תנחומא בובר, אמור ל״בMidrash Tanchuma Buber, Emor 32
א׳ויצא בן אשה ישראלית מהיכן יצא, ר' חייא בר אבא אמר מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו, ואמרו לו בן מצרי אתה, וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב ב), ולא לבית אמותם, [מיד] התחיל לנקוב את השם ולקללו, ר' לוי אמר ממזר היה, כיצד היו נוגשים משל מצרים, והשוטרים משל ישראל, הנוגש היה ממונה על עשרה שוטרים, והשוטר על עשרה ישראלים, נמצא הנוגש ממונה על (ק"י) [ק'] ישראלים, חד זמן קדמו נוגש לשוטר, א"ל זיל כנוש עשריותיך, כשהלך נכנס בביתו וקילקל עם שלומית אשתו של שוטר, חזר בעלה מצאו יוצא מביתו, כיון שידע שהרגיש בו, היה מכה אותו בכל יום, נצנצה רוח הקדש במשה, תלה עיניו למרום, אמר לא די לרשע זה שעינה את אשתו, אלא שחוזר ומכה אותו, מיד ויך את המצרי ויטמנהו בחול (שמות ב יב), אמר הקב"ה בעולם הזה בעונות אתם נמסרים ביד אומות העולם, אבל לעולם הבא והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך [אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי] (ישעיה מט כג).
1
ב׳חסלת פרשת אמור
2