תנחומא בובר, יתרוMidrash Tanchuma Buber, Yitro

א׳וישמע יתרו וגו' (שמות יח א). זש"ה ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו (קהלת ח י). וכי יש רשעים קבורים [באים] ומהלכים, ששלמה אמר קבורים ובאו, אלא אמר ר' סימון אלו הרשעים שהן קבורים ומתים בחייהם, שנאמר כל ימי רשע הוא מתחולל (איוב טו כ), מהו מתחולל, שהוא מת וחלל.

ב׳ד"א ובכן ראיתי רשעים מדבר בגרים, שהם באים ועושין תשובה, וממקום קדוש יהלכו (קהלת שם), אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ג׳ד"א וממקום קדוש יהלכו, ממקום שישראל [מהלכים, ישראל] נקראו קדושים, וישתכחו בעיר (שם), שהן משכחין מעשיהם הרעים.

ד׳ד"א וישתבחו, שמשתבחין במעשיהם הטובים, גם זה הבל (שם), שאין זה הבל שאומות העולם רואין אותן היאך הם באין ומתגיירין ונכנסין תחת כנפי שכינה ואינן מתגיירין, גם זה הבל, מי היה זה שבא ונתגייר גר של אמת, זה יתרו, שנאמר וישמע יתרו וגו'.

ה׳[וישמע יתרו]. זש"ה לריח שמניך טובים וגו' (שה"ש א ג). אמר ר' ינאי הראשונים נתת להם ריח מצות לאדם נתת לו ז' מצות, לנח ולבניו נתת ז' מצות, ריח מצות נתת להם, אבל אנו כשבאנו לסיני. כאדם שמערה מפי החבית היית מערה לנו את כל המצוות, שנאמר שמן תורק שמך (שם).

ו׳ ד"א שמן תורק שמך, אמר ר' ברכיה כשם שהשמן מאיר כך התורה מאירה, על כן עלמות אהבוך (שם), העולם הזה והעולם הבא.

ז׳ד"א עלמות אהבוך. אלו אומות העולם שמתגיירין, מי היה זה יתרו, בשעה ששמע מה נסים נעשו לישראל, בא ונתגייר, שנאמר וישמע יתרו.

ח׳מה כתיב למעלה מן הענין מפלתו לש עמלק. ואחר כך וישמע יתרו, זש"ה לץ תכה ופתי יערים (משלי יט כה), לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו, בשעה שבא עמלק להלחם בישראל, מה כתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים (שמות יז ח), מהו ברפידים על ידי שריפו ידיהם מן המצות, והיאך רפו ידיהם, כתיב ויקרא שם המקום מסה ומריבה (שם שם ז), התחיל צווח להם עד מתי אתם מנסים אותי, עד מתי תריבון עמדי, ואף משה צווח ומה תריבון עמדי ומה תנסון את ה' (שם שם ב), ומה היו מנסים, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר כך היו מרננין ואומרים אם מספק לנו מזונות [כמלך שנכנס למדינה והן מקלסין אותו ומכבדין אותו והוא מספק להם מזונות] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ר' נחמיה אומר, כך היו ישראל אומרים אם עשה לנו צרכינו [כמלך שנכנס למדינה ומקלסין אותו ומכבדין אותו והוא עושה להם כל צרכם] נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ורבותינו אמרו כך היו מהרהרים, ואומרים הרי אנו מהרהרים בלבנו, אם הוא ידוע מה אנו מהרהרים נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, שנאמר [היש ה' בקרבנו] (שם שם ז). ר' ברכיה אמר בלבן היו משיחים, והקב"ה נותן להם את שאלתם, שנאמר וינסו אל בלבבם [לשאל אוכל לנפשם] (תהלים עח יח), מה כתיב ויאכלו וישבעו מאד (שם שם כט), אמר הקב"ה כך הרהרתם בלבבכם, חייכם אני מודיע לכם הנה עמלק לפניכם, שנאמר ויבא עמלק.

ט׳למה היו ישראל דומין, לאחד שהיה רוכב על כתיפיו של אביו, והיה רואה דבר של חפץ, ואמר לאביו ליקח לו, ולקח לו, כן פעם שני, ופעם שלישי, עד שהן מהלכין ראה אדם אחד אמר לו ראית את אבי [אמר לו אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני עושה לך ואתה אומר לו ראית את אבי] מה עשה השליכו מעל כתיפו, ובא הכלב ונשכו, כך היו ישראל, כשיצאו ישראל ממצרים, מיד הקיפו אותם ענני כבוד, בקשו מן הוריד להן הקב"ה, בקשו שליו הביא להם, שנאמר ותאותם יביא להם (תהלים עח כט), היה נותן להם כל צרכם, התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז ז), אמר להם הקב"ה חייכם אני מודיע אתכם הרי הכלב בא ונושך אתכם, ומי הוא זה זה עמלק, שנאמר ויבא עמלק.

י׳אמר ר' ברכיה למה נקרא שמו עמלק, עם לק, שבא ללוק דמן של ישראל ככלב.

י״א ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וגו' (שם שם ט), ולמה ליהושע בשביל לזרזו, וצא הלחם בעמלק (שם), אמר יהושע, כמה גדולים יש כאן, אהרן וחור וע' זקנים לא אמר אלא לי, מה עי לעשות לקיים גזירתו, מיד ויעש יהושע וגו' (שם שם י).

י״בוהיה כאשר ירים משה וגו' (שם שם יא), מה היה הסוף, ויחלוש יהושע וגו' (שם שם יג), ר' ברכיה הכהן אמר הפיל עליהם גורלות, ארבעה שמות נקרא, גורל פור חבל חולש.

י״גאת עמלק (שם), (כשמועו) [כמשמעו], ואת (עמלק) אלו אשתו ובניו, עמו, (אלו) אוכלוסין שבאו עמו, לפיכך כששמע יתרו נסים שעשה הקב"ה בעמלק מיד בא ונתגייר, הוי לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו.

י״דוישמע יתרו כהן מדין. כומר לע"ז היה. ויחד יתרו (שם יח ט), שיחד שמו של הקב"ה. ד"א ויחד יתרו, שנעשה יהודי. ויאמר יתרו ברוך ה' (שם שם י). אמר יתרו לא הנחתי אלוה שלא עבדתי אותו, ולא מצאתי אלוה כאלוהו של ישראל, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים (שם שם יא). ד' בני אדם אמרו ד' דברים אילו אמרן אדם אחר היו שוחקין עליהן, ומי הן משה ויתרו ושלמה ונבוכדנצר, משה אמר הצור תמים פעלו [כי כל דרכיו משפט] (דברים לב ד), [אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מנין זה יודע דרכיו של הקב"ה, אלא] לפי שכתיב יודעי דרכיו למשה (תהלים קנ ז), לכך נאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. ושלמה אמר את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג יא), אילו אמרו אדם אחר היו שוחקין עליו לומר מי הודיעו לזה, מה יפה ומה אינו יפה, אלא שלמה שלא חסר כלום משולחנו, הוא היה יודע מה יפה. אמר ר' יוסי בר חנינא אפילו מרר בתמוז, (ובילפפונין) [ומלפפונין] (פי' צנון וחזרת) בתשרי, לא חסר שלחנו של שלמה. נבוכדנצר אמר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (דניאל ד לב), אילו אמרו אחר היו שוחקין עליו על מה שלט אדם זה, אפילו על יתוש לא שלט, אבל בנבוכדנצר נאה לומר כן, שנאמר בו וכל [די] דיירין (בבני) [בני] אנשא [חיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטוך בכלהון]. (שם ב לח). יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים (שמות יח יא) לפי שלא ראה בכל אלהות שלו גדול כה', כי בדבר אשר זדו עליהם (שם), א"ר אלעזר במה שחשבו מצרים לאבד את ישראל במים, בו הם אבדו ונשתקעו בתוך הים.

ט״וויבא יתרו חותן משה וגו' ויאמר אל משה אני חותנך וגו' (שמות יח ה ו), מי אמר למשה אני חותנך, לא היה יכול לבוא אצל משה, מה עשה כתב איגרת, וקשרה בחץ, וירה ובא החץ אצל משה וקרא אותה משה ויצא אצלו, ושנאמר ויצא משה לקראת חתנו (שם שם ז), נכנס עמו למחנה, מה כתיב, ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם (שם שם יב), משאכלו עמו אמר תן לי רשות שאלך לי למקומי, אמר לו משה והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך (במדבר י לב), אמר לו מבקש אני לילך ולומר שבחו של הקב"ה במקומי מיד וישלח משה את חתנו וגו' (שמות יח כז). וכשהקב"ה עשה נסים לישראל הם מקלסים אותו [ואומות העולם מקלסים אותו], שנאמר יודוך (עמים אלו) [ה'] כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קלח ד).

ט״זבחדש השלישי וגו' (שמות יט א). זש"ה הלא כתבתי לך שלישים במועצות וגו' (משלי כב כ), אם בקשת ליטול עצה, מן התורה הוי נוטלה, אמר דוד כשהייתי רוצה ליטול עצה הייתי נוטל מן התורה, שנאמר בפקודיך אשיחה וגו' (תהלים קיט טו), בן זומא אומר מה כתיב בחדש השלישי, ביום ההוא [אין כתיב כאן אלא ביום הזה] כאילו ביום הזה באו מדבר סיני, כל יום שאתה עוסק בתורה, הוי אומר כאילו ביום הזה קיבלתיה מסיני, ואומר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' (דברים כו טז).

י״זבחדש השלישי. התורה משולשת, ואותיותיה משולשות, והאבות משולשין, והשבט שניתנה על ידו משולש, ומשה (משולש מביניהם) [שלישי ביניהם], ואותיותיו משולשין, ואחים שלשה, ונצפן לג' ירחים [וביום השלישי, ובחדש השלישי], התורה משולשת תורה נביאים וכתובים, ואותיותיה משולשות אלף בית גימל, האבות משולשין אברהם יצחק ויעקב, ומשה שלישי ביניהם אנכי עומד בין ה' וביניכם (דברים ה ה), ואותיות משולשות משה, ומשבט שלישי ראובן שמעון ולוי, ואחים שלשה משה אהרן ומרים, ונצפן לג' ותצפנהו שלשה ירחים (שמות ב ב), וביום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' וגו' (שם יט יא), [ובחדש השלישי שנאמר בחדש השלישי].

י״ח[בחדש השלישי]. זש"ה דרכיה דרכי נועם וגו' (משלי ג יז). ביקש הקב"ה ליתן תורה לישראל בשעה שיצאו ישראל ממצרים, והיו חולקין זה על זה והיו אומרים בכל שעה נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד), מה כתיב ויסעו מסכות ויחנו באיתם (שמות יג כ), שהיו נוסעים במריבה וחונים במריבה, כשבאו לרפידים הושוו כולם ונעשו אגודה אחת, ומנין שנעשו כולם אגודה אחת, שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר (שם יט ב), ויחנו אין כתיב כאן, אלא ויחן, אמר הקב"ה התורה כולה לשום, ולמי אתננה לאומה שאוהבת שלום, הוי וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז).

י״טבחדש השלישי וגו'. זש"ה בעצלתים ימך המקרה (קהלת י יח), מי גרם לאשה זו שתא שופעת דמים, על ידי שהיא מתעצלת לבדוק עצמה אם טמאה היא אם לאו, לפי ששנו רבותינו כל היד המרבה לבדוק בנשים הרי זה משובחת ובאנשים תיקצץ. מעשה בשפחה של רבן גמליאל שהיתה מפנה מבית לבית כל ידות וחביות, והיתה בודקת עצמה על כל חבית וחבית, באחרונה בדקה עצמה ונמצאת טמאה, ונתיירא אבן גמליאל, לומר שמא נטמאו הטהרות, אמר לה לא היתה בודקת עת עצמך, אמרה לו חייך אדוני שהייתי בודקת את עצמי בין כל חבית וחבית, ובאחרונה בדקתי עצמי ונמצאת טמאה, אמר רבן גמליאל אילו נתעצלה האשה הזו כבר היו כל הטהרות טמאות, בעצלתים ימך המקרה, הוי על ידי שהאשה הזו מתעצלת היא שופעת דמים, ואין המקרה אלא דמים שנאמר ואת מקורה הערה (ויקרא כ יח), ובשפלות ידים ידלף (קהלת י יח), ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' (ויקרא טו כה).

כ׳ד"א בעצלתים ימך המקרה וגו', מדבר בישראל בשעה שבאו לרפידים, למה נקרא רפידים ששם רפו ידיהם מן העבירות, מה כתיב ארץ רעשה גם שמים נטפו וגו' (שופטים ה ד), אימתי היו כל הדברים האלו ביום מתן תורה.

כ״אבחדש השלישי. מה כתיב למעלה מן הענין פרשת יתרו, משהוא למד למשה ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא) ואחר כך וישלח משה וגו' (שם שם כז), ואחר כך בחדש השלישי. אמר שלמה לב יודע מרת נפשו וגו' (משלי יד י), ולפיכך ובשמחתו לא יתערב זר (משלי יד י), אמר הקב"ה בניי היו מושעבדים בטיט ולבנים, ויתרו היה יושב בתוך ביתו בהשקט, ובא לראות בשמחת התורה עם בניי, לכך וישלח משה את חתנו, ואחר כך בחדש השלישי, למה כך, דרש משה קל וחומר, ומה אם מצוה אחת כשבא הקב"ה ליתן מצות פסח אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו (שמות יב מג), שש מאות ושלש עשרה מצות שרוצה ליתן לישראל, יהא יתרו כאן ויראה אותם, לפיכך וישלח משה ואחר כך בחדש השלישי, למה בחדש השלישי, ולא בחדש השני, ולא בחדש השביעי, ולא בחדש אחר, אמרו רבותינו אמר ר' אושעיא שנה לי ר' חייא הגדול גיורת שבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יארסו עד שלשה חדשים, כך ישראל נקראו גרים, שנאמר כי גרים הייתם בארץ מצרים (ויקרא יט לד), שבוים שנאמר והיו שובים לשוביהם (ישעיה יד ב), משוחררים שנאמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים וגו' (ויקרא כו יג), אמר הקב"ה אמתין להם שלשה חדשים, ואחר כך אתן להם את התורה.

כ״בד"א בחדש, בא חודש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה, אמרלו בהוציאך את העם (הזה) ממצרים תעבדון וגו' (שמות ג יב), והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ, אלא כיון שהגיע [הקץ] אמר הקב"ה בא חודש שהיתה מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי, כמו שהוא אומר בירח זיו (מ"א ו לז), בירח בול (שם שם לח), בירח האיתנים (שם ח ב), אלא בחודש [השלישי], אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום אמר להם הקב"ה חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ועמד על פרקו ביקש אביו להשיאו, ולא היה לו, ארגינטירין (פי' חצר) חדשה, אמר המלך אין זה כבודו של בני להשיאו (בחצר) [צ"ל בארגינטירין] ישנה, אלא אם אמתין עד שאעשה לו חדשה אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך הביא נפחין ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחושת, הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ, [נמצא המלך משיא את בנו על ארגינטירין ישנה שהיא נראית חדשה], כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין וחרשים וחיגרים. אמר הקב"ה [התורה כולה שלימה שנאמר תורת ה' תמימה (תהלים יט ח)], אתן אותה לדור זה, ויש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב"ה ריפא אותן, ונתן להם את התורה, ומנין [שריפא אותם], מי שהיה סומא היה רואה, שנאמר וכל העם רואים וגו' (שמות כ יח), ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כד ז), ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שם יט יח), הוי חידוש דברים אחדש לכם.

כ״גבחדש השלישי. למה בחודש תאומים, שלא יהא פתחון פה לאומות העולם, אילו נתן לנו את התורה היינו מקיימין אותה, אמר להם הקב"ה ראו באיזה חודש נתתי את התורה, במזל תאומים, שאם יבא עשו הרשע להתגייר יבא וילמד תורה, לפיכך נתנה תורה בתאומים.

כ״דביום הזה באו מדבר סיני, כי ביום הזה באו, אלא כשתהא לומד, אל יהו בעיניך ישנים, אלא כאילו היום הזה ניתנה, ביום ההוא אין כתיב כאן, אלא ביום הזה, אמר להם הקב"ה ביום הזה נתתי להם את התורה והיו יגעים בה יחידים, אבל לעולם הבא אני מלמדה לכל ישראל ואינן שוכחין אותה, שנאמר (זאת התורה) כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל, אחרי הימים (ההמה) [ההם] נאום ה' [נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה] (ירמיה לא לב), ולא עוד אלא שאני מרבה את השלום ביניהם, אמר ישעיה וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך (ישעיה נד יג).

כ״האנכי ה' אלהיך וגו' (שמות כ ב). זש"ה רכב אלהים רבותינו אלפי שנאן (תהלים סח יח), אמר ר' אבדימי דמן חיפה שניתי במשנתי שירדו עם הקב"ה לסיני כ"ב אלפים מרכבות של מלאכי השרת. אמר ר' ברכיה הכהן (במחנה) [כמחנה] לוים, צפה הקב"ה [שאין עומדין במומיהם אלא שבטו של לוי לכן ירד בעשרים ושנים אלף כמחנה לויה, ד"א רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, מלמד שירד עם הקב"ה עשרים ושנים אלף מרכבות], וכל מרכבה ומרכבה כמרכבה שראה יחזקאל. רכב אלהים אמר ר' אלעזר בן פדת וכולם ירדו בחרבות שנונים לכלות שונאיהם של ישראל, שאילו לא קבלו את התורה היו מכלין אותם. אמר ר' לוי אלא שראו פני שכינה, ומי שהוא רואה פני שכינה אינו מת, שנאמר באור פני מלך חיים (משלי טז טו).

כ״ו ד"א רכב אלהים רבותים. אמר ר' אלעזר בן פדת מהו אלפי שנאן, הנאים והמשובחים שבהן, אעפ"כ ה' מסויים ביניהן, אמרה כנסת ישראל, דודי צח ואדום (שה"ש ה י), מלך בשר ודם יוצא לקמפון, כמה נאים כיוצא בו, כמה גבורים כיוצא בו, אבל הקב"ה אינו כן, כשבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים והמשובחים שבהם, אמר ר' יהודה בר' סימון מה כתיב הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש (דברים לג ב), ואות הוא בתוך רבבות קודש, אין כמותו, ומי דומה לו. אמר ר' אלעזר בן פדת במקום שיש אוכלוסין הרבה יש דוחק, אבל בסיני כשבא הקב"ה ירדו עמו אלפי אלפים ורבו רבבות אלפי שנאן אעפ"כ היה להם ריוח. ר' אלעזר בן עזריה ור' אלעזר המודעי אמרו, חד אמר ומחזיק היה ההר, [אלא] א"ל הקב"ה הרחב הארך וקבל בני אדונך, וחד אמר כשישוב הקב"ה לירושלים הוא מחזיר את הגליות לתוכה, שנאמר הנה אלה מרחוק יבואו (לך) וגו' (ישעיה מט יב), ויכולה היא להחזיק, אלא הקב"ה אמר לה הרחיבי מקום אהלך וגו' (שם נד ב), אדני בם (תהלים שם), אמר ריש לקיש טבלא יש על לבו של כל מלאך ומלאך, ושמו של הקב"ה משותף עם שמו של כל מלאך ומלאך, מיכאל, רפאל, אדני בם.

כ״זאנכי ה'. שז"ה שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך (תהלים נ ז), אמר ר' פנחס הכהן בר חמא שמעה עמי ואדברה, שיהא לי פתחון פה לאומות העולם. אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום לשעבר היו שמותיכם כשמותן של אומות הועלם, סבא וחוילה, אבל כשקיבלתם את התורה שמכם ישראל, שנאמר שמעה עמי ואדברה [ישראל ואעידה בך], אין מדברים אלא למי שהוא שומע. אלהים אלהיך אנכי (תהלים שם) אלהים אני, דיין אני, פטרון אני, מתקיים אני עליך. ר' שמעון אומר אלהיך אני, פטרונך אני, מה הפטרון מועיל אצל הדיין, אלהים אלהיך אנכי, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא למי הוא מדבר למשה לא בשביל שקראתי אותך אלהים, שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרע (שמות ז א), אלא אלהיך אנכי, מהו אנכי, רבותינו אמרו, לשון נוטריקון, אנא נפשי כתבית יהבית, ר' ברכיה הכהן אמר אנא נהורך כלילך יאותך, אימתי כשתקבלו עשרת הדברות.

כ״חאנכי ה' אלהיך וגו'. אמר ר' אחא כ"ו דורות היה אל"ף קורא תגר לפני הקב"ה לומר שאני ראש לכל האותיות, ולא בראת בי את העולם אלא בב', בראשית ברא אלהים (בראשית א א), אמר הקב"ה חייך שאפרע לך, התורה שנבראת אלפים שנה עד שלא נברא העולם, וכשאבוא ליתן תורה לישראל (כך) [בך] אני פותח, אנכי ה' אלהיך. אמר ר' נחמיה מהו אנכי לשון מצרי הוא, למה הדבר דומה, למלך שנשבה בנו, ועשה ימים רבים עם השבאים, למד סיחתן של אותן השבאים, כשעשה נקמה באויביו והביאו ובא להסיח עמו בלשונו, ולא היה יודע, מה עשה, התחיל לספר עמו בלשון השבאים, כך עשה הקב"ה עם ישראל, כל אותן השנים שהיו ישראל במצרים, למדו סיחתן של מצרים, כשגאלן הקב"ה בא ליתן להם את התורה, לא היו יודעים לשמוע, אמר הקב"ה הריני מסיח עמהם בלשון מצרי, אנוך, אדם שהוא מבקש לומר לחבירו במצרים אני, הוא אומר אנוך, כך פתח הקב"ה בלשונם ואמר אנכי.

כ״טד"א לפי שנראה להם הקב"ה בים כגבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה, נראה להם בימי שלמה כבחור, ונראה להם בימי דניאל כזקן, אמר להם הקב"ה לא בשביל שהם רואים אותו דמויות הרבה, אני הוא שבים, אני הוא שבסיני, אנכי ה' אלהיך.

ל׳אמר ר' חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק, וכן כל דבר ודבר, נראה להם בים כגבור עשה מלחמותיהם של ישראל, בסיני היה מלמד תורה לישראל ועומד כסופר, בימי דניאל כזקן מלמד תורה, שכן נאה להיות תורה יוצאה מפי הזקנים, נראה להם בימי שלמה כבחור לפי מעשיהם, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים (שה"ש ה טו).

ל״אד"א אנכי ה' אלהיך. אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה פנים זעומות, פנים בינוניות, פנים מסבירות, פנים שוחקות. פנים זעומות למקרא, כשאדם מלמד לבנו תורה חייב ללמדו ביראה, פנים בינוניות למשנה, מסבירות לתלמוד, שוחקות לאגדה, אמר להן הקב"ה אע"פ שאתם רואין כל הדמויות הללו, אנכי ה' אלהיך. אמר ר' לוי נראה להם הקב"ה כאיקונין הזו שיש להם פנים מכל מקום, אלף בני אדם מביטין בה, והיא מבטת בכולם, כך הקב"ה כשהיה מדבר, כל אחד ואחד מישראל היה אומר עמי היה הדבור, אנכי ה' אלהיך כתיב, אמר ר' יוסי בר חנינא לפי כחן של כל אחד ואחד היה הדיבור מדבר עמו, ואל תתמה על הדבר הזה, שמצינו במן כשיורד לישראל וכל אחד מהן היה טועמו לפי כחו, הדיבור על אחת כמה וכמה, אמר דוד קול ה' בכח (תהלים כט ד), בכחו אין כתיב כאן, אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד, בעולם הזה נגאלו ישראל ממצרים ונשתעבדו בבבל, ומבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, ומאדום הקב"ה יגאל אותם ולא ישתעבדו עוד, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים [לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד] (ישעיה מה יז).

ל״בחסלת פרשת יתרו