תנחומא בובר, אמור כ׳Midrash Tanchuma Buber, Emor 20
א׳[ד"א] ומיום השמיני והלאה [ירצה לקרבן אשה לה'] (ויקרא כב כז), שלא יטעך יצרך לומר שלפניו יש אכילה ושתיה, מי היה מקריב לו עד (שעמדו) [שלא עמדו] ישראל, אמר דוד כי מי בשחק יערוך לה' (תהלים פט ז), מי היה מקריב לו קרבנות, אמר ר' אבין הלוי מי כיוצא כהקב"ה מפרנס יתומים, ומאכיל רעבים, ואין לשון הזה אל לשון פרנסה, שנאמר ביום השבת וגו' יערכנו (ויקרא כד ח).
1
ב׳ד"א כי מי בשחק יערוך לה', מי כיוצא כהקב"ה מאיר עיני השכים, ואין הלשון הזה אלא לשון אורה, שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות (שם שם ד).
2
ג׳ד"א כי מי בשחק יערוך לה', מי כיוצא כהקב"ה מלביש ערומים, ואין הלשון הזה אלא לשון כסות, שנאמר וערך בגדים (ומחייתם) [ומחיתך] (שופטים יז י).
3
ד׳ד"א כי מי בשחק, מי כיוצא כהקב"ה עשה מלחמתן של ישראל, ואין לשון יערך אלא לשון מלחמה, שנאמר ויערכו מלחמה פתח השער (ש"ב י ח).
4
ה׳ ד"א כי מי בשחק יערוך לה', אם בא יצרך לומר לך מי היה מקריב להקב"ה עד שלא נברא העולם, [אמור לו] הרי משה עלה לרקיע, ועשה שם מאה ועשרים יום, יאמר לך אם היו מקריבים להקב"ה ולא עוד אלא הוא היה למוד לאכול, וכיון שעלה אצלי, [ראה שאין אכיל ושתיה למעלה] לא אכל ולא שתה, [שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה] [שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה] (שמות לד כח).
5
ו׳ אמר ר' שמעון בן לקיש אם בא יצרך להרהר ולומר אילולי שיש לפניו אכילה ושתיה לא היה אומר לי שאקריב ואנסך לו, מה כתיב עולת תמיד העשויה בהר סיני (במדבר כח ו), וכי בהר סיני הקריבו קרבנות, אלא הרי משה שעלה להר סיני, יאמר לך אם יש לפני אכילה ושתיה, אמר הקב"ה הטרחתי עליכם להביא קרבן בשביל לזכות אתכם.
6
ז׳אמר ר' חייא בר אבא גבור המהלך בדרך וצמא והולך לשתות מים כמה ישתה בכפיו, עשר כפים שש כפים ארבע כפים, פחות משתים אינו שותה, וכל המים שבכל העולם מלא שעלו, שנאמר מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ יב), להודיע שאין לפניו לא אכילה ולא שתיה, למה אמר לי להקריב קרבן כדי לזכותך, הוי שור או כשב או עז כי יולד.
7