תנחומא בובר, חקת מ״זMidrash Tanchuma Buber, Chukat 47
א׳ אז ישיר ישראל את השירה הזאת (שם כא יז). נאמרה שירה זו בסוף ארבעים, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים, ומה ראה ליכתב כאן, הענין הזה נדרש למעלה הימנו, על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה (שם שם יד), אותות ונסים [שנעשו להם] בנחלי ארנון, כנסים שנעשו להם בים סוף, מה הם הנסים של נחלי ארנון, אדם עומד על ההר מזה, ומדבר עם חבירו בהר הזה, והוא רחוק ממנו ז' מילין, והדרך יורד לתוך הנחל ועולה, ודרכן של ישראל לעבור בתוך הנחלים, נתכנסו כל האומות אוכלוסין עד אין סוף, ישבו מקצתן בתוך הנחל, והנחל עשוי מלמעלן מערות מערות, וכנגדן הר שכנגדו עשוי סלעים סלעים כמין שדים, שנאמר ואשד הנחלים (שם שם טו), נכנסו האוכלוסין לתוך המערות, ואומרו כשיורדין ישראל לתוך הנחל, אלו עומדין מלפניהם שבתוך הנחל, ואלו למעלה מן המערות ונהרוג את כולם, כיון שהגיעו ישראל לאותו מקום, לא הצריכן הקב"ה לירד למטה לתוך הנחל, אלא רמז להרים ונכנסו שדיים של הר זה לתוך המערות ומתו כולם, והקיפו ההרים ראשיהם זה לזה, ונעשו דרך כבושה, ולא נודע איזה נסמך לחבירו, ואותו נחל מפסיק בין תחומי ארץ ישראל לארץ מואב, שנאמר כי ארנון גבול מואב (שופטים יא יח), הר שבארץ מואב [לא] נזדעזע, שבו המערות, והר שבארץ ישראל נזדעזע שבו הסלעים, כמין שדיים, ונסמך להר שכנגדו, ומפני מה נזדעזע, מפני שהוא מארץ ישראל, משל לשפחה שרשאתה בן אדונה בא אצלה, קפצה וקידמה אותו וקיבלתו, נכנסו הסלעים לתוך המערות, ורוצצו כל אותן הגבורים, והבאר ירדה הנחל, ונתגברה שם, ואיבדה כל האוכלוסין, כשם שאיבד אותם הים, לכך כתיב את והב בסופה ואת הנחלים ארנון (במדבר שם יד), ועברו ישראל על אותן ההרים, ולא ידעו כל הנסים האלו, אמר הקב"ה הרי אני מודיע לבני ישראל כמה אוכלוסין איבדתי מפניהם, ירדה הבאר לתוך המערה, והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר, וישראל חזרו לבקש את הבאר, וראוה מאירה כלבנה בתוך הנחל, שהיא מוציאה את איברי האוכלוסין, ומנין שהבאר הודיעה בהם, שנאמר ואשד הנחלים וגו' (שם שם טו).
1
ב׳ ומשם בארה (שם שם טז), וכי משם היתה, והלא מתחלת שנת הארבעים היתה עמהם, אלא שירדה לפרסם את הנסים, והיו ישראל עומדין על הנחלים ואומרין לה עלי באר ענו לה, ואמרו שירה עליה.
2