תנחומא בובר, במדבר י״טMidrash Tanchuma Buber, Bamidbar 19
א׳ ד"א פקוד את בני לוי. ובמקום אחר כתיב אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא וגו' (במדבר א מט), אלא אמר הקב"ה הואיל והם נתנו את נפשם עלי, לך ספור אותם לבדם, ואימתי נתנו נפשם על הקב"ה, בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה [ויאמר י לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי] (שמות לב כו), א"ל הקב"ה למשה הואיל והן עומדין במומיהן, לך ספור אותם, פקוד את בני לוי. ר' יהודה בר שלום אומר למוד הוא השבט הזה, להיות מונה אותו הקב"ה בכל מקום עד שהן קטנים, מנין שבשעה שאמר הקב"ה ליעקב שירד למצרים, אותה שעה סיפר את ישראל ובניו ונמצאו כולם ששים וששה, [שנאמר (ו)כל הנפש וגו' ששים ושש (בראשית מו כו)], ושני בניו של יוסף ויוסף, הרי שבעים חסר אחד, והוא אומר כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (שם שם כז), אמר רב לוי אמר רבי שמואל בר נחמן למוד הוא השבט הזה שהקב"ה מונה אותן עד שהן במעי אמן, אמר רבי ברכיה [הכהן ברבי] השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו, כך יוכבד היתה אמה מעוברת ממנה, והיתה במעי אמה, ונמנה עליה. אמר ריש לקיש עד שאמה נכנסת בפתח מצרים ילדה אותה, לכך נאמר בשבעים נפש, ואף בני בניה אמר הקב"ה למשה כל זכר מבן חדש ומעלה [תפקדם] (במדבר ג טו), א"ל משה יכול אני להיות עומד ומסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד מהם, שאתה אומר כל זכר מבן חדש ומעלה, א"ל הקב"ה למשה את עשה את שלם ואני עושה את שלי, אמר ר' יהודה הלוי בר שלום היה משה הולך ועומד על פתח האהל והשכינה מקדמת ואומרת לו חמשה תינוקות יש באהל הזה, עשרה תינוקות יש באהל הזה, מנין שנאמר ויפקוד אותם משה על פי ה' כאשר צוה (שם שם טז), כשם שהשכינה אומרת לו.
1