תנחומא בובר, אמור ט׳Midrash Tanchuma Buber, Emor 9
א׳אלכסנדרון מוקדון אזל [לגבי מלכא קציא] לאחורי הרי חשך, מטי להדי מדינתא דשמא קרטיגנא, והות כולה (שנין) [נשין] נפקין לקדמוניה, אמרו ליה אי את עביד עמנא קרבא ונצחת לן שמך נפיק בעלמא [דמהוזא] דנשי חרבת, ואי אנן עבדין עמך קרבא ונצחונך, שמך נפיק בעלמא דנשי עבדו עמך קרבא ונצחו לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו, כי נפיק כתב על תרע פילי, אנא אלכסנדרוס מוקדון מלך שטיא הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינתא ואליפית עצה מן נשיא, אזל למדינתא אחריתי דשמה אפריקי, נפקין קדמוניה [בחזורין דדהב], ברימונין דדהב, ובלחם דדהב, אמר להו וזהבא מתאכיל בארעכון, אמרו ליה ולא הוה לך (מידי למיכל) [כדון] בארעך דאתית גבן, אמר להו לא עותריכון אתית למיחמי, אלא דיניכון אתיית למיחמי, עד דאינון יתבין אתו תרי גברי לדינא קדם מלכא, חד אמר מרי מלכא חורבה זבנית מהאי גברא, וגרפיתה ואישכחית בה סימא, ואמרית ליה סיב סימתתיך, דחורבה זבנית סימא לא זבנית, ואחרינא אמר כמה דאת מסתפי מעונש גזל, הכי אנא נמי מסתפינא מעונש גזל, וכד זבינית לך חורבה, וכל מה דאית בה זבינית, מתהום ארעא עד צית שמיא, קרא לכא לחד מנהון, א"ל אית לך בר, א"ל אית לי, קרא לאחרינא א"ל אית לך ברתא, א"ל הין, אמר להון (לון) [יזלון] וינסבון דין לדין, ויכלון סימא תרויהון, שרי אלכסנדרוס תמה, א"ל מלכא מה לך דקא תמהת ולא דנית טב, א"ל הן, א"ל אילו הוה הדין דינא בארעכון מה עבדיתון ביה, א"ל קטילנא דין ודין, וסימתא סלקא לביה מלכא, א"ל ושימשא נהירא עליכון, א"ל הין, ומיטרא נחית עליכון, א"ל הן, א"ל דילמא אית בארעכון בעיר דקיק, א"ל הן, א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא, בזכות בעיר דקיק שמשא נהרא לכון, ומיטרא נחית עליכון, [ובזכות בעירא דקיקא אתון משתזבין], דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז), בזכות בהמה תושיע אדם.
1
ב׳אמרו ישראל רבונו של עולם אדם אנחנו וכבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר משכני אחריך (שה"ש א ד), להיכן אנו נמשכין אחריך לגן עדן, שנאמר ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהלים לו ט), אמר ר' אלעזר בו מנחם עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך, שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בעדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה', אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה [שוין], משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג), ומשפט בהמה, ומים השמיני והלאה ירצה וגו' (שם כב כז).
2