תנחומא בובר, אמור כ״טMidrash Tanchuma Buber, Emor 29
א׳ולקחתם לכם. אחר כל החכמה שכתיב בשלמה, [ותרב חכמת שלמה וגו'] ויחכם מכל (אדם) [אדם] (מ"א ה י יא), הניח כל הדברים האלו וישב לו, תמיה על ארבעת המינין הללו, זש"ה שלשה המה נפלאו ממני (משלי ל יח), [פסח מצ ומרור, וארבע לא ידעתים (משלי דם)], אלו ארבעת מינין שבלולב (שאינו יכול) [שבקש] לעמוד עליהן, ואם תאמר פרי עץ הדר שהוא אתרוג, כל האילנות עושין פירות, כפות תמרים, צריך אדם ליטול שתי כפות [ולהלל בהם], ואינו נוטל אלא לבה של תמרה זה הלולב, וענף עץ עבות, מי אומר לך שהוא הדס, שכתיב במקום אחר צאו ההר והביאו עלי זית [ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות] (נחמיה ח טו), וערבי נחל כל האילנות גדלים במים. וארבעה לא ידעתים, ובמקום אחר אומר שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת (משלי שם כט). אלו ארבעה מינין שבלולב, שכל אחד ואחד מישראל הולך ורץ ויקח לו אחד מהם, ולהלל לפני קב"ה שנתרצה לו, ויכפר לו על כל עונותיו, מטיבי לכת, מי שרוא אותם ארבעה מינים הללו הוא בוסר עליהן, והן גדולות לפני הקב"ה, ארבעה הם קטני ארץ (שם שם כד), אלו ארבעת מינים הללו, והמה חכמים מחוכמים (שם), [שהן מתחכמין ומלמדין זכות (וחכמה) [וחיבה] לפני מי שאמר והיה העולם.
1
ב׳ד"א ארבעה הם קטני ארץ, אלו ד' מינים שהן נראין קטנים והם גדולים בכחם, ומי פירש לנו בפירוש שארבע מינין הללו שהן אתרוג ולולב והדס וערבה (אמרו רבותינו) [חכמים], שכתיב והמה חכמים מחוכמים].
2