תנחומא בובר, חקת נ״בMidrash Tanchuma Buber, Chukat 52
א׳וישלח ישראל מלאכים (במדבר כא כא). כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח, כאן נאמר וישלח ישראל מלאכים, ובמקום אחר תלה השליחות במשה, [שנאמר] ואשלח מלאכים ממדבר קדמות (דברים ב כו), ללמדך שראש הדור הרי הוא ככל הדור. נעברה נא בארצך (במדבר כ יז), כמו ששלח למלך אדום, אוכל בכסף תשברני וגו' (דברים ב כח), דרכן של מים ליתן בחנם ואני נותן את דמיהם. (דרך) [בדרך] המלך נלך [עד אשר נעבור גבולך] (במדבר כא כב), ובמקום אחר כתיב עד אשר אעבור את הירדן (דברים ב כט), משל לשומר את הגפן או תאנה, בא אחד אמר אעבור מיכאן שאבצור את הכרם, א"ל איני יושב לשמור אלא בשבילך, ואתה בא לבוצרה, כך הוא סיחון היה נוטל שכר מכל מלכי כנען, והם היו מעלין לו מסים, שהוא היה ממליך אותם והיה שקול כנגד כלם, הוא ועוג, שנאמר לסיחון מלך האמורי וגו' ולעוג מלך הבשן (תהלים קלו יט כ), אמרו לו ישראל נעבור בארצך לכבוש את המלכים, אמר להם איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם, ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא לקראת ישראל (במדבר כא כג), במחשבה עשה הקב"ה למוסרו בידם שלא בצער, כתיב לסיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון (שם שם לד), אילו היתה חשבון מליאה יתושין, אין כל בריה יכולה לשלוט בו, ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר, אילו היה יושב בעיירות שלו הוא ואוכלוסין, היו ישראל מתייגעין לשלוט בו, ולכבוש את כל עיר ועיר, אלא הקב"ה כינסן למוסרן בידם שלא [בצער, וכן הוא אומר ראה החלותי תת לפניך את סיחון (דברים ב לא), הרגו כל גבוריו שיצאו לקראתו, וחזרו על הנשים ועל הטף שלא] ביגיעה, לכך כתיב ויאסף סיחון את כל עמו (במדבר כא כג).
1