תנחומא בובר, וישלחMidrash Tanchuma Buber, Vayishlach

א׳[וישלח יעקב מלאכים (בראשית לב ד). זש"ה מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה כו), אמר ר' יהודה ב"ר סימון כמעין נרפס וכמקור משחת כך כשצדיק מט לפני רשע. ד"א אפשר למעין נרפס ולמקור משחת, אפשר לצדיק למוט לפני רשע, ומי הוא זה זה יעקב כשבא מפדם ארם מהו משלח ואומר לעשו, כה תאמרון לאדוני לעשו וגו', הוי וישלח יעקב מלאכים וגו'.

ב׳וישלח יעקב וגו']. זש"ה מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו (משלי כו יז), מי הוא זה, זה יעקב, כיון שיצא מבית אביו מה כתיב וידר יעקב נדר (בראשית כח כ), מה אמר אם יהיה אלהים עמדי (שם), כך השיבו הקב"ה והנה אנכי עמך (שם שם טו), רבותינו אמרו על הכל השיבו חוץ מן הפרנסה, ר' אושעיא אמר אף על הפרנסה השיבו, שנאמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך (בראשית כו טו), למה אמר שתי פעמים אשר אשר, כביכול דבר קשה, אמר ר' אושעיא אמר לו הקב"ה אשריי ואשריך כשאעשה לך הדבר הזה, חזר ותבע ושבתי בשלום (שם שם כא), א"ל והשבותיך (שם שם טו), אמר ר' חנינא ב"ר יצחק אשריו לילוד אשה שכך שמע מבוראו, ראו כל מה שתבע מבוראו הבטיחו, ועל כל ההבטחות הללו הוא משלח ואומר כה תאמרון לאדני לעשו, הוי יפה נאמר מחזיק באזני כלב, אימתי כששלח יעקב אצל עשו.

ג׳וישלח יעקב מלאכים. זש"ה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (תהלים צא יא), אימתי בשעה שאדם בארץ ישראל, מלאכים שבארץ ישראל משמרין אותו, וממי אתה למד מיעקב, שבשעה שבקש לצאת לחוצה לארץ מה כתיב ויחלם והנה סולם וגו' והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו (בראשית כח יב), לא היה צריך לומר אלא יורדים ועולים, משאדם יורד הוא עולה, והוא אומר עולים ויורדים, א"ל אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל עלו להן וירדו אחרים לשמור אותו בחוצה לארץ, לא עשה אלא כשהוא בא מפדן ארם ירדו אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים (שם לב ג), מחנה אין כתיב כאן אלא מחנים, שתי מחנות, אותן הראשונים ואותן האחרונים, מה עשה יעקב, כיון שרצה לשלח אצל עשו, נטל מאלו ומאלו ושלח, ושנאמר וישלח יעקב מלאכים, ואל תתמה שהרי קטן ביתו דיבר עם המלאך, מי הוא זה זה יוסף, שכיון שאמר לו לך נא וראה וגו' (שם לז יד), מה כתיב וימצאהו איש וגו' (שם שם טו), מה אמר לו, ויאמר האיש נסעו מזה וגו' (שם שם יז). מהו דותינה שהיה אותו המלאך משמר דת יה, ואתה אל תתמה על יעקב ששלח מלאכים, ולא ביוסף, אלא אפילו הגר דיברו עמה המלאכים, מה כתיב ויקרא מלאך (ה') [אלהים] אל הגר (שם כאי ז), כמה מלאכים דברו עמה, ר' לוי אמר, ורבותינו אמרו ג', ומה אם השפחה מסיחה עם המלאכים, אל תתמה עם יעקב שהיה משלח את המלאכים, לפיכך כתיב וישלח יעקב מלאכים.

ד׳[לפניו אל עשו אחיו]. מהו לפניו, לפניו הוא נופל את המלכות, שהמלכות בעולם הזה שלו, אבל אתה נוטל באחרונה, אל עשו אחיו, ורוח הקודש אומרת יעקב משלח אל עשו.

ה׳ארצה שעיר שדה אדום, [מהו ארצה שעיר], שהוא מעמיד שערות של אדם, שדה אדום, הוא אדום, ומאכלו אדום, וגבוריו אדומים, ולבושו אדום, ומגיניו אדומים, וארצו אדומה, ומי שעומד כנגדו אדום, ומי שפורע ממנו אדום, בלבוש אדום. הוא אדום, ויצא הראשון אדמוני (בראשית כה כה), ומאכלו אדום, מן האדום האדום הזה (שם שם ל), וגבוריו אדומים, מגן גבוריהו מאדם (נחום ב ד), ולבושו אדום, אנשי חיל מתולעים (שם), מגיניו אדומים, מגן גבוריהו מאדם (שם), וארצו אדומה, ארצה שעיר שדה אדום, ומי שעומד כנגדו הוא אדום, הוא דוד, וישלח ויביאהו והוא אדמוני (ש"א טז יב), ומה כתיב בו, וישם באדום נציבים (ש"ב ח יד), ומי שפורע ממנו אדום, ודודי צח ואדום (שה"ש ה י), מי זה בא מאדום )ישעיה סג א), בלבוש אדום, מדוע אדום ללבושיך וגו' (שם ב).

ו׳ויצו אותם לאמר כה תאמרן לאדני לעשו. הוא קראו אדוני, אמר ירמיה מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש (ירמיה יג כא). אמר ר' פנחס אנטונינוס היה מכבד את רבינו מה שאין סוף, וכשהיה רבינו משלחני אצלו, והיה כותב לו אגרת וכותב בה עבדך יהודה שואל השלומך, והיה רע לאנטונינוס לומר שהוא קורא עצמו עבד, א"ל אל תכתוב עוד כדבר הזה, א"ל רבינו כך אני כותב לך, שאיני טוב מיעקב אבא, כששלח אצל עשו מה אמר לו, כה אמר עבדך יעקב, לא נעשיתי אוונתיסאי, עם לבן גרתי, לא הגיעני אחת מן הברכות שברכני אביך, אביך ברכניויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, (בראשית כז כח), ואני אין בידי אחת מהן, אלא ויהי לי שור וחמור צאן, שאינו לא מן השמים ולא מן הארץ, כלום אתה שונא אותי, אלא בשביל הברכות, [עדיין לא הגיעני אפילו אחת], וכי שור אחד וחמור אחד היו לו, שהוא אומר ויהי לי שור וחמור וגו', ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר דרך ארץ השיח, כאדם שהוא אומר על הכל, הלך כמור קרא תרנגול, ור' נחמיה אמר לומר לו עבדך יעקב הריני משפיל עצמי לפניך, אם בקשתה הרי יפה, ואם לאו ויהי לי שור וחמור, [שור] זה יוסף שנאמר בכור שורו הדר לו וגו' (דברים לג יז), ומסורת אגדה היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, למה, שאמר אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיה מט כ), אלו בניה של רחל, וחמור זה מלך המשיח, שנאמר גילי מאד בת ציון ריעי בת ירושלים וגו' עני ורוכב על החמור (זכריה ט ט), צאן אלו ישראל, שנאמר ואתם צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא), ועבד ושפחה אלו ישראל, שנאמר בהן הנה כעיני עדים וגו' (תהלים קכג ב).

ז׳וישובו המלאכים וגו', באנו אל אחיך אל עשו, מה אתה סבור בו אחיך, עשו הוא, וגם הולך לקראתך, הוא מהלך כל היום, וארבע מאות איש עמו, מה אתה סבור וארבע מאות איש עמו, אמר ר' שמואל בר נחמני כל אחד ואחד היה עשוי על ארבע מאות איש, וכיון ששמע יעקב כן, מה כתיב ויירא יעקב מאד (בראשית לב ח).

ח׳ד"א ויירא יעקב, אמרו רבותינו נעשה גופו כשעוה הזו, ורוח הקודש צווחת התרפית ביום צרה צר כחכה (משלי כד י), באותה שעה א"ל הקב"ה אל תירא כי (אתך) [עמך] אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך וגו' (ישעיה מא י), אמצתיך במיכאל, עזרתיך בגבריאל, אף תמכתיך בימין צדקי (שם), הנה אנכי עמך (בראשית כח טז), באותה שעה ויחץ את העם אשר אתו (שם לב ח), מה עשה, זיינן מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ, והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה ולדורון ולמלחמה, לדורון מנין, ותעבור המנחה על פניו וגו' (שם כב), למלחמה מנין, ויאמר אם יבא עשו וגו' (שם ט), לתפלה מנין, ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו' (שם י), מה כתיב אחריו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וגו', הצילני נא מיד אחי מיד עשו (שם יא יב), א"ל הקב"ה אתה קראת אותי, חייך שאני מצילך, שנאמר הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי (תהלים פט כז).

ט׳ויותר יעקב לבדו (בראשית לב כה), מה כתיב למעלה מן הענין ויירא יעקב מאד וגו', כיון שראה הקב"ה היאך היה יעקב מיצר, אמר ר' ברכיה שלח ארבע כתות של מלאכים לעשות מלחמה עם עשו כל הלילה, באתה כת ראשונה אמר להם למי אתם, אמרו לו בניו של יחק אנו, והיו מפגישין אותו, אמר להם מבני בניו של אברהם אנו, התחילו מפגישין אותו, כיון שאמרו אחיו של יעקב אנו, התחילו מניחין לאותן בשביל כבודו של יעקב נניח אתכם, הוי ויותר יעקב לבדו. ולא היה יעקב יודע כמה נסים הקב"ה עשה עמו, לא עשה אלא כיון שבא בבקר, אמר לו עשו אחיו, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי (שם לג ח), אשר ראיתי אין כתיב כאן, אלא אשר פגשתי, ויעקב לא היה יודע ששלח לו הקב"ה מלאכים, אלא היה סבור שהוא עסוק באותו המנחה ששלח לו, לכך אמר לו למצא חן בעיני אדני (שם), וכיון שראה הקב"ה שהוא מתיירא, שלח לו מיכאל לעשות עמו מריבה, מה עשה לו המלאך, נדמה לו בדמות רועה, שנאמר ויאבק איש עמו וגו', וירא כי לא יכול לו וגו', ויאמר שלחני וגו' (שם לב כה כו כז).

י׳ילמדנו רבינו, מה סימן נתן ר' יוסי בן קיסמא לתלמידיו, שהיו מטיילין בטבריא, אמרו לו לר' יוסי רבי אימתי בן דוד בא, אמר להם ר' יוסי אם אני אומר לכם אתם בקשו ממנו אות, אמרו לו לאו, אמר להם רי השער הזה יבנה ויפול יבנה ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא, אמרו לו רבותינו לר' יוסי מבקשים אנו אות ממך, אמר להם הרי מערת פמייס תהפך לדם, ונהפכה לדם כדבריו.

י״אאוי למלכותו של עשו כשיראה הקב"ה מעשיה ויקום ויפרע ממנו, מצינו במצרים כשהקב"ה פרע מהם, בהשכמה פרע מהם, שנאמר ויהי באשמורת הבוקר וגו' (שמות יד כד), ובאשור מה כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו' (מ"ב יט לה), במדי על ידי מרדכי ואסתר, ביון על ידי מתתיהו ובניו, אבל באדום אמר הקב"ה אין בריה שפורעת ממנה, אני אפרע בה, מנין, שנאמר חזון עובדיה כה אמר אלהים לאדום שמועה שמענו מאת ה' וגו' (עובדיה פסוק א), אמר ר' ברכיה מה ראה עובדיה לפרוע מאדום, ראה שהקב"ה משלם גמול לאהביו, לשונאיו על אחת כמה וכמה, ורוח הקודש אומרת ע"י אליפז התימני, ויען אליפז התימני ויאמר הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד א ב), א"ל אליפז לאיוב הרי אתה אומר למה איני כאברהם, כך אמרת, הורני לחומר ואתמשל כעפר ואפר (שם ל יט) סבור אתה שהוא משוה אותך לו, אמר ר' ברכיה סרס המקרא ודרשהו, ואתמשל כעפר ואפר, והוא דן אותך כדור הפלגה, שכתוב בהם ותהי להם הלבנה לאבן גו' (בראשית יא ג), הורני לחומר, א"ל אליפז וכי מעשיך כאברהם הם, הנסה דבר איך תלאה וגו' אברהם נתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן, ואתה בנסיון אחד, הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים (איוב ד ג). אתה היית מנחם כל בעלי יסורין כשהיה סומא בא אצלך והיית אומר לו כבר היה יודע הקב"ה מה עתיד לעשות שסימא לאותו האיש, והיית מנחמו ואומר לו אם היית בונה בית ולא היית רוצה לפתוח חלונים מי היה ממחה בידך, כך עתיד הקב"ה להשתבח בך, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (ישעיה לה ה) כשהיה חרש בא אצלך [היית מנחמו ואומר לו] אם היית רוצה לעשות קיתון לא היית רוצה לעשות לו אזנים, מי ממחה בידך, כך הקב"ה עתיד להשתבח בך, שנאמר ואזני חרשים תפתחנה (שם), לפסח הייתה אומר אז ידלג כאיל פסח (שם שם ו), והייתה מנחמו, כושל יקימון מליך (איוב שם ד), ועכשיו שנגע בך נבהלתה, כי עתה תבא אליך (ותלאה) [ותלא] וגו' (שם ה), הלא יראתך כסלתך (שם ו), על שאמרת אדם צדיק אני ולמה מייסרני, וכי ראית צדיק אובד מימיו זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' (שם ז), נח שהיה צדיק נמלט מדורו, אברם נמלט מן הכבשן, יצחק נמלט מן המאכלת, יעקב נמלט מן המלאך, משה נמלט מחרב פרעה, זכר נא י הוא נקי אבד וגו', לישראל הציל ממצרים ואיבד המצרים, כאשר [ראיתי] חורשי און וזורעי עמל יקצרוהו (שם ח), ומה היה להם מנשמת אלוה יאבדו וגו' (שם ט), שנאמר נפשת ברוחך כסמו ים (שמות טו י), אף כל הרשעים שעתידין לעמוד, שאגת אריה וקול שחל (איוב שם י), א"ל איוב הסתכל נא באביך עשו, א"ל אין לי עסק עמו (הבן) [בן] לא ישא בעון האב וגו', (יחזקאל יח כ), ליש אובד מבלי טרף (איוב שם יא), זה עשו שהוא אובד מבלי מעשים, ובני לביא יתפרדו (שם), אלו אלופיו, א"ל איוב ואתה מה אתה לך, ואלי דבר יגונב (שם יב), אני נביא אני אין לי עסק עמו, אלא להוכיחך, בסעיפים מחזיונות לילה (שם יג), אמר הקב"ה [לאליפז] לאיוב עבדי בחזון הוכחתה, אני מעמיד ממך נביא שיפרע מבית אביך בחזון, [שנאמר חזון עובדיה], דאמר ר' שמואל בר נחמני מה ראה עובדיה שלא נתנבא אלא על אדום, אלא אמר הקב"ה, עשו גדל בין שני צדיים ולא למד ממעשיהם, ועובדיה דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, יבא עובדיה ויפרע מעשו, לכך חזון עובדיה, ומה כתוב בנבואתו, והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר (עובדיה פסוק יח).

י״בויבא יעקב שלם (בראשית לג יח). ילמדנו רבינו, מהו לדבר דבר יתר בשבת, כך שנו רבותינו, נשאלין נדרים שהן לצורך השבת, הרי דבר שאין לצורך השבת אין נשאלין, ואין צריך לומר שאסור להרבות דברים בשבת, אמר ר' הונא אם נתקלקל אדם בעבירה, מיד מלאכי חבלה סוטנין אותו, שנאמר ותקרב לשחת נפשו (איוב לג כב), מה יעשה אדם יעסוק בתורה ויתקיים, ואם אינו יודע לשנות יקרא, ואם אינו יודע לקרות, יחזק בתורה ויחיה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח), שאם לא היה בן תורה יהא מחזיק בספר ובמשנה שהן מלמדין תורה, והוא זוכה לחיות, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, אבל אם היה בן תורה התורה מרפא אותו מכל דבר רע ומכל מכאוב. שנאמר מרפא לשון עץ חיים וגו' (שם טו ד), זה התורה, אין לך אדם שהיה יגע בתורה כאבינו יעקב, כד"א ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה כז), אין כתיב כאן יושב אהל, אלא יושב אהלים, יוצא מבית מדרשו של שם, והולך לבית מדרשו של עבר, ומבית מדרשו של עבר, לבית מדרשו של אברהם, לפיכך כיון שנתאבק עם המלאך היה צולע על ירכו, שנאמר ויזרח לו השמש וגו' והוא צולע על ירכו (בראשית לג לב), מיד נגלה עליו הקב"ה ורפאו והביאו שלם לעיר שכם, מנין ממה שקראו בענין ויבא יעקב שלם וגו'.

י״ג[ויבא יעקב שלם. זש"ה ה' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם (תהלים קכא ח), צאתך ויצא יעקב (בראשית כח י), ובאך ויבא יעקב.

י״דותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח), הקב"ה דיבר לצדיק, אם עשית רצוני אף אני אעשה רצונך יותר משלי, ותגזר אומר ויקם לך וגו', אמר ר' ברכיה הכהן מהו ויקם לך, אמר הקב"ה לצדיק אני אומר דבר ואתה אומר דבר, כביכול אני מבטל את שלי ואקיים שלך הוי ויקם לך. את היה הדבר כשעשו אותו מעשה, מה עשה הקב"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך (שמות לב ז), מה כתיב ועתה הניחה לי (שם שם י), מיד עמד משה בתפלה ובתחנונים, שנאמר ויחל משה וגו' (שם שם יא), ה' אלהים אל תשחת עמך ונחלתך וגו' (דברים ט כו), והם עמך ונחלתך וגו' (שם שם כט), א"ל הקב"ה איני יכול, א"ל כשם שסבלתם ממצרים ועד הנה, כך סבול אותם, סלח נא לעון העם הזה (במדבר יד יט) ויאמר ה' סלחתי כדברך (שם שם כ), מיד וינחם ה' על הרעה (שמות לב יד) ותגזר אומר ויקם לך, אף יעקב נדר דברים לפני הקב"ה, מנין, שנאמר וידר יעקב נדר לאמר וגו' (בראשית כח כ), ושבתי בשלום אל בית אבי (שם שם כא), א"ל יצחק אבי בקש לצאת לחוצה לארץ, ולא הנחת אותו, בשביל שהיה עולה, נגליתה לו ואמרת לו אל תרד מצרימה (שם כו ב), ואני איני יוצא בטובתי, אלא לפני אחי שלא יהרגני, נטלתי רשות ממך ומאבי אל תניחני, וידר יעקב נדר וגו' (שם כח כ),

ט״וא"ל הקב"ה אתה העדת עלי שאנכי עמך, שנאמר ואלהי אבי היה עמדי (שם לא ה) ושמרני (שם כח כ), ושמרתיך מלבן, ונתן לי לחם לאכול (שם), ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (שם לא ט) ובגד ללבוש (שם כח כ), ויסר ביום ההוא את התיישים וגו' (שם ל לה), ושבתי בשלם וגו' (שם כח כא), ויבא יעקב שלם (שם לג יח),

ט״זהוי ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור, שתי פעמים, שהשקיע הקב"ה לשמש שלא בעונתה כשבקש לצאת וכשבקש לדבר עמו, ויצא יעקב מבאר שבע (שם כח י), מה כתיב שם והנה ה' נצב עליו וגו' (שם שם יג), וכשבא הזריח לו השמש שלא בעונתה, ויזרח לו השמש (שם לב לב), ועל כל העולם אין השמש זורחת אלא על יעקב בלבד, אלא בשביל לרפאותו, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו' (מלאכי ג כ). אמר ר' ברכיה הכהן מהו ויזרח לו השמש, שהזריח לו השמש שלא בעונתה [ג' שעות], כשם ששקע לו שלא בעונתה, אמר יעקב ה' דברים התנה הקב"ה עמו ועשאן, ואני אין אני עושה מה שדברתי ושבתי, מיד ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל (בראשית לג כ), כיון שעמדו ישראל אמר הקב"ה למשה, משה ה' דברים שעשיתי עם יעקב עשיתי לבניו,

י״זאם יהיה אלהים עמדי (בראשית כח כ), וה' הולך לפניהם יומם (שמות יג כא), ושמרני, (בראשית שם), ששמרתי אותם מפרעה וחביריו ונערתי פרעה וכל חילו, וכן עמלק, ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו (שמות יז יג), ונתן לי לחם לאכול (בראשית שם), הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד), ובגד ללבוש (בראשית שם), שמלתך לא בלתה מעליך (דברים ד ד), ושבתי בשלום (בראשית שם), גם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום (שמות יח כג),

י״חואח"כ קיבל עליו מלכותו, שנאמר ויצב שם מזבח וגו' (בראשית לג כ), ואף הם קבלו עליהם מלכותו, שנאמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), מה אמרו ענו כולם בפה אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כד יז), הוי ותגזר אומר ויקם לך.

י״טויבא יעקב שלם, וכי היה חסר מאומה, הן בשעה שאמרו לו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו (בראשית לב ז), עמד ועשה דורון, התחיל נותן עזים שהן רכות, אחר כך תיישים רחלים אילים גמלים מניקות ובניהם שלשים, [אמר ר' לוי אם הייתי מחזר בכל אהלי קדר אין את מוצא גמלים מניקות הן ובניהן שלשים], ראה עושרו של יעקב, שוב נתן פרות ארבעים ופרים עשרה, אמר ר' יצחק חוץ מאבנים טובות ומרגליות, שנאמר ויקח מן הבא בידו (שם יד), דברים הנטלין ביד, אלו אבנים טובות ומרגליות, אמר ר' יהודה ב"ר שלום כל שנים עשר חודש שעשה אצלו כך היה מכבדו בכל יום, שכך אמר יעקב כי השוחד יעור עיני (פקחים) [חכמים], (דברים טז יט), ק"ו לרשעים, אלא הריני מכבדו שלא יגע בי.

כ׳ד"א חשב ואמר נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה, לכך היה מבזבזין, אמר ר' הושעיא אמר לי זקן אחד, אומר לך טיבו של מדרש, וכשתהא דורשו אמור אותו משמי, עתיד עשו להחזיר ליעקב כל מה שנטל מיעקב, שנאמר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו (תהלים עב י), מנחה יביאו אין כתיב כאן, אלא מנחה ישיבו, אמרתי לו הוא זה הדבר הטוב, ומשמך אני דורשו, א"ל ומה אם שנתן לו מדעתו ודחק עליו שלא היה מבקש ליטול, שנאמר ויאמר עשו יש לי רב (בראשית לג ט), הוא מחזיר, דברים שנטלו מישראל באונס, על אחת כמה וכמה, באותה שעה הודיתי לו.

כ״אאמר עשו עד מתי אהא מטריח על אחי, עמד והלך לו, שנאמר ויקח עשו את נשיו וגו' (שם לו ו). מה עשה יעקב כיון שהעבירו בניו וצאנו לארץ ישראל עמד ומכר כל מה שהביא בידו מחוצה לארץ, ועשאו כריות של זהב, אמר לעשו יש לך חלק עמי במערת המכפלה, ומה אתה מבקש ליקח כריות אלו של זהב, או לחלוק עמי, התחיל עשו אמר מה אני מבקש מן המערה הזו, זהב זה אני מבקש, ומנין שמכר יעקב כל מה שהביא מחוצה לארץ ונטלו עשו, שכן יוסף אמר, אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקבר אשר כריתי לי (שם נ ה), אמר ר' הונא הכהן ב"ר אבין כשבקש יעקב לבא לארץ ישראל מה כתיב וינהג את כל מקנהו (שם לא יח), וכשבקש לירד למצרים מה כתיב ויקחו את מקניהם ואת כל רכושם אשר רכשו בארץ כנען (שם מו ז), ומה שהביא מארם נהרים היכן הם, אלא מכאן אתה למד שמכרן ונתנן לעשו, ותאמר שחסר דבר, אלא מלא הקב"ה חסרונו והחזיר לו מיד הכל, שנאמר ויבא יעקב שלם.

כ״בותצא דינה בת לאה (בראשית לד א), ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בתכשיטיה בשבת לרשות הרבים, כך שנו רבותינו, לא תצא אשה לרשות הרבים בשבת בתכשיטיה, ולא בכבול ולא בעיר של זהב ולא בקטלא (מין תכשיט הוא) ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצתה אינה חייבת [חטאת], בזמן שיצתה בהן בתוך הבית, אבל לא תצא באחד מן התכשיטין לרשות הרבים, ורבותינו אומרים אפילו בחול אינה צריכה לצאת לרשות הרבים, למה שהעם מסתכלין בה, שלא נתן הקב"ה תכשיטין לאשה, אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה, שאין נותנין פירצה לפני הכשר, וביותר לפני הגנב, וכך איוב אמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (איוב לא א), בוא וראה צדקו של איוב, ומה אם הבתולה שכל אדם רשאי להסתכל בה, שמא ישא אותה, או שמא ישאנה לבנו, או לאחד מקרוביו, לא היה איוב נסתכל בה, על אחת כמה וכמה על אשת איש שאינו רשאי להסתכל בה, לפיכך כתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד), ואם עשתה והצניעה עצמה וזכתה, ממשבצות זהב לבושה (שם), אמר ר' לוי זכתה שתעמיד כהנים שהם לובשים בגדי כהונה גדולה, ואין משבצות אלא בגדי כהונה, שנאמר ועשית משבצות זהב (שמות כח יג), וכבר נאמר מן הדבר הזה רמז בתורה שלא תהא אשה מהלכת בשוק הרבה, מנין, שכן כתיב ויברך אותם אלהים וגו' וכבשוה (בראשית א כח), [וכבשה כתיב] האיש כובש את האשה ואן האשה כובשת את האיש אבל אם הרבתה רגל והיתה יוצאה לשוק, סוף באה לידי קלקל, לידי זנות, וכך אתה מוצא בדינה בת יעקב, כל זמן שהיתה יושבת בבית לא נתקלקלה בעבירה, אבל כיון שיצאה לשוק גרמה לעצמה לבא לידי קלקלה.

כ״גותצא דינה בת לאה. זש"ה בז לרעהו חסר לב (משלי יא יב), מי שהוא מבזה את רעהו נקרא חסר לב. ואם היה אותו האיש שהוא מתבזה בעל דעה ותבונה נותן ידו על פיו ומחריש, שנאמר ואיש תבונות יחריש (שם), בז לרעהו חסר לב זה חמור אבי שכם שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם (בראשית לד ח), ואיש תבונות יחריש, זה יעקב, שנאמר וחריש יעקב עד בואם (שם שם ה), מתוך מה על ידי הקלקלה הזו ותצא דינה בת לאה.

כ״ד[ותצא דינה בת לאה]. זש"ה הנה כל המשל עליך ימשול לאמר כאמר בתה (יחזקאל טז מד), רבינו שאל לר' חייא מה אתם אומרים כאמה בתה, א"ל כמזבח כן כהניו, הטריח עליו רבי הרבה, א"ל אמור אמת מה אתם אומרים, א"ל כנשיא כן הדור.

כ״הד"א כאמה בתה, זו דינה, מה כתיב בלאה, ותצא לאה לקראתו (בראשית ל טז), ואף כאן ותצא דינה.

כ״ו[ותצא דינה], זש"ה ההוה אשר בלבנון (מ"ב יד ט), זה היה חמור אבי שכם, שלח אל הארז אשר בלבנון (שם), זה יעקב, שנאמר צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב יג), תנה את בתך לבני לאשה (מ"ב שם), שהוא אומר תנו נא אותה לו לאשה (בראשית לד ח), ותעבר חית השדה (מ"ב יד ט), אלו השבטים שהיו משולים בחיות, שנאמר גור אריה יהודה (בראשית מט ט), בנימין זאב יטרף, (שם שם כז), נפתלי אילה שלוחה (שם שם כא), יששכר חמור גרם (שם שם יד), ותרמוס את החוח (מ"ב שם), זה חמור ושכם בנו שהרגו לפי חרב על ידי דינה, שנאמר ותצא דינה בת לאה, בכל מקום נטפלת התינוקת בזכרים, וכאן היא נטפלת באמה, אלא שהתחילה הקלקלה באמה.

כ״זד"א ותצא דינה. ומן חטייא שאמר יעקב קטנתי מכל החסדים (בראשית לב יא), אמר ר' אחא האכלתי את אבותיך ממעשיהם ואתה אומר קטנתי, א"ל הקב"ה יעקב בצדקתך עשיתי לך כל הנסים הללו שאתה אומר קטנתי, אלא הרי היא יוצאה ותעמוד לך זכותך, ותצא דינה.

כ״ח[ותצא דינה]. זש"ה ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם (משלי א כה), מדבר בחוה, כשבקש הקב"ה לבראותה, אמר הקב"ה אם אני בורא אותה מן הראש של אדם, רוחה גסה עליה, מעיניו סוקרנית, מפיו תהא דברנית, מידיו תהא גנבת, מרגליו תהא פרסנית, אמר הקב"ה כל העצה מזאת נטלתי עד שלא בראתי אותה, ולא יצאתי מהם אמרתי אם בורא אני אותה מראשו רוחה גסה עליה, שנאמר ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' (ישעיה ג טז), ומעיניו, מסקרות עינים, (שם שם), ומאזנים ושרה שומעת (בראשית יח י), ומפיו, ותדבר מרים (במדבר יב א), ומידיו, ותגנב רחל (בראשית לא יט), ומרגליו היא נכנסת ויוצאה ותצא דינה הוי ותפרעו כל עצתי וגו'.

כ״טותצא דינה בת לאה. אמר ר' חייא בר אבא, לעולם הזכר נתלה באשה, והנקבה באיש, ולמה זו תולה באמה, שהיה עיקר עיבורה זכר, אלא בשעת שילדה לאה ששה, ובלהה ב', וזלפה ב', הרי י', עיברה לאה זכר, באותה שעה נתפללה על רחל, ונעשה תוך מעיה נקבה, לפיכך היא נתלה באמה, ותצא דינה בת לאה.

ל׳לראות בבנות הארץ, לראות ליראות, למה הדבר דומה, למי שהיה מהלך שוק וחתיכה בידו, ראה אותה כלב אחד והיה מהלך אחריה וחטפה ממנו, כן היתה דינה יוצאת לראות וראה אותה שכם וחטפה. ד"א לראות בבנות הארץ, כיון שבאו בני יעקב לארץ ישראל התחילו מראין כחן ועשרן ונויין, מראין כהן ויקחו שני בני יעקב וגו' [איש חרבו וגו' ויהרגו כל זכר] (בראשית לד כה), מראין עושרן ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות (שם לג יז), התחיל פותח אטלין, ונויין מנין, ותצא דינה בת לאה לראות וליראות. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ, הרשעים רואים, וירא המן (אסתר ג ה), וירא עשו (בראשית כח ו), וירא אותם שכם בן חמור (שם לד ב), אמר דוד תחשכנה עיניהם מראות (תהלים סט כד)

ל״אויקח אותה וישכב אותה ויענה. ומאיזו חטייא בא עליה הערל, כתיב למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב (איוב ו יד), אלא בשעה שהיה יעקב אבינו בא והשבטים עמו היתה דינה עמו, כיון שבאו המלאכים ואמרו לו באנו אל אחיך אל עשו (בראשית לב ז), נטל יעקב דינה ונתנה בתיבה, שלא יראה אותה עשו ויטול אותה לאשה, א"ל הקב"ה הסכתה אותה ממנו חייך לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו היתה נישאת לעשו שמא היתה מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכתה אותה הרי בן מאירה בא כנגדה, וירא אותה שכם בן חמור.

ל״במה כתיב למעלה מן הענין ויבא יעקב שלם (בראשית לג יח). בא מפדן אדם בתנאין שהתנה עמו הקב"ה לא חיסרו כלום, מה עשה יעקב, התחיל פותח איטליסין, א"ל הקב"ה שנדרת לפני שכחת, ולא כך אמרת אם יהיה אלהים עמדי (שם כח כ) שלא אעבוד עבודה זרה, ושמרני (שם), משפיכות דמים, בדרך הזה (שם) מגילוי עריות, שנאמר כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (משלי ל כ), שמרו הקב"ה, שכן הוא אומר, ושמרתיך בכל אשר תלך (בראשית כח טו), אמר יעקב אם שמרתני מכל הדברים הללו, כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם שם כב) כיון שבא לארץ שכח אותו נדר, אמר הקב"ה חייך באותן הדברים שאמרת לשמרך בהם אתה נכשל בע"ז, מנין שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וגו' (שם לה ד). בשפיכות דמים מנין, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו' (שם לד כה), בגילוי עריות מנין, מדינה, שנאמר וירא אותה שכם בן חמור ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, אמר ר' אבהו למדנו דברים מליחה סרוחה, פרעה אמר ליוסף אני פרעה (שם מא מד), אני אמרתי שתהא מלך, אמר הקב"ה לישראל על כל מצוה ומצוה שעושין אני ה', אני שעתיד לשלם לכל אחד ואחד מתן שכרו, ומה בשר ודם שאמר אני פרעה, העלה אותו לכל הגדולה, אני שאמרתי על כל מצוה ומצוה אני ה' על אחת כמה וכמה, וכיוצא בדבר אתה אומר רק הכסא אגדל ממך (שם שם מ), אמר הקב"ה לישראל והיית רק למעלה (דברים כח יג), ומה רק של בשר ודם כך גידל את יוסף, רק של הקב"ה על אחת כמה וכמה.

ל״גכתיב בישראל חשק ה' בכם ויבחר בכם (שם ז ז), וכתיב ויאהב את הנערה (בראשית לד ג), ואין אתה יודע מה היתה האהבה, [אלא ממה שנתן נפשו עליה את יודע מה היתה אהבה], הקב"ה שאמר לישראל אהבתי אתכם (מלאכי א ב), על אחת כמה וכמה, חשק ה' בכם, אין אתה יודע מה, אלא אנו למדין משכם, שנאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם (בראשית לד ח), אמר ר' אבהו נלמד מליחה סרוחה, כתב בשכם ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, וכתיב בישראל ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד ד).

ל״דויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל (בראשית לה א), ילמדנו רבינו, המתפלל איכן הוא צריך שיכוין את לבו, כך שנו רבותינו, המתפלל צריך שיכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים ר' אליעזר בן יעקב אומר, המתפלל חוצה לארץ [יכוין את לבו לארץ ישראל, המתפלל בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, המתפלל בירושלים יכוין את לבו לבית המקדש, היה מתפלל בבית המקדש] יכוין את לבו לבית קדשי הקדשים, אמר ר׳ אבין הלוי כתיב כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות (שה״ש ד ד), מהו לתלפיות שכל הפיות מתפללין בו, [אמר ר׳ יהודה הלוי כתיב הוא ההיכל לפני (מ״א ו ז), מהו לפני, שכל הפנים פונות בו], אמר הקב״ה הכל הולכין ומתאוין לביתי, אין אתה הולך לשם, קום עלה בית אל:

ל״האמר ר׳ יוסי מיד התחיל נוטל [עצה] את השבטים שיעלו עמו, שנאמר ונקומה ונעלה (בראשית לה ג), א״ל לאיכן, אמר להם למקום שאמר לי יוצרי, קום עלה בית אל וגו׳ (שם שם א), אמר ר׳ אחא אין ירושלים נבנית אלא בזכות השבטים, שנאמר ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו (תהלים קכב ג) מה כתיב אחריו ששם עלו שבטים וגו׳ (תהלים קכב ד):

ל״וכתיב זבח לאלהים תודה (תהלים נ יד). כשיצא יעקב מבית אביו לא יצא אלא במקלו, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא), מיד נדר יעקב לפני הקב"ה, שנאמר וידר יעקב נדר (שם כח כ), מה כתיב בסוף הענין, וכל אשר תתן לי (שם שם כב), וכיון שהעשיר, שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד (שם ל מג), שכח את נדרו, מיד גירה בו את לבן, שנאמר ויקח את אחיו עמו (שם לא כג), וניצל מלבן ונתגרה בו עשו, מ יד נגלה עליו המלאך, א"ל אין אתה יודע כל הצרה הזאת, כל הצרה למה באה עליך, על שאיחרת את נדרך, א"ל יעקב (מה) [הגידה נא] שמך (שם לב ל), א"ל למה זה תשאל לשמי (שם). פעמים שהמלאך נעשה רוח, שנאמר עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד ד), פעמים שהוא נעשה ברק, שנאמר התשלח ברקים וילכו (איוב לח לה), ולפי הנסים הוא עושה עצמו, וכן המלאך אמר למנוח למה זה תשאל לשמי (שופטים יג יח), מיד ברכו המלאך, שנאמר ויברך אותו שם (בראשית שם). וישר אל מלאך ויוכל וגו' (הושע יב ה), מה דיבר עמו א"ל לך שלם את נדרך, טוב אשר לא תדור וגו' (קהלת ה ד), מיד מה עשו שמעון ולוי, ויקחו שני בני יעקב [שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו'], מיד נפל על פניו, ולא עמד עד שנתן לו רשות, קום עלה בית אל, וכן ביהושע, [ויפול על פניו] ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה אתה זה נופל על פניך (יהושע ז ו י), וכן בדוד, ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פנים (דה"א כא טז), ומה נאמר לו, עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה (ש"ב כד יח), לכך נאמר קום עלה בית אל, מיד נסע הוא וכל ביתו, ונתן הקב"ה אימתו על כל סביבותיו, שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים וגו' (בראשית לה ה), ונאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י).

ל״זוירא אלהים אל יעקב עוד וגו', (בראשית לה ט). זש"ה טוב ללכת אל בית אבל וגו' (קהלת ז ב), אמר ר' שמעון בר אבא שתי מדות הן של גומלי חסדים, לגמול חסד עם הכלה ואת המת, אם באו שתיהן ביחד לתוך ידיך אין אתה יודע איזו מהן לאחזו תחלה, בא שלמה ופירש, טוב ללכת אל בית אבל וגו', מצינו בני אדם שהלכו לבית המשתה ולא נתפרשו שמותם, ובני אדם הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם ונתפרשו שמותם ונתנבאו ברוח הקדש, ומי היו אלו שהלכו לבית המשתה, כתיב ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול (בראשית כא ח), מהו גדול, מלמד שהיו שם שם ועבר ואבימלך, ולא נתפרשו שמותם, אבל אלו שהלכו לבית האבל נתפרשו שמותם (איוב וחביריו), ונדחו מגיהנם, ושרתה עליהם רוח הקדש, שנאמר ויען אליפז תימני (איוב ד א), ואין ויען אלא לשון נבואה, שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י טיט), הוי טוב ללכת אל בית אבל וגו'. ומי הראה פנים תחלה [לאבל], הוי אומר הקב"ה אימתי כשמתה דבורה, שנאמר ותמת דבור וגו' (בראשית לה ח), וכתיב וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' (שם שם ט).

ל״ח[וירא אלהים אל יעקב עוד]. זש"ה ואלי דבר יגונב ותקח אזני שמץ מנהו, בסעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים (איוב ד יב יג). ואלי דבר יגונב [כשהקב"ה נגלה על הרשעים בגניבה הוא נגלה עליהם בלילה, אבל] כשהוא נגלה על הצדיקים בפרהסיא הוא נגלה עליהן, (אבל כשהו) [אמר ר' יששכר כשהקב"ה] נגלה על הרשעים הוא נגלה עליהן בלשון עראי בלשון טומאה בחצי דבור, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם (במדבר כג ד), אין ויקר אלא לשון טומאה, שנאמר אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (דברים כג יא), אבל כשהוא נגלה על הצדיקים בלשון טהרה הוא נגלה עליהן, שנאמר ויקרא אל משה וגו' (ויקרא א א). לכך נאמר ואלי דבר יגונב, כשהקב"ה נגלה על הרשעים [נגלה] בלילה, לפי שמעשיהן חשוכי כלילה, לכך הוא נגלה עליהן בלילה, שנאמר ויבא אלהים אל לבן בחלום הלילה (בראשית לא כד), אבל כשהוא בא אצל הצדיק מה כתיב וירא אלהים אל יעקב עוד.

ל״ט[וירא אלהים אל יעקב עוד]. זש"ה כי אתה אלהים שמעת לנדרי וגו' (תהלים סא ו), יצחק פרצוף פניו דומה לאביו, שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (בראשית כה יט), מהו אברהם הוליד את יצחק, שהיה פרצוף פניו דומה לאביו, הוי נתת ירושת יראי שמך (תהלים שם), מה אברהם דבר עמו הקב"ה בן צ"ט שנים, אף יעקב דבר עמו הקב"ה בן צ"ט שנים, מה אברהם אמר לו הקב"ה אני אל שדי פרה ורבה (בראשית לה יא), אף יעקב דבר עמו באל שדי, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' [אני אל שדי].

מ׳[וירא אלהים אל יעקב עוד ויברך אותו]. זש"ה ברוך אתה בבואך וגו' (דברים כח ו), כשיצא יעקב מבית אביו יצא בברכה, שנאמר ואל שדי יברך אותך וגו' (בראשית כח ג), וכשבא מפדן ארם בא בברכה, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד ויברך אותו, מה ברכו, אמר ר' לוי, ברכת אבלים ברכו, מה כתיב למעלה מן הענין ותמת דבורה וגו' ויקרא שמו אלון בכות (שם לה ח), אמר ר' שמואל בר נחמן עם שהיה יעקב משמר אבלה של מניקתו, באתה בשורת אמו, שנאמר ויקרא שמו אלון בכות, אחת של דבורה, ואחת של רבקה, אר ר' שמואל בר נחמן לשון אלנסטי מהו אלון אחר, אמר קב"ה עד מתי יהא צדיק זה יושב ומצטער, אמר ר' יונתן בן אלעי אמר הקב"ה בדין שאראה לו פנים, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו'.

מ״א[וירא אלהים אל יעקב עוד]. זש"ה ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח) מדבר ביעקב, [ועל דרכיך נגה אור (שם), על] שתי דרכים, כשיצא מבית אביו נגלה עליו הקב"ה מה כתיב, והנה ה' נצב עליו ויאמר (בראשית כח יג), וכשחזר מה כתיב וירא אלהים אל יעקב עוד. מהו עוד, אמר ר' יהודה א"ל עוד פעם אחת אני נגלה עליך, חמשה פעמים נגלה עליו הקב"ה, כנגד חמש ברכות שבירכו אביו, ואלו הן, ואל שדי וגו' ויתן לך את ברכת אברהם וגו' (בראשית כח ג ד) הרי ה' ברכות, ונגלה עליו

מ״בכשיצא מבית אביו, שנאמר והנה ה' נצב עליו (שם כח יג), ואחת אצל לבן שוב אל ארץ אבותיך (שם לא ג), ואחת קום עלה בית אל (שם לה א), ואחת וירא אלהים אל יעקב עוד (שם לה ט), ואחת אנכי ארד עמך (שם מו ד).

מ״גד"א וירא אלהים אל יעקב עוד, מהו עוד, עוד איני (מייחל) [מייחד] שמי על אדם, אלא אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, עוד פעם אחרת אני נגלה עליו.

מ״דוירא אלהים אל יעקב עוד, מה כתיב אחריו, אני אל שדי פרה ורבה (שם שם יא), אתה סימן לבניך כשבאתי אצלך באתי טעון ברכות, וכשאבוא אצל בניך אבא טעון ברכות, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ כד), הוי וירא אלהים אל יעקב וגו'. ולא ליעקב לבד, אלא אף לאבינו אברהם, מה כתיב, וירא אליו ה' וגו' (בראשית יח א), כביכול הקב"ה עומד והוא יושב, בקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב, חייך אתה סימן לבניך, מה אתה יושב ואני עומד, (שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א)) אף בניך יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כביכול ואני עומד שנאמר אלהים נצב בעדת אל, אף כאן אמר הקב"ה ליעקב, סימן את לבניך, מה אתה כשבאתי אני אצלך באתי טעון ברכות, אף בניך כשאגלה עליהם אהא טעון ברכות, כיון שנעשה המשכן מה כתיב, ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן (במדבר ז א), וכשנגמרה מלאכתו, אמר הקב"ה התניתי עמהם כשאגלה עליהם אבא טעון ברכות, מה עשה הקב"ה ברכן, ואחר כך נגלה עליהם, מה כתיב בברכת כהנים, יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום (שם ו כד כה כו), ואחר כך ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן.

מ״הויאמר אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו' [ומלכים מחלציך יצאו] (בראשית לה יא), אמרו חכמים מכאן דרש אבנר והמליך את איש בושת בן שאול, שבנימן עתיד להעמיד שני מלכים, שאמר לו ומלכים מחלציך יצאו (שם), ועד עכשיו לא עמד אלא שאול, לפיכך המליך את איש בשת בן שאול, ולא עוד אלא בפלגש בגבעה [קרבוהו]. אמר ר' שמואל בר נחמן מכאן קרבו אותו בשעה שחלקו עליו ואמרו איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה (שופטים כא א), שנידו אותו, ואחר כך חזרו וקבלו אותו, אמרו אילולי שהוא מעולה מן השמים, לא היה הקב"ה אומר ליעקב אבינו כשהיה בא מחוצה לארץ, ומלכים מחלציך יצאו, הרי מכאן קרבו אותו.

מ״וד"א אני אל שדי, תירגם עקילס, נאמן אני לשלם לכל אדם לפי מעשיו.

מ״ז פרה ורבה, לך הייתי מצפה שתפרה ותרבה ותעמיד שבטים.

מ״חגוי וקהל גוים, בישרו שבניו עתידין להיות נעשין כגוים, מה הגוים שבעים, אף בניך שבעים סנהדרין, שנאמר אספה לי שבעים איש (במדבר יא טז).

מ״טד"א גוי וקהל גוים, בישרו שעצידין בניו להיות מזבחים באשרה כגוים, אימתי בימי אליהו, מה כתיב, וירפא את מזבח ה' ההרוס (מ"א יח ל), שריפא אותן והביאן לדרך הטובה, שעשה להם כל אותן הנסים, כיון שראו אותו מה אמרו, ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים (שם שם לט), בעולם הזה על ידי שהיתה ע"ז מצוי אמרו ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים, אבל לעולם הבא כשימלוך הקב"ה עלינו ועל כל ישראל אומרים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט).

נ׳חסלת פרשת וישלח