תנחומא בובר, קדושיםMidrash Tanchuma Buber, Kedoshim

א׳וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלים קדישם תהיו [כי קדוש אני ה' אלהיכם] (ויקרא יט א ב), זש"ה ויגבה ה' צבאות במשפט [והאל הקדוש נקדש בצדקה] (ישעיה ה טז), אימתי נעשה הקב"ה גבוה בעולמו, כשיעשה דין ומשפט באומות העולם, שנאמר נצב לריב ה' ועומד לדין עמים (שם ג יג), ואומר (חזי) [חזה] הוית עד (דיכורסוון) [די כרסון] רמיו (דניאל ז ט), מהו (כורסוון) [כרסון], וכי כסאות הרבה הן, והכתיב ואראה את ה' יושב על כסא (ישעיה ו א), מהו כורסוון, ר' יוסי הגלילי וד' עקיבא חד אמר כורסוון זה הכסא ואפיפורין שלו (הדום רגליו), וחד אמר אלו כסאות של אומות העולם שעתיד הקב"ה להפכן, שנאמר והפכתי (את) כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים (חגי ב כב). תדע [לך] שכן הוא, כורסוון יתיב אין כתיב כאן, אלא רמיו, וכתיב סוס ורוכבו רמה בים (שמות טו א). ורבנן אמרין מהו כורסוון, לעתיד לבא הקב"ה יושב, והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים, והקב"ה יושב כאב ב"ד עמהם, ודנין לאומות העולם, שנאמר ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג יד), על זקני עמו אין כתיב כאן, אלא עם זקני, מלמד שהקב"ה יושב עם הזקנים ושרי ישראל ודן לאומות העולם, ומי הן אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר כי שם ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד (תהלים קכב ב). אמר ר' פנחס בשם ר' חלקיה [הדרומי] בשם ר' ראובן אם אתה אומר כי שם ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, ומה ועתיק יומין יתיב (דניאל ז ט), שהוא יושב ביניהם כאב בית דין, ודן עמהם את האומות לפיכך כתיב עד (דיכורסוון) [די כרסון] רמיו. מהו ושער (רישיה) [ראשה] כעמר (נקי) [נקא] (דניאל שם), שהקב"ה מנקה את עצמו מאומות העולם, ופורע להם שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, כדי לדון אותן ולחייבן בעולם הבא, כדי שלא יהא להם פתחון פה, ולא ימצא להם זכות, שנאמר ומה יענה מלאכי גוי כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו (ישעיה יד לב), ומיד הוא עושה בהם את הדין, באותה שעה הקב"ה נעשה גבוה בעולמו, שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט [והאל הקדוש נקדש בצדקה] (שם ה טז), מהו והאל הקדוש נקדש בצדקה, שהוא מתקדש בעולמו בצדקה שהוא מלמד על ישראל, שנאמר אני מדבר בצדקה (שם סג א), אמר קב"ה לישראל אני מתקדש בך, שנאמר כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב וגו' (שם כט כג), וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר (שם מט ג), ואתם מתקדשים בי, ואני מתקדש בכם, שנאמר [והתקדשתם] והייתם קדוישם כי קדוש אני (ויקרא יא מד).

ב׳ד"א קדושים תהיו. א"ל הקב"ה לישראל, עד שלא בראתי את עולמי היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדשין אותי בכם, ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (דה"א טז לו), כיון שנברא אדם הראשון, אמרו המלאכים רבונו של עולם זה הוא שאנו מקלסין אותך בשמו, אמר להם [לאו] גנב הוא זה, שנאמר ותאכל מן העץ אשר צויתיך וגו' (בראשית ג יז), בא נח אמרו לו זה הוא, אמר להם [לאו] זה שיכור הוא, שנאמר וישת מן היין וישכר וגו' (שם ט כא), בא אברהם אמרו לו זה הוא, אמר להם זה גר הוא, בא יצחק אמרו לו זה הוא, אמר להם זה אוהב את שונאי, שנאמר ויאהב יצחק את עשו (שם כה כח), כיון שבא יעקב אמרו לו זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב וגו' (שם לה י) ונקראו כל ישראל בשמו, באותה שעה קידש הקדוש ברוך הוא אותן על שמו, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג), א"ל הקב"ה הואיל ולשמי נתקדשתם, עד שלא בראתי את עולמי היו קדושים כשם שאני קדוש, שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת לשמי, אני מלך ואת מלכה, כשם שהוא כבודי כך הוא כבודך, למה שאת אשתי, כך אמר הקב"ה למשה לך קדש את ישראל, שנאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות יט י), קידשם [בא] הקב"ה ואמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט י), למה כי קדוש אני, ואף אתם תהיו קדושים כשם שקידשתם אותי, שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו', אמר להם הקב"ה אם זכיתם תקראו עדת קדושים, לא זכיתם, תקראו עדה רעה, עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' (במדבר יד כו).

ג׳דבר אל כל עדת בני ישראל. מה ראה לומר הפרשה הזו בכינוס, למה לא אמר דבר אל בני ישראל כשאר פרשיות, אלא אל כל עדת, לפי שכל הדברות כלולין בתוכה, כיצד

ד׳בדברות כתיב אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), וכאן אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב),
בדברות כתיב לא יהיה לך (שמות שם ג), וכאן אל תפנו אל האלילים (ויקרא שם ד),
בדברות כתיב לא תשא (שמות שם ז), וכאן לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא שם יב),
בדברות כתיב זכור [את יום השבת] (שמות שם ח), וכאן כתיב את שבתותי תשמורו (ויקרא שם ג),
בדברות כתיב כבד את אביך ואת אמך (שמות שם יב), וכאן כתיב איש אמו ואביו תיראו (ויקרא שם ג),
בדברות כתיב לא תרצח (שמות שם יג), וכאן כתיב לא תעמוד על דם רעך (ויקרא שם טז),
בדברות כתיב לא תנאף (שמות שם יד), וכאן כתיב קדושים תהיו (ויקרא שם ב),
בדברות כתיב לא תגנוב (שמות שם טו), וכאן כתיב לא תגנובו (ויקרא שם יא),
בדברות כתיב לא תענה (שמות שם טו), וכאן כתיב לא תלך רכיל בעמך (ויקרא שם טז),
בדברות כתיב לא תחמוד (שמות שם טז), וכאן כתיב לא תעשוק את רעך ולא תגזול (ויקרא שם יג),

ה׳הוי [למה אמר לו הקב"ה לומר את הפרשה הזו בכינוס] שכל הדברות כלולין בתוכה, לכך נאמר דבר אל כל עדת בני ישראל.

ו׳[ד"א דבר אל כל עדת בני ישראל] קדושים תהיו כי קדוש אני. א"ל הקב"ה היו קדושים כשם שאני קדוש בכל דבר, ראה מה כתיב כי אלהים קדושים הוא (יהושע כד יט), מהו כרי אלהים קדושים הוא, פסוק זה פתח הוא למינין שנראה כשתי רשויות, שאלו המינין את ר' שמלאי מהו כי אלהים קדושים, אין אתם אומרים שהוא רשות אחד, הרי שתי רשויות הן, אמר להם שוטים שבעולם [ראו מה כתיב כי אלהים קדושים הוא], אילו אמר כי אלהים קדושים הם, אתם אומרים שתי רשויות הם, [ומה אלהים קדושים], אמר ר' ברכיה בשם ר' אבא מהו קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, כיצד אמר ר' אחא בר חנינא דבורו בקדושה, שנאמר אלהים דבר בקדשו (תהלים ס ח), דרכו בקדושה, שנאמר אלהים בקדש דרכך (תהלים עז יד), נראה בקדושה, שנאמר כן בקדש חזיתיך (שם סג ג), קילוסו בקדושה שנאמר מי כמוכה נאדר בקדש (שמות טו יא). חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר חשף ה' וגו' (ישעיה נב י), הוי קדושים הוא, שהוא קדוש בכל מיני קדושות.

ז׳קדושים תהיו. למה כי קדוש אני, לפי שהדבקתי אתכם במתני, שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש וגו' (ירמיה יג יא), אמר להם הקב"ה לישראל איני כבשר ודם, מלך בשר ודם אין רשות לבריות להקראות בשמו, תדע לך שבשעה שאדם מבקש לקטרג את חבירו, קורא לו אגוסטה פלוני, ואין לו חיים, אבל ישראל נקראו על שמו של הקב"ה, נקרא אלהים, וקרא לישראל אלהים, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פב ו), נקרא חכם, שנאמר חכם לבב ואמיץ כח (איוב ט ד), וקרא לישראל חכם, שנאמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד ו), נקרא דוד, שנאמר דודי צח ואדום (שה"ש ה י), וקרא להם דודים, שנאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שם שם א), נקרא בחור, שנאמר בחור כארזים (שם שם טו), וקרא להם בחורים, שנאמר (כי) בך בחר [ה' אלהיך] (דברים ז א), נקרא חסיד, שנאמר כי חסיד [אני] נאום ה' (ירמיה ג יב), וקרא להם חסידים, שנאמר אספו לי חסיד (תהלים נ ה), נקרא קדוש, שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו ג), וקרא לישראל קדושים, [שנאמר קדושים תהיו], אמר הקב"ה בעולם הזה נקראתם קדושים, ובעולם הבא והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה ד ג).

ח׳קדושים תהיו. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא אמר ר' ראובן מהו דכתיב ואשמע אחרי קול רעש גדול (יחזקאל ג יב), מהו אחרי, אחרי שקילסתי אני וחבירי שמעתי מלאכי השרת שקילסוהו, ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו (שם), ואומר ברן יחד כוכבי בוקר (איוב לח ז), והדר ויריעו כל בני אלהים (שם), אמר ר' מני לא תהא קריית שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ"ח תיבות, כנגד אברים שבאדם, ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר הקב"ה אם שמרתם שלי לקרותה כתיקנה, אף אני אשמור את שלכם, לכך דוד מקלס שמרני כאישון בת עין (תהלים יז ח), א"ל הקב"ה שמר מצותי וחיה (משלי ד ד). אמר ר' שמעון בן חלפתא למה הדבר דומה, לאדם שהוא בגליל ויש לו כרם ביהודה, ואחד ביהודה ויש לו כרם בגליל, אותו שבגליל הולך ליהודה לעדר את כרמו, אותו שביהודה הולך לגליל לעדר את כרמו, עמדו זה עם זה, אמרו זה לזה, עד שתבא אתה למקומי שמור שלי בתחומך, ואני אשמור שלך בתחומי, כך אמר דוד שמרני כאישון בית עין, אמר לו הקב"ה שמר מצותי והיה, כך אמר הקב"ה לישראל, שמרו מצותי, מצות קריית שמע שחרית וערבית, ואני משמר אתכם, שנאמר ' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך (תהלים קכא ז).

ט׳וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו' (ויקרא יט כג), זש"ה ועתה לא כימים הראשונים וגו' כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה וגו (זכריה ח יא יב), מהו לא כימים הראשונים, כיון שיצאו ישראל ממצרים, והיו מהלכין במדבר, והוריד להם את המן, והגיז להם שליו, והעלה להם את הבאר, והיה כל שבט ושבט עשה לו אמת המים, [וממשיכה מן הבאר], ומכניסה אצלו, והיה [כל אחד ואחד] נוטע תאנים וגפנים ורמונים, ועושין פירות בני יומן, כשם שהיה מתחילת ברייתו של עולם, עץ פרי עשה פרי למינו (בראשית א יא), אילו זכו בני אדם, עד עכשיו כך היה, אדם נוטע אילן ועשה פירות מיד, כיון שחטא אדם נתקללה האדמה שנאמר ארורה האדמה בעבורך (שם ג יז), מכאן ואילך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך (שם), זרע חטים וצמחה דרדרים, שנאמר וקוץ ודרדר תצמיח לך (שם שם יח), כשיצאו ממצרים העלה להם [הקב"ה] את הבאר, והיו נוטעין על מימיה, והיו האילנות עושי פירות בני יומן, משנסתלקה הבאר [נסתלקה הטובה] מה כתיב שם, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון (במדבר כ ה), א"ל הקב"ה למשה, אמור להם לישראל כשתכנסו לארץ ישראל אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וגו' ארץ אשר לא במסכנות וגו' (דברים ח ז ח ט), כיון שבאו לארץ ישראל התחילו חוטאים, שנאמר ותבאו ותטמאו את ארצי וגו' (ירמיה ב ז), ולא היתה עושה פירות כראוי, היו זורעין הרבה ומביאין מעט, שנאמר זרעתם הרבה והבא מעט (חגי א ו), למה שביטלו את הביכורים, אכול ואין לשבעה (שם), משבטל (הביכורים) לחם הפנים, שתו ואין לשכרה (שם), משבטל ניסוך היין, לבוש (ולא) [ואין] לחום לו (שם), משבטלו בגדי כהונה, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (שם), משבטלו עושי צדקה. שכר האדם לא נהיה (זכריה ח י), משבטלו עולי רגלים, ושכך הבהמה איננה (שם), משבטלו הקרבנות, אבל לעתיד לבא אין הקב"ה עושה כן, שנאמר ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה נ אום ה' צבאות, כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה וגו' (זכריה ח יא יב).

י׳כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אמר להם הקב"ה לישראל, אעפ"י שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם נטעו לבניכם, שלא יאמר אדם אני זקן ולמחר אני מת, ולמה אני יגע בשביל אחרים, אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם [נתן בלבם] (קהלת ג יא), העלם כתיב, למה אילולי שהעלים הקב"ה מבני אדם יום המיתה, לא היה אדם לא בונה, ולא נוטע, שהיה אומר למחר אני מת, למה אני עומד ליגע בשביל אחרים, לפיכך העלים הקב"ה לבות בני אדם מן המיתה, שיהא אדם בונה ונוטע, זכה [יהיה] לו, לא זכה לאחרים. מעשה באדרינוס המלך שהיה עובר למלחמה, והיה הולך עם גייסות שלו להלחם עם מדינה אחת שמרדה בו, ומצא זקן אחד שהיה נוטע נטיעות של תאנים, א"ל אדרינוס אתה זקן עומד וטורח ומתייגע לאחרים, א"ל לאדרינוס אדוני המלך, הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעתי, ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה, וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן, נטל כלכלה ומילא אותה ביכורים של תאנים יפות, וקירב לפני אדרינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים, שאני הוא אותו זקן שמצאת בהילוכך, ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתייגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקב"ה לאכול מפירות נטיעותי, ואלו בתוך הכלכלה מהם, אמר אדרינוס לעבדיו, טלו אותה ממנו ומלאוה אותה זהובים, ועשו כך, נטל הזקן את הכלכלה מלאה זהובים, והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו, וסח להם את המעשה, היתה שכינתו עומדת שם שמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים, והקב"ה נותן להם, ומזמן להם טובה, ואתה יושב בביתך חשוך באופל, הרי [שכן] שלנו כיבד את המלך בכלכלה של תאנים, ומילא אותה לו זהובים, ואתה עמוד וטול סל גדול, ומילא אותו מיני מגדים מן תפוחים ותאנים, ושאר מיני פירות יפים, שהוא אוהב אותן הרבה, לך וכיבדו בהן, אולי ימלא אותו לך זהובים, כמו שעשה לשכננו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומילא אותו תפוחים ותאנים, וטען על כתיפו, וקירב לפני המלך בקופנדר, ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב את הפירות, ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך (לסדריוטין) [לסרדיוטין], טלו הסל וטפחו לו על פניו, וכן עשו וטפחו אותו על פניו, עד שנפחו פניו, ושברו את עיניו, ועשאוהו דוגמא, והלך לביתו כשהוא עשוי דוגמא ובוכה, והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים, וראתה אותו פניו נפוחות, וגופו מושבר ומוכה, אמרה לו מה לך, אמר לה ששמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון, וטפחו אותי על פני, אילולי שמעתי לך והיטלתי בסל מיני פירות קשין, כבר היו מרגמין את פני ואת כל גופי בהן, וכל כך למה, ללמדך שהנשים הרעות מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא עוד יוסיף ויטע, אפילו זקן, אמר הקב"ה לישראל למדו ממני, כביכול אמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב ח).

י״אקדושים תהיו. זש"ה ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (תהלים כ ג), [מקדש] מקידוש מעשים שבך, ומציון [יסעדך, מציון] מעשים שבך. אמר ר' ברכיה מעשה היה בקריתנו ברוח אחד, שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לה, ובקש להוציאה משם, היה שם חסיד אחד, ור' יוסי איש צייתור שמו, נגלה לו אותו הרוח, אמר לו רבי הרי כמה שנים אני נתון כאן, ובצהרים ובלילה לא היזקתי בריה, (ואף לא ביום), והרוח הזה בא עלי ממקום אחר, ומבקש להוציאני מכאן, ולהזיק את הבריות, א"ל מה נעשה, א"ל טלו מקליכם ומגליכם וצאו עליו בשעת הצהרים, ואמרו שלנו נוצח, שלנו נוצח, והוא יברח, כך עשו והבריחוהו משם, אמו לא זזו משם עד שראו כחררת דם צף על המים, כששמען חכמים בדבר אמרו ומה אם דבר שלא נברא לצורך סיוע צריך סיוע, בני אדם על אחת כמה וכמה, לכך אמר דו דישלח עזרך מקדש.

י״בכי תבאו אל הארץ ונטעתם. זש"ה עשיתי לי גנות ופרדסים [ונטעתי בהם עץ כל פרי] (קהלת ב ה), וכל כל בני אדם אינן נוטעין כל מה שהם מבקשים, כל מה שיטע אדם בארץ הוא עושה, בין פלפלין ובין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, אלא שאין אדם יודע מקום של נטיעה ונטיעה היכן היא נוטע, אבל שלמה שהיה חכם נטע כל מיני אילנות, [שנאמר עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי], אמר ר' ינאי אפילו פלפלין נטע שלמה, וכיצד היה נוטען, אלא שלמה היה חכם, והיה יודע עיקר משתיתו על עולם, מנין מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו, למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, והיה שלמה יודע איזה גיד הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין, הרי מה שהוא אומר נטעתי בהם עץ כל פרי.

י״גד"א נטעתי בהם וגו'. כשם שהטיבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל טיבורה של עולם, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב), ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם, שלמה שהיה חכם עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות, לפיכך אמר עשיתי לי גנות ופרדסים.

י״דד"א כי תבאו אל הארץ. זש"ה ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו וגו' (תהלים קה מד מה), ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקב"ה מאומות העולם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים, ולא נתן להם, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו וגו' (שם), והם לא עשו כן, אלא ויטמאו (אותם כדרכם) [אותה בדרכם ובעלילותם] (יחזקאל לו יז), טמאו אותם בחרמו של עכן שנאמר ותבואו ותטמאו את ארצי (ירמיה ב ז ), [בחרם עכן], ונחלתי שמתם לתועבה (שם) בצלמו של מיכה, ומה עשה להם הקב"ה, הגלה אותם מתוכה, שנאמר ויתשם ה' מעל אדמתם (דברים כט כז), מהו ויתשם, התיש חילם, היו זורעים ויגיעים, ואומות העולם באין ונוטלין, שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו' (שופטים ו ג), וכתיב ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ (שם שם ד), וכשעושים תשובה לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל למה שהן נוטעין ואינן נותשין, שנאמר ולא ינשתו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך (עמוס ט טו).

ט״וכי תבאו אל הארץ. זש"ה ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט), משל למלך שהיו לו פלגשים, והיו לו בנים הרבה, והיה לו בן אחד ממטרונא אחת, והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפלגשים שדות וכרמים, ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל (קלאדין) [קלארין] שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו, לבני הפלגשים נתת שדות וכרמים, ולי נתת פרדס אחד, א"ל המלך חייך כל (קלאדין) [קלארין] שלי מן הפרדס הזה היה לי, ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתי אותו לך, כך הקב"ה ברא אומות העולם, כמה שנאמר ששים המה מלכות (שה"ש ו ח), אלו האומות, אחת היא יונתי (שם שם ט), זו כנסת ישראל, וחילק הקב"ה לאומות העולם [שדות וכרמים], שנאמר בהנחל עליון גוים (דברים לב ח), ונתן להם לישראל ארץ ישראל, (קלאדין) [קלארין] של הקב"ה, הקרבנות ממנה, לחם הפנים ממנה, הביכורים ממנה, עומר ממנה, כל הטובות שבעולם [ממנה], וכל כך למה, כדי להפריש בין בנה של מטרונא לבני הפלגשים, שנאמר ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים וגו', אהבה גדולה היתה בין הקב"ה לישראל, והיאך הכניסו את השנאה, אמר הקב"ה איך אשיתך, ואין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית (בראשית ג טו).

ט״זד"א איך אשיתך בבנים. אמר להם הקב"ה אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא היאך עשיתם אותי לקטרג עליכם, איך אשיתך בבנים, ואינו אלא לשון קטיגור, שנאמר אם כופר יושת עליו וגו' (שמות כא ל).

י״זכי תבאו אל הארץ. שלמה אמר זממה שדה ותקחהו (משלי לא טז), בא וראה כל מה שהרהר אברהם בלבו נתן לו הקב"ה, הרהר [על] ארץ [ישראל] ונתן לו, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים [לתת לך את הארץ הזאת לרשתה] (בראשית טו ז), אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך כמה אדע (שם שם ח), השיבו ואמר לו ידוע תדע (שם שם יז), אוי לו לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו , על שאמר במה אדע נתחייבו בניו להשתעבד במצרים ארבע מאות שנה, ושלמה אמר כל עמל האדם לפיהו וגו' (קהלת ו ז), מהו כל עמל אדם לפיהו, כל מצות וצדקות שאדם עושה, דיו לשעה שנפשו יוצאה הימנו, לכך נאמר כל עמל אדם לפיהו. כששמע אברהם ידוע תדע הרהר בלבו ואמר שכל אומה שמשתעבדת בבני יוצאה בשלום ואינה מתחייבת, אמר לו הקב"ה וגם את הגוי וגו' (בראשית טו יד), לכך נאמר זממה שדה ותקחהו.

י״חונטעתם כל עץ מאכל וערלתם (את) ערלתו את פריו (ויקרא יט כג), מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים (שם), שאין יכול לא להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו [קודש] (שם שם כד), שאביו מקדשיו לתורה, הילולים לה' (שם), [מהו הילולים], משעה שמהלל להקב"ה, ובשנה החמישית תאכלו את פריו (שם שם כה), משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה, להוסיף לכם תבואתו (שם), מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, לפי שבעולם הזה אדם מוליד לו בן, ומוליכו לבית הספר, יגע עמו ומלמדו תורה, ומתוך עונות הוא מת, ואינו שמח ממנו, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי בכם, אתם חוטאים ובניכם מתים, אבל לעתיד לבא אני מסיר יצר [הרע] מביניכם, ומולידין ושמחים, שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם (ישעיה סה כג).

י״ט[כי] איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו' (ויקרא כ ט). אמר שלמה מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך (משלי כ כ), רבותינו אמרו חם על שום שראה ערות אביו, אבל קללה לא קיללו, נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל העולם, המקלל את אביו על אחת כמה וכמה, והכתוב אומר כי לא תהיה אחרית לרע (משלי כד כ ), בא וראה כבוד אב ואם כמה היא חביבה לפני הקב"ה, שאין הקב"ה מקפח שכרו בין צדיק ובין רשע, מנין מעשו הרשע, על ידי שכיבד את אביו, נתן לו הקב"ה את כל הכבוד הזה, ר' אלעזר אומר שלש דמעות הזיל עשו הרשע, [אחת] מעינו של ימין, ואחת מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה, אימתי בשעה שבירך יצחק את יעקב, שנאמר וישא עשו את קולו ויבך (בראשית כז לח), ומה אם רשע זה על שכיבד את אביו פרע לו הקב"ה, מכבד אבותיו על אחת כמה וכמה. אמר מי הקדימני ואשלם וגו' (איוב מא ג), אמר הקב"ה מי הוא זה שהקדים כיבוד לאביו ולא נתתי לו בנים, וכן באיוב הוא אומר מי יתן אלוה דבר וגו' (שם יא ה), ויגד לך תעלומות חכמה וגו' (שם שם ו), החקר אלוה תמצא וגו' (שם שם ז), למה איוב דומה, למי שנתון בקולר, ואמר אני יודע מה שבתוך פלטין של מלך, אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר, אף כך איוב היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה, שנאמר חגוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי (שם יט כא), והוא אומר הגעתי לסוף מעשיו של הקב"ה, שנאמר אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמר לי] (שם כג ה), אמרו לו חבריו החקר אלוה תמצא וגו' (שם יא ז), הן (יחרם) [יהרוס] ולא יבנה וגו' (שם יב יד), מי משהרס סדום ועמורה והפכה מי בנאה, אין בריה יכולה לעמוד על מעשיו, נאמר ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (קהלת ז יג), אמר הקב"ה בעולם הזה בשביל יצר הרע בני אדם לוקין, אבל לעולם הבא אני מסיר יצר הרע מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' (יחזקאל לו כו כז).

כ׳חסלת פרשת קדושים