תנחומא בובר, בלק ט׳Midrash Tanchuma Buber, Balak 9
א׳ ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם (שם שם יב). א"ל א"כ אקללם במקומי, לא תאר את העם (שם), א"ל אברכם, א"ל אין צריכין לברכתך, כי ברוך הוא (שם), משל אמרי ליה לצרעה, לא מן דובשך ולא מן עוקצך.
1
ב׳ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם וגו' (שם שם יג). לא אמר להם לא נתן לי הקב"ה רשות לילך ולא לקלל, אלא מאן ה' לתתי להלוך עמכם (שם), אמר לי אינו כבודך לילך עם אילו, אלא עם גדולים מהם, שהוא חפץ בכבודי, ויקומו שרי מואב (וילכו) [ויבאו] אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלוך עמנו (שם שם יד), לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה (שם שם טו).
2
ג׳ויבואו אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור וגו' כי כבד אכבדך מאד (שם שם טז יז), יותר ממה שהיית [מבקש] לשעבר אני נותן, וכל מה שאתה חפץ, ומה שאתה גוזר אעשה.
3
ד׳ ויען בלעם ויאמר אל (שרי) [עבדי] בלק אם יתן לי בלק וגו' (שם שם יח). מיכאן אתה למד שהיה בו (רוח גבוה, עין רעה), [עין רעה, רוח גבוה], נפש רחבה. עין רעה, שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו (שם כד ב), ורוח גבוהה, מאן ה' לתתי להלוך עמכם (שם כב יג), נפש רחבה, אם יתן לי בלק [מלא ביתו כסף וזהב] (שם שם יח).
4
ה׳לא אוכל לעבור [את פי ה'] (במדבר כב יח). מתנבא שאינ יכול לבטל את הברכות שנתברכו אבות מפי השכינה.
5
ו׳ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה (שם שם יט). שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים.
6
ז׳ואדעה מה יוסף ה' (שם). שהיה מתנבא שעתיד הקב"ה להוסיף להם ברכות על ידו.
7