תנחומא בובר, האזינו ב׳Midrash Tanchuma Buber, Ha'Azinu 2
א׳[האזינו השמים ותשמע הארץ]. אמר ישעיה שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיה א ב), מה ראה ישעיה לומר שמעו שמים והאזיני ארץ, אלא ללמדך שכל דברי הנביאים שוים, משה אמר האזינו השמים, וישעיה אמר שמעו שמים. אמר ר' עקיבא מלמד כשאמר משה את התורה בשמים היה, ומדבר עם השמים כאדם שהוא מדבר עם חבירו שאמר האזינו השמים, וראה הארץ רחוקה ממנו, ואמר ותשמע הארץ אמרי פי, אבל ישעיה שהיה בארץ, אמר שמעו שמים, [שהיו הן] רחוקים ממנו, אחר כך אמר האזיני ארץ, שהיתה קרובה לו.
1
ב׳כי ה' דבר (שם שם), אמרו לו לישעיה וכי דיבר הקב"ה ולא רעשה ארץ, והכתיב ארץ רעשה (וגם) [אף] שמים נטפו (תהלים סח ט), והמים נזדעזעו, שנאמר מקולות מים רבים (שם צג ד), אימתי וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ א), אילו דבר עמך היתי חי, משל לשלטון שנכנס למדינה, בא איסטרטיגון של אותה מדינה, כיון שבא שלטון לדבר עמהן ניטלה דעתן, בא קרתני אחד, אמר להם השלטון זה הוא אוהבי, ואני רגיל לדבר עמו, אמרו לו אין אנו יכולין לדבר עמו, אלא אם הוא אוהבך דבר עמו בעדינו, כך אמרו ישראל לישעיה, אנו קראנו בניו, שנאמר בני בכורי ישראל (וגו') (שם ד כב), וכתיב העמוסים מני בטן וגו' (ישעיה מו ג), כיון שדיבר עמנו בחורב, נפשנו יצאה בדברו, שמא ידבר עמנו נמות, אלא אתה רבינו קרב אתה ושמע, כמו שעשה משה רבינו, ומה היתה העטרת הזו לישעיה, שנאמר ועתה (כה) אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו וגו' (שם מט ה), לכך אמר שמעו שמים וגו'.
2