תנחומא בובר, חקת כ״טMidrash Tanchuma Buber, Chukat 29
א׳ וידבר ה' אל משה לאמר, קח את המטה והקהל את העדה [וגו' והשקית את העדה ואת בעירם] (במדבר כ ז ח), מכאן שהקב"ה חס על ממונן של ישראל. ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע (שם שם י), מלמד שכל אחד ואחד רואה את עצמו כאילו עומד על פני הסלע, וכן הוא אומר ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד (ויקרא ח ג), וכאן כל ישראל עומדין ורואין נסים שבסלע, התחילו לומר יודע משה חק הסלע, אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזו, נמצא משה עומד בספק, אם שומע להם מבטל דברי המקום והקב"ה לוכד חכמים בערמם (איוב ה יג), לפי שהיה משה משמר בעצמו כל אותן ארבעים שנה, שלא להקפיד כנגדם, שהיה מתיירא מן השבועה שנשבע הקב"ה, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזדה וגו' (דברים א לה), אמרו לו הרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר תוציא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים וגו' (במדבר כ י).
1