תנחומא בובר, בשלח ח׳Midrash Tanchuma Buber, Beshalach 8
א׳ד"א ויהי בשלח פרעה, ולהלן הוא ואמר וגם את ישראל לא אשלח (שמות ה ב), וכאן הוא משלחן למה הדבר דומה, למלך שנתן לעבדו מעות, ואמר לו קח לי דג אחד, והלך ולקח לו דג אחד מבאיש, אמר לו המלך חייך אין אתה יוצא מאחת משלש, או הדג אתה אכול, או דמיו אתה נותן, או אתה לוקה מאה מגלבין, אמר לו אני אוכלו, לא הספיק לאכול ממנו קימעא עד שנקטה נפשו עליו, אמר אני לוקה מאה מגלבין, לא (הסכין לאכול) [הספיק ללקות] חמשים [מגלבין] עד שהסכין למות, אמר אני נותן את דמיו, נמצא אוכל דג מבאיש, ולוקה, ונותן את דמיו, כך פרעה שיעבד את ישראל במצרים יותר מדאי, אמר לו הקב"ה שלח עמי, אמר לא ידעתי את ה', הביא עליו עשר מכות ולא שלחן, א"ל הקב"ה חייך יש לך ליתן שכרן, שנאמר וה' נתן את חן העם וגו' (שמות יב לו), משנטל המכות ונתן שכרן, אחר כך שילחן, לכך נאמר ויהי בשלח פרעה.
1