תנחומא בובר, בלק כ״דMidrash Tanchuma Buber, Balak 24
א׳וישא משלו ויאמר (שם כג ג). ילמדנו רבינו מי שאכל ולא נטל ידיו, מה יהא חייב, כך שנו רבותינו, נטילת ידים לפני המזון רשות, לאחר המזון חובה. מעשה היה בשעת השמד בחנוני ישראל שהיה מבשל בשר טהור, ובשר חזיר, ומוכר שלא ירגישו בו שהוא יהודי, וכך היה מנהגו, כל מי שנכנס לחנות שלו ואינו נוטל ידיו, היה יודע שהוא עובד כוכבים, ונותן לפניו בשר חזיר, וכל מי שהיה נוטל ידיו ומברך, יודע שהוא יהודי, ומאכילו בשר טהור, פעם אחת נכנס יהודי לאכול שם, ולא נטל את ידיו, היה סבור שהוא עובד כוכבים, נתן לפניו בשר חזיר, אכל ולא בירך, בא לעושת עמו חשבון על הפת ועל הבשר, ובשר חזיר נמכר ביוקר א"ל יש לי עליך כך וכך מן בשר שאכלת, שהחתיכה שוה עשרה מנה, א"ל אתמול נתת אותה לי בשמונה, והיום אתה רוצה עשרה, א"ל זו של חזיר היא שאכלת, כיון שא"ל כך עמדו לו שערותיו, ונבהל ונפחד, א"ל בצינעה יהודי אי ונתת לי בשר חזיר, א"ל תיפח רוחך כשראיתי שאכלת בלא נטילל ידים ובלא ברכה, הייתי סבור שאתה עובד כוכבים, מיכאן אמרו חכמים מים הראושנים האכילו בשר חזיר, מים אחרונים הרגו את הנפש.
1
ב׳מעשה באדם אחד אשכל קיטנית ולא נטל ידיו, ירד לשוק וידיו מטונפות מן הקיטנית, ראה אותו חבירו, הלך ואמר לאשתו, אמר ליך בעליך סימן שאכל עכשיו קיטנית, שגרי לו אותו טבעת, לאחר שעה בא בעלה, אמר לה היכן הטבעת, אמרה לו פלוני בא בסימנין שלך ונתתיה לו, נתמלא חימה עמד והרגה, לפיכך מי שאינו נוטל את ידיו אחר המזון כאילו הורג את הנפש, לפיכך הזהיר הקב"ה את ישראל שלא לפשוע אפילו במצות קלות, שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם (דברים לב מז), אפילו דבר מצוה שאתה רואה אותה שהיא ריקה וקלה, בה חיים, ואריכות ימים, אמר הקב"ה לישראל אם שמרתם את מצותי, אני אפיל שונאיכם לפניכם, שנאמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע וכגו' (תהלים פא יד טו). כשראה בלעם היאך ישראל משמרים את המצות הקלות, אמר מי יוכל לקלל את אלו שהם משמרים מצות, ושמו גלוף עליהם, שנאמר ה' אלהיו עמו (במדבר כג כא), המקלל מקלל לעצמו, ששמו משותף עמהם, התחיחל הופך למשלים.
2
ג׳וישא משלו. זש"ה מברך רעהו בקול (רם) [גדול] בבקר השכים קללה תחשב לו (משלי כז יד), כשבא בלעם לקלל את ישראל, פקם הקב"ה את לשונו והתחיל לברך, שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה (דברים כג ו), נתן הקב"ה כח בקולו, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, כדי שישמעו האומות שהוא מברכן, ועליו נאמר מברך רעהו בקול (רם) [גדול] וגו', שאמר לכה איעצך, והרג ארבעה ועשרים אלף, יש קללה כזו.
3