תנחומא בובר, חיי שרהMidrash Tanchuma Buber, Chayei Sara
א׳ויהיו חיי שרה. ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד א). זש"ה כי אתה תברך צדיק וגו' (תהלים ה יג), משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב"ה מברך את עולמו, שכיון שברא לאדם ולחוה הוא ברכן, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' (בראשית א כח). בירך לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א), כיון שעמד אברהם עשאו אב לכל הבריות, שנאמר והיה ברכה (שם יב ב), הוי כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה יג), שנעשה לו הקב"ה כמגן הזה, שנאמר אנכי מגן לך (בראשית טו ב), ואין צנה אלא מגן, שנאמר (ונושא) [ונשא] הצנה (הולך) [הלך] לפניו (ש"א יז ז), מהו רצון תעטרנו, שבירך לאברהם בזקנה, שנאמר ואברהם זקן.
1
ב׳[ואברהם זקן]. זש"ה כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה י), תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופה חסד, תחילתה חסד, שגמל חסד לחתנים ולכלות, גמל חסד לאדם ולחוה, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב כב), אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדליתא בנייתא, קישטה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם, אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית, או תחת תאנה, אמרו רבותינו שלש עשרה חופות עשה הקב"ה לאדם ולחוה, שנאמר בעדן גן אלהים היית וגו' (יחזקאל כח יג), והפחות שבהן היה של זהב, שכך כתיב וברקת וזהב (שם שם), הרי י"ג חופות שנעשו לאדם ולחוה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא עיטר הקב"ה לחוה בעשרים וארבעה תכשיטין, ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם. אמר ר' אבין הלוי ברבי אשרי עירוני שכך ראה המלך אוחז בידה ומוליכה לו לבית, שנאמר ויביאה אל האדם (בראשית ב כב), הוי כל ארחות ה' חסד ואמת, הרי תחילת של תורה חסד, ואמצעיתה חסד מנין, שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה (שם לה ח), כיון שמתה מה כתיב, ויקרא שמו אלון בכות (שם), והיה יעקב יושב ובוכה עליה, אמר הקב"ה יהא יעקב ישב ומצטער, נראה לו פנים, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' (שם שם ט). וסופה חסד ממשה, שכשנסתלק קבר אותו, שנאמר ויקבר אותו בגיא בארץ מואב (דברים לד ו), הוי כל ארחות ה' חסד ואמת. עמד אברהם ודיבק במדת חסד, א"ל הקב"ה שלי היתה המדה הזאת, ואתה אחזתה בה, חייך שאני עושה אותך כיוצא בי, מנין שנאמר חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חיור וגו' (דניאל ז ט), מה כתיב למעלה מן הענין, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו (בראשית כג יט), עמד ונטפל בה, א"ל הקב"ה ראוי אתה לעטרה, שנאמר ואברהם זקן.
2
ג׳[ואברהם זקן]. זה שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא (משלי לא י), הדברים על מי נאמרו, לפי שכתיב למעלה ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (בראשית כג ב), התחיל בוכהומספיד, ואמר אימתי יש לי ליטול כיוצא בך, אשת חיל זו שרה, שנאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (שם יב יא).ורחוק מפנינים מכרה, שבאת ממרחק, שנאמר קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי (ישעיה מו יא). בטח בה לב בעלה, זו שרה, שנאמר [אמרי נא אחותי את] למען ייטב לי בעבורך (בראשית י ביג). ושלל לא יחסר זה אברהם אבינו, שנאמר ואברם כבד מאד (שם יג ב). גמלתהו טוב ולא רע, זו שרה, שנאמר ולאברם היטיב בעבורה (שם יב טז), דרשה צמר ופשתים, בין ישמעאל ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' ותאמר לאברהם גרש (את) האמה הזאת וגו' (שם כא ט י). היתה כאניות סוחר, שהיתה מטלטלת ממקום למקום וממדינה למדינה, כספינה הזאת ההולכת ממקום למקום בים. ממרחק תביא לחמה, שנאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו' (שם כ טז). ותקם בעוד לילה, אימתי וישכם אברהם בוקר וגו' (שם כב ג). ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (שם יז כו), ואין חק אלא מילה, שנאמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם (תהלים קה י). זממה שדה ותקחהו, שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, ותקחהו שהרי נקברה בה. מפרי כפיה נטעה כרם, שנאמר ויטע אשל (בראשית כא לג), מהו ויטע, כד"א ויטע כרם (שם ט כ). חגרה בעז מתניה, שאמר לה אברהם, מהרי שלש סאים קמח סלת וגו' (שם יח ו). טעמה כי טוב סחרה, ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה (שם כא ז). לא יכבה בילה נרה, אימתי ויחלק עליהם לילה (שם יד טו). לא תירא לביתה משלג, אימתי כשהראה לו הקב"ה גיהנם, בישרה שאין אחד מבניה יורד לתוכו, שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש (בראשית טו יז), למה לפי שהם מקיימים שני דברים. כי כל ביתה לבוש שנים, אלו שבת ומילה. מרבדים עשתה לה, אימתי כשאמרו לו איה שרה אשתך (שם יח ט), אמר לה מבושרת את שאת יולדת, ומהם יוצאים כהנים גדולים שמשמשין באהל מועד. שש וארגמן לבושה, שנאמר (שש) [תכלת] וארגמן וגו' (שמות כו לא. נודע בשערים בעלה, כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם ונקרא זקן, שנאמר שמעני אדני נשיא אלהים את בתוכנו (בראשית כג ו), הוי נודע בשערים בעלה, מיד כשבתו עם זקני ארץ הזקין, לכך נאמר ואברהם זקן.
3
ד׳[ואברהם זקן]. בא וראה מאדם ועד אברהם עשרים דורות ואין כתיב בהן זקנה אלא בו, היו מולידים בנים ובני בנים, ולא היו ניכרים איזה הבן ואיזה האב, והיו הבנים מכים את האבות ולא היו יודעין, שנאמר ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה (תהלים עח לג), שהיו הכל שוין עד שבא אברהם ונתן לו הקב"ה את העטרה הזו שהוא עיטור לאדם כשהו מזקין, ואימתי באה עליו כשהוא עושה צדקה, שנאמר עטרת תפארת שיבה (משלי טז לא), והיכן את מוצאה, בדרך צדקה תמצא (שם), מי היה זה אברה שכתיב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את וגו' (בראשית יח יט), א"ל הקב"ה חייך שאתה ראוי לזקנה, לכך נאמר ואברהם זקן, ואף דוד נטל העטרה הזו, שנאמר והמלך דוד זקן (מ"א א א), למה שעשה כמדת אברהם, שנאמר ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו (ש"ב ח טו), לכך נאמר עטרת תפארת שיבה.
4
ה׳ד"א ואברהם זקן. שלשה בני אדם תבעו שלשה דברים בפיהם, ומהם התחילו תחילה, אברהם תבע הזקנה, אמר אברהם אב ובנו נכנסין לעיר ואינן ניכרין איזהו הגדול ואיזהו הקטן, אמר הקב"ה אתה תבעת זקנה בפיך, חייך בך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן, יצחק תבע יסורין, אמר יצחק לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם חוטא ואתה פורע ממנו בבת אחת, יסרו קימעא קימעא ואתה פורע ממנו, אילו הבאת יסורין על דור המבול לא היו מורדין בך אלא השפעת להם שלוה לכך מרדו בך, שנאמר ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל (איוב יב ו), אמר לו הקב"ה אתה תבעת יסורין בפיך חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ויהי כי קן יצחק [ותכהין עיניו מראות] (בראשית כז א). יעקב תבע את החולי, אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם יושב בנחת ונפשו יוצאה ונכנס תחרות לעולם, על זו מתבקש לאדם בידי אחרים, או אחרים מתבקש להם בידו, והוא מת פתאום ותחרות נעשה בעולם, אלא יעשה [אדם חולה] חמשה או ששה ימים עד שיצוה לבניו כל מה שהוא צריך ויסתלק מן העולם, אמר לו הקב"ה יעקב תבעת את החולי, חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה (ויוגד) [ויאמר] ליוסף הנה אביך חלה (בראשית מח א) הוי שלשת האבות התקינו שלשה דברים הללו, לכך נאמר ואברהם זקן.
5
ו׳ד"א ואברהם זקן. שקנה שני עולמות, בראשונה היה שמו אברם, ועכשיו נוסף לו ה', שירש שני עולמות, שבזכותו נבראו העולם הזה והעולם הבא. אמר ר' חלפתא בר כהנא, כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (שם ב ד), הן הן האותיות שבאברהם, הוי שבזכותו נבראו העולם הזה והעולם הבא, הוא שאמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול (שם יג יב), למה לא אמר לו ואשימך אלא ואעשך, אמר ר' ברכיה הכהן בשם ר' חייא אביו, שאמר בשם רב יהודה בר יחזקאל ורבותיו משום רבותינו שבגולה, אמר הקב"ה לאברהם, אני בורא אותך בריה חדשה ומחדשך, ואגדלה שמך, אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום אמר הקב"ה לאברהם אני עושה שמך למנין אברים שבך, מה אברים רמ"ח, אף שמך רמ"ח. ואגדלה שמך והיה ברכה (שם שם), אימתי הראה לו הברכה בזקנותו, שנאמר ואברהם זקן.
6
ז׳בא בימים, מהו בא בימים, ר' יוחנן אמר בוילון של העולם הזה, ור' אלעזר אמר בעולם הזה ובעולם הבא, לכך נאמר בא בימים, אמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' (בראשית טו יח), הראה לו מה שבעולם הזה ומה שבעולם הבא, לכך נאמר בא בימים.
7
ח׳ וה' ברך את אברהם בכל (שם כד א), מהו בכל, עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה, כיצד ר' יוחנן ור' חנינא אומרים בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה, הוי וה' ברך את אברהם בכל.
8
ט׳ד"א מהו בכל, בזכות המעשרות, שנאמר ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ), אף יצחק [נתברך] בזכות המעשרות, [שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' (שם כו יב), ואומר ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם כז לג), אף יעקב נתברך בזכות המעשרות] שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם כח כב), הוי וה' ברך את אברהם בכל.
9
י׳ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. מהו המושל, שהיה שולט [ביצרו שנאמר צדיק מושל (ביראת) [יראת אלהים] (ש"ב כג ג).
10
י״אאמר לו שים נא ידך. ראה היאך היו מחבבין את המילה, ואף יעקב כשהשביע ליוסף א"ל שים [נא ידך תחת ירכי] (בראשית מז כט). על מה היו מחבבין המילה שהיו יודעים שהיא עתידה להציל את בניה מגיהנם לעולם הבא, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה [ופערה פיה לבלי חק] (ישעיה ה יד), מהו לבלי חק, אין חק אלא מילה שנאמר אשר כרת את אברהם וגו' ויעמידה ליעקב לחק (תהלים קה ט י), אבל ישראל שהן מהולין הן נמלטין ממנה, שנאמר כי תעבור במים וגו' (ישעיה מג ב).
11
י״בויוסף אברהם ויקח אשה (בראשית כה א). זש"ה וזכור את בוראך (קהלת יב א), מהו בוראך זה הקב"ה. עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים [ואין אתה בא לידי עברה וכו' מאין באת מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא]. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ושלשתן בפסוק הזה. וזכור את בוראך זה הקב"ה, (באריך) [בארך] זו באר שיצאתה מליחה סרוחה. (בוראך) [בורך] למקום שאתה עתיד ליתן דין וחשבון, הוי וזכור.
12
י״ג[בימי בחורותיך] (שם) לא תמתין עד משתזקין [אלא] עד אשר לא יבאו ימי הרעה, אמר ר' יצחק אלו ימי הזקנה שהוא אומר לעשות דבר ולא יכול, ולמה ימים של רעה המה, אמר ר' שמעון בן יוחי משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יושב על הדרך ומקפה לעוברים ולשבים, א"ל המלך חזור בך ולא חזר בו, משהזקין אמר אני משלים למלך, אמרו לו אין המלך מחזיק לך טובה, למה לפי שלא בטובתך חזרת בך, הוי וזכור.
13
י״דוהגיעו שנים [אשר תאמר אין לי בהם חפץ] (קהלת יב א), אלו היסורין.
14
ט״ועד שלא תחשך [השמש והאור (שם ב), השמש], זה פרצוף פנים. והאור, אלו העינים. והירח, אלו הלחיים והכוכבים, אלו השיניים.
15
ט״ז ושבו העבים אחר הגשם (שם שם). משהגשם בא, העבים באים, לא משהעבים באים הגשם בא, אלא משעיניו דולפות ריסי עיניו יורדין להם, לכך ושבו העבים.
16
י״זביום שיזועו שומרי הבית (שם ג), אלו ארכובותיו. ר' חייא בן נחמיה אומר אלו עצמותיו.
17
י״חוהתעותו אנשי החיל (שם שם), אלו זרועותיו.
18
י״טובטלו הטוחנות, אלו מלתעותיו.
19
כ׳וחשכו הרואות, אלו העינים. וסוגרו דלתים בשוק (שם ד), אלו רגלים. למה כשהוא מזקין אינו מרבה רגליו בשוק שרגליו נאספות מן השוק. בשפל קול הטחנה (שם שם), על ידי שנתעצל באכילה. ויקום לקול הצפור, אמר ר' לוי ב"ר שלום אפילו שומע קול הצפור מצפצף הוא סבור שמא גנבים הם.
20
כ״אד"א ויקום לקול הצפור. כשם שבני הצפור מטין לאביהן שיבא ויתן לתוך פיהם, כך הוא מקוה למי שיבא ויתן לתוך פיו. וישחו כל בנות השיר (קהלת ד), אלו השפתים, שכל ימיו שהוא בחור קולו יצא, וכיון שמזקין הן מתרפות ואין קולו הולך.
21
כ״בגם מגבוה ייראו (שם ה), אמרו לו מבקש אתה לבא ולבקר את החולה הזה, אומר להן יש שם סולם לעלות, יש שם מקום גבוה, שהוא מתיירא מגבוה.
22
כ״ג ד"א גם מגבוה [ייראו וחתחתים בדרך]. אומרים לו בא ונצא לבית הכנסת, והוא משבר את הדרך, ועושה אותו קימעא קימעא.
23
כ״ד וינאץ השקד, זה הלוז שיש בסוף השדרה.
24
כ״הויסתבל החגב, אלו רגליו שהן מתנפחות. ותפר האביונה, אפילו התאוה בטלה, כל הדברים הללו מגיעין לזקן, אבל אברהם אע"פ שכתוב בו ואברהם זקן, לא בטלה תאותו, שנאמר ויוסף אברם ויקח אשה.
25
כ״וד"א ויוסף אברהם ויקח אשה. זש"ה בבקר זרע את זרעך (קהלת יא ו), שאין אתה יודע איזה מהן (שמרות) [מכשרות] לך. אם למדת תורה הרבה בנערותך, אל תשב לך בזקנותך, למה כי אינך [יודע אי זה יכשר]. ר' יהושע אומר אם בא לידך בבקר דבר של מצוה זרע את זרעך, אל תאמר לאו, ואם בא [דבר מצוה] לערב, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה מהן עומדות לך, אם של בקר, אם של ערב, אם שניהם [כאחד טובים]. ר' עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תשב מהעמיד אחרים בזקנותך. מעשה בר' עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, אילולי שהעמיד בזקנותו לא היה לו תלמיד אחד, והיה קורא על עצמו בבקר זרע את זרעך.
26
כ״זד"א א"ר דוסתאי אם נטלת אשה וילדה ומתה, אל תשב לך בזקנותך חוץ מאשה, למה כי אינך יודע אי זה יכשר, ממי אתה למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא אחד, ובזקנותו הוליד י"ב, אמר ר' לוי הוא שהקב"ה אמר לו ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית יב ג), שעל אלהים בדור הפלגה והפיץ מהם שלשים משפחות, שנאמר ויפץ ה' אותם וגו' (שם יא ח). אמר ר' לוי אמר הקב"ה ממך אני מעמידן, הוא שהקב"ה אמר לו ונברכו בך, והעמיד ממנו שלשים משפחות, ואלו הן י"ב נשיאים שהעמיד מישמעאל, ושש עשרה בני קטורה, ושני גוים בבטנך הרי שלשים משפחות, הוי ויוסף אברהם ויקח אשה.
27
כ״חמה כתיב למעלה מן הענין, ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (בראשית כד סב), ואח"כ ויוסף אברהם ויקח אשה, אלא בשעה שנטל יצחק לרבקה אמר יצחק נלך ונביא לאבי אשה, היא הגר היא קטורה, דברי רבי, ורבותינו אומרים אשה אחרת נטל, מה טעמו של רבי, היא הגר היא קטורה, שכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי, אותה שכתיב בה על כן קרא לבאר באר לחי רואי (שם טז יד).
28
כ״טויוסף אברהם ויקח אשה. זש"ה והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד (איוב ח ח), ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אלעזר הקפר מכאן את למד שתוספתו של הקב"ה יותר מן העיקר, אברהם מקדם לא הוליד אלא יצחק, כשהוסיף לו הקב"ה הוסיף לו יותר, שנאמר ותלד לו (בראשית כה ב), כן את מוצא באדם הראשון כי ילדה לקין ילדה ואח"כ ותוסף ללדת (שם ד ב), וכן את מוצא ברחל ילדה ליוסף ואמרה יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל כד), הוסיף לה בנימין ותומתו, מנין כן, זה לך בן אין כתיב כאן, אלא כי גם זה לך בן (שם לה יז), וכן את מוצא בחזקיהו המלך כל ימי מלכותו י"ד שנה, וכשהוסיף לו הקב"ה הוסיף לו ט"ו שנה, הנני (מוסיף) [יוסף] על ימיך [חמש עשרה שנה] (ישעיה לח ה). וכשראו הנביאים שתוספתו של הקב"ה יתירה מן העיקר, התחילו לברך את ישראל בתוספת, משה אמר [ה' אלהי אבותיכם] יוסף (ה') עליכם [ככם וגו'] (דברים א יא), דוד אמר יוסף ה' עליכם (תהלים קטו יד). אף לעולם הבא הקב"ה קונה לעמו בתוספת, שנאמר והיה ביום ההוא יוסף ה' שנית ידו (ישעי יא יא).
29
ל׳חסלת פרשה חיי שרה
30