תנחומא בובר, אמור כ״בMidrash Tanchuma Buber, Emor 22
א׳[ד"א שור או כשב או עז וגו']. זש"ה ורעתה ירום ראשי על אויבי סביבותי [ואזבחה באהלו זבחי תרועה] (תהלים כז ו), כיון שעשו ישראל אותו מעשה, היו אומות העולם אומרים אין להם תקומה, [ואינו חוזר עליהם לעולם], כששמעו ישראל שיקריבו שור רמה ראשם, שנאמר ועתה ירום ראשי וגו' (שם), והיו אומרים עכשיו אנו יודעין שנתרצה לנו הקב"ה, התחילו אומרים שירה, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשיר הואזמרה לה' (שם).
1