תנחומא בובר, במדבר י״אMidrash Tanchuma Buber, Bamidbar 11
א׳ איש על דגלו באותות. זש"ה מי זאת הנשקפה [כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה וגו'] (שה"ש ו י), [קדושים] וגדולים ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלין בהם, ותמהים ואומרים מי זאת הנשקפה, אמרו להם האומות שובי שובי השולמית (שם ז א), הדבקי לנו ובאי אצלנו, ואנו עושין אתכם שלטונין דוכסין והגמונין, [שנאמר] שובי שובי ונחזה בך (שם), [ואין ונחזה אלא שררה, שכן יתרו אמר למשה ואתה תחזה מכל העם וגו' (שמות יח כא)], וישראל אומרין להם מה תחזו בשולמית (שה"ש שם), ומה גדולה אתם נותנים לנו, שמא כמחולת המחנים (שם), שמא אתם יכולים ליתן לנו כגדולה שנתן לנו ה' אלהינו במדבר, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן, יכולים אתם לעשות לנו כך, מה תחזו בשולמית, שמא כמחולת המחנים, שאנו חוטאים והוא מוחל לנו, ואומר לנו והיה מחניך קדוש (דברים כג טו), כך אף בלעם הרשע הביט בהם ויצאה עינו כנגדם שלא היה יכול ליגע בם, שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו (במדבר כד ב), התחיל לומר מי יוכל ליגע באלו בני אדם שכל אחד ואחד יושב בדגלו.
1