנו רבינו מה בין מיתתן של צדיקים למיתתן של רשעים, אמר ר' יוסטא בר שונם בשם ר' יהושע דסכנין מיתתן של רשעים לא בארץ לא בשמים, שכן כתיב באחיתופל ויצו אל (בניו) [ביתו] ויחנק (ש"ב יז כג), וכן המן לא בארץ ולא בשמים, שנאמר ויתלו את המן (אסתר ז י), וכן בניו ותלו אותו ואת בניו (שם ט כה), אבל מיתתן של צדיקים בשמים ובארץ, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כה כט), בארץ מנין, ויעלוהו ויקברוהו במעלה קברי בית דוד וכבוד עשו לו (במיתתו) [במותו] (דה"ב לב לג).

י״גילמדנו עוד רבינו מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים, חלומות הרשעים לא בשמים ולא בארץ, שנאמר ופרעה חולם והנה עומד על היאור (בראשית מא א). וכך נבוכדנצר כתיב חלם (הוא) [חזית] ודחלנני (דניאל ד ב), שלא היה לא בארץ ולא בשמים, אבל חלומות של צדיקים בשמים ובארץ, שכן אתה מוצא שאמר יוסף לאחיו הנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית לז ז), הרי בארץ, ובשמים מנין, שנאמר הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי (שם שם ט), וכן באבינו יעקב ויחלום והנה סולם [מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הרי בשמים ובארץ].

י״דד"א ויחלום והנה סולם, אמר ר' יוסי הגלילי הראה לו מנשה עשה סמל. [ד"א] ויחלום והנה סולם. אמר ר' אלעזר ב"ר שמעון בן (יוסי) [יוחי], הראה לו מזבח, שנאמר מזבח אדמה [וגו' ולא תעלה במעלות על מזבחי] (שמות כ כד כו), וראשו מגיע השמימה, זה ענן הקטורת, והנה מלאכי אלהים, אלו הכהנים שעומדים על כבש המזבח ומשמשין. אמר ר' שמעון בן חלפתא הראה לו קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר טז לב), וראשו מגיע השמימה, הראה לו משה, שנאמר ולא משה אמר עלה אל ה' (שמות כד א).

ט״וד"א ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, אמר ר' אלעזר בן עזריה הראה לו אליהו, שנאמר ויעל אליהו בסערה השמים (מ"ב ב יא). ד"א ויחלום, אמר ר' שמעון בן יוחי הראה לו סיני, זה סימן, ס' עולה ששים, י' עשרה, נ' חמשים, י' עשרה, הרי מאה ושלשים, וסולם מאה ושלשים. נאמר כאן מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ונאמר בסיני (והנה) [וההר] בוער באש עד לב השמים (דברים ד יא).

ט״ז ד"א והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן, שנאמר ויעל משה ואהרן (שמות כד ט), והנה ה' נצב עליו, וירד ה' על הר סיני (שם יט כ), ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק (בראשית כח יג), ונאמר בסיני אנכי ה' אלהיך (שמות כ א).

י״זד"א ויצא יעקב, זה אחד מארבעה בני אדם שנתקפצה לו הארץ, ואלו הן, אברהם ואליעזר ויעקב ואבישי, אברהם מנין, כיון שיצא לרדוף את המלכים קפצה הארץ לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), ואליעזר מנין, כיון שהלך להביא אשה ליצחק, נתקפצה הארץ לפניו, מה כתיב בו, ואבוא היום אל העין (שם כד מב), בו ביום יצא ובו ביום הגיע, ואבישי מנין, כיון שהיה נלחם עם ישבי בנב אחי גלית, מה עשה רדף את דוד ברוח מגינו, באותה שעה נתן הקב"ה פחדו של דוד עליו, ואמר מה קל האיש הזה, היכן דוד וגבורותיו, ומנין שכן כתיב, ויעף דוד (ש"ב כא טו) באותה שעה אמר דוד מי יתן לי אחד מבני אחותי כאן, והיו יואב ואבישי רחוקים ממנו, ונלחמים עם בני עמון ועם ארם, וכיון שהתפלל דוד הקפיץ הקב"ה את הארץ לפני אבישי, שנאמר ויעזר לו אבישי בן צרויה (ש"ב כאי ז). ויעקב אבינו אף הוא הקפיץ הקב"ה את הארץ לפניו, שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. (בראשית כט א) [וישא יעקב רגליו]. אמרו רבותינו כל בני אדם רגליהם סובלות אותם, אבל יעקב הוא נושא את רגליו, שנאמר וישא יעקב רגליו.

י״חויברח יעקב שדה ארם (הושע יב יג), ומהיכן ברח, מבאר שבע, שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע, וכי בבאר שבע יה, והלא בחברון היה, שנאמר הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק (בראשית לה כז), אלא ממקום המיוחד לשבועות, ששם נשבע אברהם לאבימלך, שנאמר ועתה השבעה לי באלהים הנה וגו' (שם כא כג), על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שנים (שם שם לא), ומנין ששם נשבע יצחק, שנאמר ויבאו עבדי יצחק וגו' (שם כו לב), ויקרא אותה שבעה (שם). ואף עשו נשבע ליעקב, שנאמר השבעה לי כיום (שם כה לג), כשנטל את בכורתו חשב בלבו ואמר אם יבא ואמר בא השבעה לי שלא נטלתה הברכות במרמה, מה אני יכול לעשות לו, אלא אצא מן המקום הזה המוחד לשבועות, לכך נאמר ויצא יעקב מבאר שבע וגו', הוי ויברח יעקב שדה ארם.

י״טאמר ריש לקיש נסים עשה הקב"ה עמו בשעה שראה את החלום, מה כתיב והנה ה' נצב עליו וגו' (שם כח יג).

כ׳ ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (שם יז), אין זה אלא בית המקדש, שנאמר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו (תהלים עח נד), ואין נורא אלא בית המקדש, שנאמר נורא אלהים ממקדשיך (שם סח לו), ראה אותו חרב, שנאמר אין זה, כי אם בית אלהים שראה אותו בנוי, וכל הנביאים ראו אותו בנוי חרב ובנוי, אלא אמר הקב"ה אתם ראיתם אותו חרב בעולם הזה, אבל לעולם הבא אני בונה אותו בעצמי. ואני בכבודי חוזר לתוכו ואתם רואים, שנאמר כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעיה נב ח).

כ״אוירא ה' כי שנואה לאה (בראשית כט לא). זש"ה סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים (תהלים קמה יד), (לכל הנצבים לא נאמר, אלא לכל הכפופים, ואף לרשעים הוא זוקף(. אמר ר' חייא אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם יש לו אוהב עשיר נדבק בו ונכסף לו, וכיון שמטה ידו ונעשה עני מלעיג עליו, אבל הקב"ה אינו כן, כיון שרואה אדם שמטה ידו נותן לו יד וזוקפו, שנאמר סומך ה' לכל הנופלים, לא נאמר לכל העומדים, אלא לכל הנופלים, וזוקף לכל הכפופים, תאמר שאף לרשעים הוא זוקף שאם יבואו ליפול לאו, שנאמר שם נפלו פועלי און דוחו ולא יכלו קום (תהלים ו יג), נפלו אין להם עמידה, למה שנאמר כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה (שם לה ה), אבל הצדיקים סומך ה', כיון שראה הקב"ה ללאה שהיא שנואה, אמר היאך אני מחבבה בפני בעלה, אלא הריני זוקפה ונותן לה בנים תחילה, כדי שתהא אהובה בפני בעלה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה, וכן הוא אומר וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות (ואלו( [ואלה] בניה ישר ושובב וארדון (דה"א ב יח), אמר ר' ברכיה אשתו היתה, ולמה נקראת עזובה, שהיתה עזובה וכעורה, אמר הקב"ה הריני נותן לה בנים כדי שתהא נאה בהם, שנאמר ואלה בניה ישר ושובב וארדון (שם), לכך נאמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים.

כ״בד"א וירא ה' כי שנואה לאה. לא מפני שהיא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים (בראשית כז מד) וישב שם שבע שנים. ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וגו', ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו' (שם כט כא כב) כל הלילה היתה עשה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה בת הרמאי למה רמית אותי, אמרה לו ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך האתה זה בני עשו, ואמרת לו אנכי עשו בכורך, ואתה אומר למה רימיתני, ואביך לא אמר בא אחיך במרמה, ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא בבנים, ובעלה נכסף לה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ודוד מקלס עושה משפט לעשוקים (תהלים קמו ז).

כ״גד"א למה היתה שנואה לא שהיתה כעורה מרחל, אלא שהיתה יפה כרחל, שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כט טז), שוות בנוי וביופי ובזקיפה, למה אמר ועיני לאה רכות (שם שם יז), אלא כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה, ויעקב רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים, והיתה בוכה בכל שעה לומר כך עלה גורלי לרשע הזה, ומתוך כך נעשו עיניה רכות שנאמר ועיני לאה רכות.

כ״דורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (שם), למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו ל), לא עשה אלא וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו' לו לאשה (בראשית כח ט), אמר יעקב בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו, מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל, ויבא עלי ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו' (שם כט ח), אילולי כן יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו, אמר יעקב אעבדך שבע שנים וגו', וכשראה לבן כך, אמר הריני נותן את הגדולה מיד, ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו', אמר לו יעקב וכך היו התנאים, הלא ברחל עבדתי עמך, ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וגו', ויעש יעקב כן וגו', התחיל מחבבה יותר מלאה, אמר הקב"ה הריני נותן ללאה בנים כדי שתהא חביבה יותר מרחל, וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.

כ״ה[ד"א וירא ה' כי שנואה לאה]. זש"ה כי (תהיינה) [תהיין] לאיש שתי נשים (דברים כא טו) זה יעקב, שנאמר ויעקב איש תם (בראשית כה כז), שתי נשים (דברים שם) לאה ורחל, אחת אהובה (שם), זו רחל, שנאמר ויאהב גם את רחל (בראשית כט ל), והאחת שנואה (דברים שם) זו לאה, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית שם לא), וילדו לו בנים האהובה והשנואה (דברים שם), שתיהן ילדו לו, ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה העמידה מלכים וכן רחל [המידה מלכים, לאה העמידה נביאים וכן רחל העמידה נביאים], לאה העמידה שופטים וכן רחל, לכך נאמר וילדו לו בנים (דברים שם). והיה ביום הנחילו את בניו (שם שם טז), בשעה שבא ליפטר מן העולם, ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט א). לא יוכל לבכר את בן האהובה (דברים שם), ליוסף, למה כי את הבכור בן השנואה יכיר (שם שם יז), זה ראובן, שנאמר ראובן בכורי אתה (בראשית מט ג), אע"פ שאמר בבזיונו פחז כמים אל תותר (שם שם ד), מהו יצועי עלה (שם), כשיבא משה, שכתיב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג), הוא פודה אותו, וכיון שעמד משה בקש עליו רחמים, שנאמר יחי ראובן (דברים לג ו). אמר הקב"ה ואל ימות, נמצא נוטל (דמים כפי שניהם) [דימום כפי שניהם], שנאמר כי את הבכור [בן השנואה] יכיר לתת לו פי שנים (דברים כאי ז). יחי ראובן ואל ימות, יחי ראובן בעולם הזה, ואל ימות לעולם הבא, ולמה כי הוא ראשית אונו [וכתיב כחי וראשית אוני] (בראשית מט ג).

כ״וד"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש"ה היתה לי נחלתי כאריה ביער [וגו' על כן שנאתיה] (ירמיה יב ח), היאך, ראה הקב"ה שעתידין לצאת ממנה בנים רשעים, וקרא אותה שנואה, ואלו הן הרשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו. ביהורם כתיב וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב (מ"ב ח יח), באחז כתיב ולא עשה הישר בעיני ה' [אלהיו] כדוד אביו (שם טז ב), אמר לו ישעיה שאל לך אות מעם ה' אלהיך העמק שאלה (ישעיה ז יא), שיחיו המתים או שיעלה קרח משאול, או הגבה למעלה (שם), תבקש שירד אליהו מן השמים, א"ל יודע אני שיש בו כח לעשות, אבל איני רוצה שיתקדש שם שמים על ידי, שנאמר ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה' (שם שם יב), ביהואש כתיב ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג), וכיון שמת יהוידע נעשה רע, שנאמר (ויהי אחרי) [ואחרי] מות יהוידע וגו' (דה"ב כד יז). ראה מה כתיב במנשה וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים (שם לג ז), באמון כתיב [ויעש הרע בעיני ה' וגו'] ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו וגו' [ולא נכנע מלפני ה' וגו' כי הוא אמון הרבה אשמה] (שם לג כב כג). וביהויקים כתיב ויתר דברי יהויקים ותועבותיו [אשר עשה] והנמצא עליו (שם לו ח), שמאס במילה, ומשך את הערלה, ונכנס בפתח שיצא. בצדקיהו כתיב ויעש הרע בעיני ה' אלהיו וגו' (שם שם יב). הרי שבעה רשעים, לפיכך הנביא צווח ואומר אומללה (היולדת שבעה) [יולדת השבעה] (ירמיה טו ט), לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה וגו'.

כ״ז[ד"א וירא ה' כי שנואה לאה], אלא ורחל עקרה, היא היתה עיקר הבית, שלא נשתעבד יעקב אלא בשבילה, שנאמר ויעבוד יעקב ברחל (בראשית כט כ), מנין שהיא היתה עיקרה של בית, שכן בניה של לאה מודים, בועז וכל סנהדרין שלו מבני יהודה היו, מבני בניה של לאה, ומה כתיב ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם (רות ד יא), מכאן שרחל עיקר הבית שנאמר ורחל עקרה. אמר ר' ברכיה הכהן (בר) [ברבי] לא היה לה עיקר מיטרין, שנאמר ורחל עקרה וגו', אעפ"כ היא ובניה עיקרו של עולם שאין מעמיד ישראל בעולם אלא בניה של רחל.

כ״ח אמר ר' שמואל בר נחמן מסורת היא ביד בנים של עשו, שאין נופלין אלא ביד בניה של רחל, שנאמר אם לא יסחבום [צעירי] הצאן (ירמיה מט כ) שאם באים השבטים לדון עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך, והוא אומר לם [למה] אתם רדפתם את יוסף אחיכם, ואינם מועילים ממנו, וכיון שהוא בא אצל יוסף, אמר לו למה רדפת אחיך, ואינו יכול להשיבו, ואם תאמר שעשה לך רעה, אף אחי שלמו לי רעה, ואני שלמתי להם טובה, מיד הוא שותק, שנאמר הנה היו כקש (ישעיה מז יד), זה עשו, שנאמר ובית עשו לקש (עובדיה פסוק יח), אש שרפתם (ישעיה שם) זה יעקב [שנקרא אש], שנאמר ובית עשו לקש (עובדיה פסוק יח), אש שרפתם (ישעיה שם) זה יעקב [שנקרא אש], שנאמר והיה בית יעקב אש (עובדיה שם) (שנקרא אש) (ובית יוסף להבה וגו', לא זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה) (עובדיה פסוק יח), [לא יצילו את נפשם מיד להבה (ישעיה מז יד), זה יוסף שנקרא להבה, שנאמר ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה שם)].

כ״טויזכר אלהים את רחל וגו' ויפתח את רחמה (בראשית ל כב). ילמדנו רבינו, מהו שיקנח אדם שלחן בשבת בספוג, כך שנו רבותינו ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו, ואם לאו אין מקנחין בו, שאם אין עליו עור תפור לו הוא בא לקנח [בשבת] והמים נכנסין והוא (כונס) [כובש] והמים יוצאין, ונמצא סוחט בשבת, לפיכך אם יש לו עור בית אחיזה מקנהין בו, [ואם לאו אין מקנחין בו], שלא יהא עוצר והמים יוצאין. בוא וראה מעשיו של הקב"ה שאינן כמעשה בשר ודם, בשר ודם בשעה שעוצר בספוג המים יורדין, פתח ידו אין המים יורדין, אבל הקב"ה אינו כן, אם עצר אין המים יורדין, שנאמר הן יעצר במים ויבשו (איוב יב טו), וכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים יא יז), אבל אם פתח הן יורדין שנאמר יפתח ה' לך (שם כח יב), אמר ר' יוחנן ארבעה מפתחות ביד הקב"ה ולא מסר אותן לבריה בעולם, ואלו הן, מפתח של גשמים, ומפתח של כלכלה, ומפתח של קברות, ומפתח של עקרות, ולכשהוצרכו מסרן הקב"ה לצדיקים, מפתח של גשמים מסר לאליהו, שנאמר אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מ"א יז א). מפתח של כלכלה מסר לנח, שנאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל (בראשית ו כא), מפתח של קברות מסר ליחזקאל, שנאמר ואמרת אליהם העצמות היבשות (יחזקאל לז ג), מפתח של עקרות מסר לאלישע, שנאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (מ"ב ד טז), ומנין של מסרן הקב"ה לבריה בעולם, אלא הוא בעצמו פותח אותן, מפתח של גשמים, שנאמר יפתח ה' לך (דברים כח יב), מפתח של כלכלה, שנאמר פותח את ידך (תהלים קמה טז), ומפתח של קברות, שנאמר הנה אני פותח את קברותיכם (יחזקאל לז יב), ומפתח של עקרות מנין, ממה שכתיב בענין ויזכר אלהים את רחל ויפתח את רחמה.

ל׳[ד"א ויזכר אלהים את רחל]. זש"ה פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי (תהלים נהי ט), מי אמר הפסוק הזה, דוד אמרו בשעה שחלק אבשלום בנו עליו ואמר לו אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון (ש"ב טו ז), ואמר לו אביו לך בשלום ויקם וילך חברונה (שם שם ט), אמר לו אבשלום מבקש אני ממך דבר אחד שתתן לי שני זקנים שילכו עמי שאהיה עושה על פיהם כל דבר שאני עושה, כתב לו [אגרת] שילכו עמו שני זקנים מכל עיר שירצה, נטל את האגרת והיה הולך בכל עיר ועיר, ורואה שני זקנים ובחורים שבעיר היה מראה להם [את האגרת], ואומר להם ראו מה כתב לי אבי, אלא בשביל שאני מחבב אתכם הרבה, אני מבקש אתכם, כך היה עושה בכל עיר ועיר, עד שנטל מאתים זקנים, שנאמר ואת אבשלום הלכו מאתים איש (שם שם יא), מהו מאתים איש, ר' הונא בשם ר' חייא בר אבא אמר מאתים ראשי סנהדרין לקה עמו, כמה דאת אמר אספה לי שבעים איש (במדבר יא טז), קרואים והולכים לתומם ולא ידעו כל דבר (ש"ב טו יא), שלא היו יודעים היכן היו הולכים, עשה להם אבשלום סעודה, והיו יושבים שני זקנים, ואחד מאותם שחלקו עמו באמצע, והיה אותו שרביץ בין שניהם אומר, מה נאה אבשלום למלך, נניח את דוד ונלך לנו עמו, מה היו עושין, אע"פ שהיו עמו, לא היו מתפללין אלא על דוד, ומה היו מתפללים, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שנפול ביד דוד ולא יפול דוד בידינו, לכך נאמר כי ברבים היו עמדי (תהלים נהי ט).

ל״אד"א פדה בשלום נפשי, מדבר ברחל, אמרה רחל פדה בשלום נפשי בזכות מה נתן לי הקב"ה בנים, כי ברבים היו עמדי, על ידי שהיו יעקב ולאה מתפללים עלי, לכך נאמר ויזכר אלהים את רחל.

ל״ב[ד"א ויזכר אלהים את רחל]. זש"ה זכר חסדו ואמונתו (תהלים צח ג), מדבר ביהושע, שהוא מבני בניה של רחל, וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (שם), אותה ישועה שעשה יהושע, שנאמר שמש בגבעון דום (יהושע י' יב).

ל״ג ד"א זכר חסדו זכירת אמנו רחל לבית ישראל, שנאמר אשר בנו (שתיהן) [שתיהם] את בית ישראל (רות ד יא), הוי ויזכר אלהים את רחל.

ל״ד[ד"א ויזכר אלהים את רחל]. מה כתיב למעל מן הענין, ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב [וגו' ואם אין מתה אנכי] (בראשית ל א), אמרו רבותינו מכאן אתה למד שכל מי שאין לו בנים חשוב כמת, שכתיב בחנה ה' ממית ומחיה (ש"א ב ו), אלא כך אמרה חנה, עד שלא נתן לי בן הייתי מן המתים, עכשיו שנתן לי בן נמניתי עם החיים, אמרה רחל ליעקב, הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ברחל (בראשית ל א ב), ורוח הקודש אומרת החכם יענה דעת רוח (איוב טו ב), אמר יעקב לרחל וכי אנטידיסר של הקב"ה אני, התחת אלהים (אני) [אנכי] (בראשית שם), א"ל הקב"ה חייך בלשון שאמרת התחת אלהים (אני) [אנכי], בו בלשון בנה עומד ואומר לבניך התחת אלהים אני (שם נ יט), אמרה לו כך היה יצחק אביך יעשה לרבקה אמך, לא היו שניהם עומדים ומתפללים זה כנגד זה, שנאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו (שם כה כא), אף אתה תתפלל עלי אל ה', ואברהם זקנך לא כך עשה לשרה, אמר לה שרה הכניסה צרה לביתה, אמרה לו, אם כן הנה אמתי בלהה בא אליה (שם ל ג), לא עשה, אלא כיון שנתנה לו שפחתה מיד עיברה וילדה, ותאמר רחל דנני אלהים (שם שם ו), דנני וחייבני, דנני וזיכני, דנני וחייבני שלא נתן לי בן, דנני וזיכני שנתן לשפחתי בן, ותקרא שמו דן, עיברה וילדה לנפתלי (שם שם ח) (פי' לשון נינפי שבכרכי הים קורין לכלה נינפי), נפתולי שלי היתה החופה, שבכל יום רביעי היתה מקושטה להכנס ונכנסה לאה, לפיכך נפתולי ונכנסה אחותי, עם אחותי וגם יכולתי, ותקרא שמו נפתלי (שם), למה נפתלי, שמגבולם הם עטרים את התורה שכתיב בה ומתוקים מדבש ונופת צופים (תהלים יט יא) כיון שראתה לאה שילדה ששה בנים, אמרה כך התנה הקב"ה עם יעקב שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, והרי ילדתי ששה בנים ושתי השפחות ד', הרי עשר, והיתה לאה מעוברת, אמרו רבותינו זכר היתה מעוברת, אמרה לאה הריני מעוברת, ואחותי רחל לא ילדה, מה עשתה לאה, התחילה מבקשת רחמים על רחל אחותה, אמרה יעשה מה שבתוך מעיה נקבה ואל תמנע אחותי רחל מלהוליד בן, אמר לה הקב"ה חייך את ריחמת על אחותך, הריני עושה מה שבתוך מעיך נקבה וזוכרה בכך, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה (בראשית ל כא), מהו דינה, שדיינה מלהוליד בן על מנת שתלד רחל בן, שכן כתיב אח"כ ויזכור אלהים את רחל וגו' ותהר ותלד בן (שם שם כב כג), מהו ותהר ותלד, מקיש לידתה לעיבורה, מה עיבורה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער. ותאמר אסף אלהים את חרפתי (שם), מהו אסף, אלא כיון שאין האשה יולדת, חרפה מצויה בתוך ביתה, כיצד שוברת כלי בתוך ביתה, במי יש לה לתלות, כיון שיולדת תולה בבנה, לכך אמרה אסף אלהים את חרפתי.

ל״הד"א אסף אלהים. אלא בשעה שילדה רבקה ליעקב ולעשו, נולדו ללבן שתי בנות, ושלחו אגרות זה לזה לומר אתה הולדת שתי בנות ואני שני בנים, ניתן אלו לאלו, והיתה לאה שומעת מעשה עשו ובוכה, ורחל שומעת מעשה יעקב ושמחה, [מנין שהיתה לאה בוכה, שנאמר] ועיני לאה רכות (שם כט יז), תרגם מתורגמניה של ר' יוסי, מהו רכות צירניות (פי' עגילות), א"ל ר' יוחנן לא תרגמת יפה, ומהו רכות ארוכות, שכל מה שנתן לה הקב"ה היו ארוכות, כהונה גדולה, ומלכות, ושמן המשחה, וכיון שילדה לאה ליעקב, היתה רחל מצירה, לומר שמא יטלנה עשו מאחר שלא הולדתי בן, וכיון שילדה ליוסף אמרה אסף אלהים את חרפתי, ואין חרפה אלא ערלה, שנאמר כי חרפה היא לנו (בראשית לד יד), ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, צפה ברוח הקודש שאינה יולדת אלא בן אחר.

ל״וד"א יוסף ה' [לי בן אחר, אמר ריש לקיש] תוספתו של הקב"ה גדולה מן העיקר, ממי אתה למד מחזקיהו שהיתה מלכותו י"ד שנים, וכיון שהוסיף לו הקב"ה הוסיף לו ט"ו שנים, שנאמר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מ"ב כ ו), הוי תוספת גדולה מן העיקר, וכן אתה מוצא בבנימין שאמרה לו אמו יוסף ה' לי בן אחר, אף הקב"ה הוסיף לה ממנו י' שבטים ומן יוסף ב' שבטים. אמר ר' שמואל בר נחמן העמיד הקב"ה מן רחל שנים עשר שבטים, עשרה מבנימין ושנים מיוסף, ומנין שהיו בניו של בנימין, שכתיב ויען שאול ויאמר, הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל [ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין] (ש"א ט כא), וכתוב אחר אומר (וישלח שאול) [וישלחו שבטי ישראל אנשים] בכל שבטי בנימין לאמר (שופטים כ יב), כיון שראו הנביאים שתוספת גדולה מן העיקר, התחילו לברך את ישראל בתוספת, משה רבינו אמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם (דברים א יא), ואף דוד אמר יוסף ה' עליכם עליכם ועל בניכם (תהלים קטו יד), אף לעולם הבא בלשון הזה הקב"ה מקבץ גליותיהם של ישראל, שנאמר והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות [את] שאר עמו (ישעיה יא יא).

ל״זויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (בראשית לא ג), ילמדנו רבינו, חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכו, מהו שיהא עירובו עירוב, כך שנו רבותינו חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכה אסור לישראל להשתמש בתוכה, עד שיקח רשותו של נכרי עובד כוכבים, למה שכתיב כל המקום אשר אזכיר את שמי וגו' (שמות כ כד), ואין הקב"ה מייחד שמו בתוך עובדי ע"ז, אלא ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב), שלא תתחבר בתוך הרשעים, שאין הקב"ה מייחד שמו בתוכן, תדע לך שוא כן, אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוסי בן (קסמא) [זמרא] כל זמן שהיה לוט דבוק עם אברהם, אין אתה מוצא שנתייחד הדיבור על אברהם, כיון שפירש לוט ממנו נתייחד עליו הדיבור, שנאמר וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו (בראשית יג יד), וכן אתה מוצא בשעה שיצא יעקב לארם נהרים לילך אצל לבן עשה אצלו עשרים שנה, וכל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן לא דיבר עמו הקב"ה, והיה יעקב מהרהר ואומר כך הניחני הקב"ה, לא כך אמר לי הקב"ה והנה אנכי עמך (שם כח טו), ידע הקב"ה מה הרהר בלבו, א"ל הקב"ה אתה מבקש שאהיה עמך, הפרש עצמך מלבן הרשע, ואהיה עמך, מנין ממה שקראו בענין ויאמר אלהים אל יעקב.

ל״ח[ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ואהיה עמך]. כתיב חכו ממתקים (שה"ש ה טז), [אמר ר' תנחום ר' יוסי בוא וראה מה הקב"ה אומר לישראל, ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם (ויקרא יט כח) למה אני ה' (שם), נאמן לפרוע לכם שכר, יש חיך מתוק מזה, יש אדם אומר לחבירו אם תנוול עצמך ואני נותן לך שכרך, אבל הקב"ה אמר אם לא תנבלו עצמכם, ושרט לנפש וגו' אני נותן לכם שכר, הוי חכו ממתקים].

ל״טד"א חכו ממתקים, אמר ר' אבהו ראה מה כתיב ואבדיל אתכם מן העמים (שם כ כו), ראה מדותיו של הקב"ה, אילו היה כתיב ואבדיל העמים מכם, לא היה תקוה לגוי עובד כוכבים, ולא היה גר מתגייר, כיצד אדם שיש לפניו תאנים, אם בורר הוא הרעות מן היפות, אין סופו לחזור על הרעות, אבל אם הוא בורר הטובות, אם הוא מבקש לברור מן הרעות בורר, לכך אמר הקב"ה ואבדיל אתכם מן העמים, נתן רמז לגוים למי שמבקש להתגייר, יש חיך האה מזה, הוי חכו ממתקים.

מ׳ [ד"א חכו ממתקים, אמר ר' אחא מלך בשר ודם כשהוא נותן דואנטיבא (פי' מתנה טובה), אינו נותן איסטאטיבא (פי' מנוחה טובה), וכשהוא נותן איסטאטיבא, אינו נותן דואנטיבא, אבל הקב"ה נותן איסטאטיבא ונותן דואנטיבא, נתן שבת ונתן לחם משנה מה כתיב ראו כי ה' נתן לכם (את) השבת [על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים] (שמות טז כט) הוי חכו ממתקים.

מ״אאמר ר' יוחנן אמר הקב"ה ואת שבתותי תשמרו אני ה' (ויקרא טיט ג), אני נאמן ליתן שכר, ובמה אתה משמרו, במאכל ובמשתה וכסות נקיה ואני נותן שכר, הוי חכו ממתקים.

מ״באמר ר' לוי ראה לשון שנתן הקב"ה לבני אדם מה כתיב והרשע כי ישוב וגו' (יחזקאל יח כא), אמר הקב"ה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו (כצדקותיו) [בצדקתו] אשר עשה (חיה) יחיה (ולא ימות) (שם שם כב), הוי חכו ממתקים.

מ״גאמר ריש לקיש יש לך לשמוע גדולה מזו, מה כתיב ובשוב רשע מרשעתו [ועשה מ שפט וצדקה עליהם הוא יחיה] (שם לג יט), וחיה אין כתיב כאן, אלא עליהם הוא יחיה, שהקב"ה עושה אותם לו זכות והוא חי בהם, הוי חכו ממתקים.

מ״דד"א חכו ממתקים, מלך בשר ודם אם יש לו אוהב הוא מחבבו, ואם חלה אותו האוהב משלח ומבקרו, ואם מחבבו ביותר הוא הול ומבקרו, שמא אם יצא לאכסניא יכול שיצא המלך עמו, אבל מלך מלכי המלכים הקב"ה היה אוהב ליעקב, שנאמר ואהב את יעקב (מלאכי א ג), ומתה דבורה ובא לבקרו, וכשיצא לאכסניא היה עמו, שנאמר והנה אנכי עמך (בראשית כח טו), וכשחזר היה עמו, שנאמר ויאמר אלהים אל יעקב וגו' ואהיה עמך (שם לא ג).

מ״ה[ויאמר אלהים אל יעקב וגו']. זש"ה זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים (תהלים קמב ו), מי אמר הפסוק הזה, דוד אמרו, חלקי בארץ החיים הוא קורא ארץ ישראל ארץ החיים, למה אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר הקפר מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחילה לימות המשיח, לפיכך הוא קורא אותה ארץ החיים, אמר דוד מתאוה אני לישב בתוכה, ואין שאול מניחני, אלא כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' (ש"א כו יט), לפיכך זעקתי אליך ה', ועל ידי שעשיתי כך נעשיתי מלך על ישראל.

מ״וד"א זעקתי אליך ה' מדבר ביעקב, כשיצא מבית אביו מהו אומר אם יהיה אלהים עמדי וגו' (בראשית כח כ), תלה עיניו להקב"ה אמר אתה מחסי, א"ל הנה אנכי עמך וגו', חלקי בארץ החיים, שהיה יעקב מקוה לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי, אם איני נוטל רשות איני חוזר, אמר הקב"ה רשות אתה מבקש, השות בידך, שוב אל ארץ אבותיך, כלום באתה אלא בשביל השבטים, הרי הם בידך.

מ״זד"א כלום באתה אלא בשביל רחל, הרי (זכות) רחל בידך.

מ״חד"א כלום היית ממתין אלא עד שיולד שטנו של עשו, הרי נולד.

מ״טמה כתיב למעלה מן הענין ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו' (בראשית ל כה), ואם אין אתה מבקש לשלחני, שלא ברשותך אני הולך לי, א"ל לבן בכל הבנים שהולדת לא אמרת לי שלחני אלא ביוסף, א"ל שהוא יפרע מעשו הרשע, לפיכך שלחני ואלכה וגו'. ויאמר אליו לבן וגו' נחשתי (שם כז), באותו היום על רגליו של יעקב מצא שימא שהוא למזל, לכך הוא אומר נחשתי. אמר ר' ברכיה לבן ניחש ויעקב לא היה יודע ומה איכפת לו, ויברכני ה' בגללך (שם), אמר לבן נקבה שכרך, א"ל אתה נוטל הנקודים ואני נוטל הברודים מכל מה שהן מולידות, ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות (שם לו), מהו הנותרות, אמר ריש לקיש הזקנות העקרות החולות. מה כתיב ויקח לו יעקב מקל לבנה (שם לז), אמר ר' הושעיא היה צר צורה, וכשם שהיה צר כך היו מולידות, לא היה חסר אלא ליתן להם נשמה, הולידו ונתברכו לפניו, חזר בו לבן, מנין שכך אמר יעקב והחליף את משכורתי וגו' (שם לא ז), מה עשה יעקב כיון שנתעכב עליו, שלח אחר בני ביתו, שנאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה (שם ד), למה לא בתוך ביתו, אמר ר' שמעון בן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את בני המזרח,

נ׳ שאין נושכין בשר בשיניהם אלא בסכין חותכין, וכשהוא נושק את חבירו אינו נושקו בפיו אלא בידו, וכשמבקש ליטול עצה אינו נוטל בבית אלא בשדה,

נ״אלכך נאמר וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה למקום מרווח.

נ״ב ויאמר להם רואה אני את פני אביכן וגו', ואתנה ידעתן וגו', ואביכן התל בי וגו', אם כה יאמר וגו' (שם ה ו ז ח), אמר ר' ברכיה אם כה אמר אין כתיב כאן אלא אם כה יאמר והמלאך היה אומר ליעקב אם יאמר לבן כך, חייך כשם שאתה רוצה כך אני עושה לך:

נ״גוישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו (שם א), מהו לקח יעקב, אמר ר' הושעיא שנעשו מלאכי השרת כתיפין ליעקב, לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו לקח את כל הכבוד הזה, מהו הכבוד, אמר ר' סימון מכסף וזהב, וכסף וזהב היו לו ללבן ולא היה לו אלא צאן, שהוא אומר כסף וזהב, אלא צאנו של אבינו יעקב משונה היה מצאנו של לבן, ויהי לו מקנה הרבה אין כתיב כאן, אלא ויהי לו צאן רבות (שם ל מג), שהיו פרות ורבות, והיו אומות העולם באין ונותנין ליעקב כסף וזהב בשביל ליקח ממנו צאנו, אמר ר' סימון אין כבוד אלא כסף וזהב, שנאמר בוזו כסף בוזו זהב וגו' (נחום ב י), וכמה צאן היו לו, אמר ר' תנחומא בר אבא ק"כ רבוא היה, שנאמר ויפרוץ האיש מאד מאד (בראשית ל מג), ונאמר במצרים מאד וירב העם ויעצמו מאד (שמות א כ), [והם ס' רבוא, וכאן נאמר מאד מאד הרי ק"ך רבוא]. וכמה כלבים של צאן היו לו, אמר ר' אבא בר כהנא שלש מאות ותשעה, אמר ר' תנחומא מנין ק' ב' ז' ר' הרי החשבון, ויפרוץ האיש, מהו ויפרוץ, שפרץ לו הקב"ה גדרו של עולם, ואמר לו כך אני פורץ לבני בניך לעולם הבא, שנאמר עלה הפורץ לפניהם (מיכה ב' יג).

נ״דחסלת פרשת ויצא