תנחומא בובר, בהר ג׳Midrash Tanchuma Buber, Behar 3
א׳וכי תמכרו ממכר לעמיתך [או קנה מיד עמיתך] אל תונו (ויקרא כה יד). שלא תהיו מונים זה לזה, שאף אני מכרתי, אימתי בשעה ששמר אברהם מצותיו של הקב"ה, עד שלא ניתנה התורה שמרה אברהם אבינו [ושימר כל המצות שבתורה, אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' אלכסנדרא אפילו עירובי תשבילין שימר אברהם, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו' (בראשית כו ה), מהו עקב, אמר ר' שמעון בן לקיש בן ג' שנים הכיר אברהם להקב"ה, מנין עק"ב, ע' שבים, ק' מאה, ב' שתים, הרי מאה ושבעים ושתים, וחיה אברהם מאה ושבעים וחמש, צא מהם ג' שהיה קטן, הרי בן ג' שנים הכי אברהם להקב"ה], כיון שראה הקב"ה היאך חיבב אברהם את המצות, התחיל מקנה לו העליונים והתחתונים, שנאמר ברוך אברם לאל עליון [קונה שמים וארץ (שם יד יט), וכן הוא אומר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה] (שם יג טו), אמר הקב"ה כל העולם כולו שלי הוא, ומכרתי אותו לאברהם, על ששימר מצותי, ואתם גרמתם בעונותיכם] לי להיות [דומה] לתושב ששכר בית מבעליו, שכן ירמיה אמר למה תהיה כגר בארץ (ירמיה יד ח), וכשחטאתם לפני מכרתי אתכם, שנאמר תמכור עמך בלא הון וגו' (תהלים מד יג), לפיכך אם צריך אדם למכור בית או שדה או חפץ, לא תהיו מונין זה את זה. לכך נאמר לא תונו איש את אחיו (ויקרא כה יד), ולא תונו איש את עמיתו (שם שם יז).
1