תנחומא בובר, אמור ז׳Midrash Tanchuma Buber, Emor 7
א׳שור או כשב או עז כי יולד וגו' (ויקרא כב כז). זש"ה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה (תהלים לו ז), אלו הצדיקים שנמשלו בהרים, שנאמר שמעו הרים את ריב ה' וגו' (מיכה ו ב). ומשפטיך תהום רבה, אלו הן הרשעים, שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קלו טו).
1
ב׳ [ד"א צדקתך כהררי אל. אלו הצדיקים, מה הרים הללו מעלים עשבים, כך הצדיקים יש להם מעשים טובים. משפטיך תהום רבה, אלו הרשעים, מה התהום אינו מעלה עשבים, אף הרשעים אין להם מעשים טובים].
2
ג׳ד"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים ראוין לזרע ועושין פירות, כך הצדיקים עושין פירות, ומטיבין לעצמן, ומטיבין לאחרים, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג י), למה הדבר דומה, לפעמון זהב, והגיל שלו של מרגלית, כך הצדיקים הם מטיבין לעצמן ומטיבין לאחרים. ומשפטיך תהום רבה. אלו הרשעים, מה התהום אינו יכול להזרע ואינו עושה פירות, כך הרשעים אין בהם מעשים טובים, אלא מצירין לעצמן ולאחרים.
3
ד׳ד"א צדקתך כהררי אל. סרס את המקרא ודרשהו, צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, שנאמר צדק מלאה ימינך (תהלים מח יא), וכתיב ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא), מה ההרים האלו כובשים על התהום שלא יעלה ויצוף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים מכבשין את הפורעניות שלא תבא לעולם.
4
ה׳ד"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. ומשפטיך תהום רבה, מה התהום אין לו חקר, כך אין חקר לפורענותן של רשעים לעתיד לבא.
5
ו׳ד"א צדקתך כהררי אל. ר' ישמעאל ור' עקיבא (אומרים), [ר' ישמעאל אומר] הצדיקים שהם עושים את התורה שניתנה מהררי אל, [הקב"ה עושה עמהן צדקה כהררי אל, והרשעים שאין עושין את התורה שניתנה מהררי אל], הקב"ה מדקדק עמהם עד תהום רבה. שיטין הרבה יש למקרא הזה אלא בשביל שלא להטריח. [ר' עקיבא אומר אחד אלו ואחד אלו הקב"ה מדקדק עמהן וגובה מן הצדיקים מיעוט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, כדי לשלם להם שכר משלם לעולם הבא, ומשפיע שלוה לרשעים ומשלם להם מיעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה, לפרוע להם לעולם הבא, רבי מאיר אומר משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן, כמו שנאמר במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם (יחזקאל לד יד), ומשל את הרשעים בדירתן, שנאמר כה אמר אדני ה' ביום רדתו שאולה האבלתי כסתי עליו את תהום (שם לא טו), הובלתי כתיב. אמר ר' יהודה בר אמי משל אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף, ולא של זהב, ולא של נחושת, ולא של ברזל, [ולאשל עופרת], אלא של חרש, מפני שהוא מין במינו, כך אמר הקב"ה, גיהנם חשך, שנאמר יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם (תהלים לה ו), והתהום חשך, שנאמר וחשך על פני תהום (בראשית א ב), והרשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי ידענו (ישעיה כט טו), יבא חשך ויכסה חשך, כמה דאת אמר כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכוסה (קהלת ו ד)].
6