תנחומא בובר, בהר ה׳Midrash Tanchuma Buber, Behar 5
א׳וכי ימוך אחיך ונמכר מאחוזתו (ויקרא כה כה). זש"ה אל תגזל דך כי דל הוא וגו' כי ה' יריב ריבם וגו' (משלי כב כב כג), אמר הקב"ה לישראל, אל תגזל דל כי דל הוא, שאני עשיתי אותו דל, ומי שהוא גוזלו או מלעיג עליו חרף עושהו, כאילו עלי הוא מלעיג, שנאמר לועג לרש חרף עושהו (שם יז ה), מהו אל תגזול דל, וכי יש אדם גוזל דלים, מהו גוזל ממנו והוא דל, אלא אם היתה למוד לפרנסו וחזרת בך ואמרת עד מתי אני מספיק לו, ואתה מונע שלא ליתן לן, דע כי אתה גוזלו, הוי אל תגזל דל, אלא הוי מפרנסו שאין לו מקום אחר, ואל תדכא עני בשער (משלי שם), שלא אעצור בשבילך [את] השמים שאף הן נקראו שער, שנאמר וזה שער השמים (בראשית כח יז), כי ה' יריב ירבם (משלי שם), רב אני אותך שאני עשיתי אותו עני ואתה עשיר, אני הופך מנגנון שלי, ואעשה אותו עשיר ולך עני, שנאמר עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה' (שם כב ב), למה כי ה' יריב ריבם, למה שנפשו אתה מחסרו, שאם אין אתה מפרנסו, לפיכך וקבע את קובעיהם נפש (שם שם כג).
1