תנחומא בובר, בהעלותך כ׳Midrash Tanchuma Buber, Beha'alotcha 20
א׳ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' (במדבר יא טז). ילמדנו רבינו בתוך כמה אמות אדם חייב לעמוד מפני הזקן כשהוא רואה אותו, כך שנו רבותינו, בתוך ארבע אמות חייב אדם לעמוד מפני הזקן, שנאמר מפני שיבה תקום (ויקרא יט לב), וכורע לפניו, ושואל בשלומו בתוך ארבע אמות, ואיזהו הידור שאמרה תורה, והדרת פני זקן (שם), שלא יעמוד במקומו, ולא ישב במקומו, ולא יהא סותר את דבריו, וכשהוא שואל הלכה שואל ביראה, ולא יקפוץ להשיב, ולא יהא נכנס לתוך דבריו, שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו, נקרא רשע לפני המקום, ותלמודו משתכח, ושנותיו מתקצרות, ולסוף הוא בא לידי (עבירות) [עניות], שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים (קהלת ח יג), מורא זה איני יודע מה הוא, כשהוא אומר מפני שיבה תקום [וגו'] ויראת מאלהיך, הוי אומר זה מוראת תלמידי חכמים, ואימא זו מוראת ריבית ומוראת משקלות, אלא אמר ר' אלעזר נאמר כאן פני זקן ויראת מאלהיך, ונאמר להלן איננו ירא מלפני (האלאים) [אלהים] (קהלת שם), וחייב להקדים לכל אדם בכניסה וביציאה, ולנהג בו מורא וכיבוד, שנאמר את ה' אלהיך תירא (דברים ו יג), לרבות בעלי תורה, שאין לך מדה כיוצא בה, וכן הוא אומר ואתן אותם ראשים (על העם) [עליכם] (שאם א טו), מכאן אתה למד שתנהוג בו מנהג נשיאות, לעמוד לפניו, ולהקדימו לכל דבר של גדולה, שלא יהא אדם מונע עצמו מלעמוד לפני הזקן. אמר ר' אבא הכהן בר פפא כשהייתי רואה סיעה אחת של בני אדם, הייתי מהלך בדרך אחרת, שלא להטריח עליהם, שלא יהו רואין אותי ועומדין מפני, וכשאמרתי דברים לפני ר' יוסי בר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם, ויהיו רואין אותך, ועומדין מפניך, ואתה מביאן לידי יראת שמים, שנאמר מפני שיבה תקום [וגו'] ויראת מאלהיך (ויקרא יט לב), למה שמעלתם של צדיקים מעלה שאין לה ירידה, אבל מעלתו של עשו הרשע מעלה שכולה ירידה היא, היום איפרכוס, למחר פגן, למחר קומוס, למחר סרדיוט, וכן כל גדוליהם, וכן הנביא אומר אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' (עובדיה פסוק ד), אבל מעלתו של יעקב מעלה שאין לה ירידה, ואין קדושתם מתחללת לעולם, וכן אתה מוצא שהזקנים אחד משלשה עשרה דברים שהן כתובין לשמו של הקב"ה אלו הן, הכסף והזהב, והכהנים, והלוים, וישראל, והבכורות, והמזבח, והתרומה, ושמן המשחה, ואהל מועד, ומלכות בית דוד, והקרבנות, וארץ ישראל, והזקנים.
1
ב׳הכסף והזהב מנין, שנאמר לי הכסף ולי הזהב (חגי ב ח),
והכהנים [מנין, שנאמר] לקדש אותם לכהן לי (שמות כט א),
הלוים [מנין, שנאמר] והיו לי הלוים (במדבר ג יב),
ישראל [מנין, שנאמר] כי לי בני ישראל(ויקרא כה נה),
הבכורות [מנין, שנאמר] כי לי כל בכור (במדבר ח יז),
המזבח [מנין, שנאמר] מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ כד),
התרומה [מנין, שנאמר] ויקחו לי תרומה (שם כה ב),
שמן המשחה [מנין, שנאמר] קדש יהיה זה לי (שם ל לא),
אהל מועד [מנין, שנאמר] ועשו לי מקדש (שם כה ח),
הקרבנות [מנין, שנאמר] את קרבני לחמי [לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי (במדבר כח ב),
מלכות בית דוד [מנין, שנאמר] כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א),
ארץ [ישראל מנין, שנאמר] כי לי הארץ (ויקרא כה כג),
הזקנים [מנין] ממה שקראו בענין אספר לי (במדבר יא טז).
והכהנים [מנין, שנאמר] לקדש אותם לכהן לי (שמות כט א),
הלוים [מנין, שנאמר] והיו לי הלוים (במדבר ג יב),
ישראל [מנין, שנאמר] כי לי בני ישראל(ויקרא כה נה),
הבכורות [מנין, שנאמר] כי לי כל בכור (במדבר ח יז),
המזבח [מנין, שנאמר] מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ כד),
התרומה [מנין, שנאמר] ויקחו לי תרומה (שם כה ב),
שמן המשחה [מנין, שנאמר] קדש יהיה זה לי (שם ל לא),
אהל מועד [מנין, שנאמר] ועשו לי מקדש (שם כה ח),
הקרבנות [מנין, שנאמר] את קרבני לחמי [לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי (במדבר כח ב),
מלכות בית דוד [מנין, שנאמר] כי ראיתי בבניו לי מלך (ש"א טז א),
ארץ [ישראל מנין, שנאמר] כי לי הארץ (ויקרא כה כג),
הזקנים [מנין] ממה שקראו בענין אספר לי (במדבר יא טז).
2