תנחומא בובר, בהעלותך כ״בMidrash Tanchuma Buber, Beha'alotcha 22
א׳ ד"א אספה לי שבעים איש. בשעה אמר הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש, אמר משה היאך אעשה להביא מכל השבטים, אם אביא חמשה חמשה מכל שבט, אינן עולין למנין שבעים, [אינם אלא ששים], ואם נביא ששה ששה מכל שבט, הן עולין למנין שנים ושבעים, ואם נביא חמשה משבט זה וששה משבט זה, אני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה משה, ר' יהודה אומר נטל שבעים פתקים וכתב בהן זקן, ונטל עוד (שבעים) [שנים] פתקים חלקים, טרפן ונתנן בקלפי, ואמר להם בואו וטלו פתקיכון, כל מי שהיה נוטל פתק שכתיב בו זקן, היה יודע שנתמנה זקן, וכל מי שעלה בידו פתק חלק היה יודע שלא נתמנה זקן, אמר לו ר' נחמיה עדיין היה מחלוקת שהיה יכו לומר לו איכן פיתק שכתיב בו זקן, אילו היה שם היה עולה בידי, אלא היאך עשה להם, אמר ר' נחמיה נטל שבעים ושנים פתקים וכתב בהן זקן, ועוד שבעים ושנים פתקים חלקים, וטרפן ונתנן בקלפי, אמר להם בואו וטלו פתקיכם, אם עלה בידו פתק שכתיב בו זקן, היה יודע שנתמנה זקן, ואם עלה בידו חלק היה יודע שלא נתמנה, והממונה אומר לו הרי יש שם פתק אחר וכתוב בו זקן, אילו היתה ראוי להתמנות היה עולה בידך, כיון שעשה משה כך נתמנו הזקנים, אלדד ומידד היו שם ומיעטו את עצמן, אמרו אין אנו כדאי להיות במנין הזקנים, ועל שמיעטו את עצמן נמצאו יתירים על הזקנים בחמשה דברים,
1
ב׳ הזקנים לא נתנבאו אלא למחר, שנאמר ואל העם תאמר [התקדשו למחר] (במדבר יא יח), והם נתנבאו מה שעתיד להיות בסוף ארבעים שנה, שנאמר וישארו שני אנשים במחנה [שם האחד אלדד ושם השני מידד וגו' מתנבאים במחנה] (שם שם כו כז), ומה היו מתנבאין, יש אומרין על מפלתו של גוג ומגוג, ויש אומרים היו מתנבאין משה מת, ויהושע מכניס את ישראל לארץ, תדע לך שכן היו מתנבאין, שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדני משה כלאם (שם שם כח), וירץ הנער ויגד למשה וגו' (שם שם כז), ומי היה, גרשום בן משה היה,
הזקנים לא נכנסו לארץ, ואלו נכנסו לארץ, אלדד זה אלידד בן כסלון (שם לד כא), ומידד זה קמואל בן שפטן (שם שם כד),
הזקנים לא נתפרשו שמותן, ואילו נתפרשו שמותן,
הזקנים פסקה נבואתן, ואלו לא פסקה נבואתן, שנאמר ויתנבאו ולא יספו (שם יא כה),
הזקנים היתה נבואתן משל משה, שכן אמר הכתוב, אצלתי מן הרוח (שם שם יז), אבל אלו היתה נבואתן משל הקב"ה, שנאמר ותנח עליהם הרוח (שם שם כו),
הזקנים לא נכנסו לארץ, ואלו נכנסו לארץ, אלדד זה אלידד בן כסלון (שם לד כא), ומידד זה קמואל בן שפטן (שם שם כד),
הזקנים לא נתפרשו שמותן, ואילו נתפרשו שמותן,
הזקנים פסקה נבואתן, ואלו לא פסקה נבואתן, שנאמר ויתנבאו ולא יספו (שם יא כה),
הזקנים היתה נבואתן משל משה, שכן אמר הכתוב, אצלתי מן הרוח (שם שם יז), אבל אלו היתה נבואתן משל הקב"ה, שנאמר ותנח עליהם הרוח (שם שם כו),
2
ג׳ואם תאמר הזקנים שהיתה נבואתן משל משה, שמא חיסר מנבואתו כלום, לאו, למה היה משה דומה, לנר שהיה דולק, הכל מדליקים ממנה, ואורו איננה חסר כלום, אף כן משה, אע"פ שנטלו הנביאים מנבואתו, לא חסרה נבואתו של משה כלום, [שנאמר] ולא קם נביא עוד בישראל כמשה (דברים לד י).
3