תנחומא בובר, קדושים ט׳Midrash Tanchuma Buber, Kedoshim 9
א׳קדושים תהיו. זש"ה ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (תהלים כ ג), [מקדש] מקידוש מעשים שבך, ומציון [יסעדך, מציון] מעשים שבך. אמר ר' ברכיה מעשה היה בקריתנו ברוח אחד, שהיה שרוי על המעין, בא רוח אחר להזדווג לה, ובקש להוציאה משם, היה שם חסיד אחד, ור' יוסי איש צייתור שמו, נגלה לו אותו הרוח, אמר לו רבי הרי כמה שנים אני נתון כאן, ובצהרים ובלילה לא היזקתי בריה, (ואף לא ביום), והרוח הזה בא עלי ממקום אחר, ומבקש להוציאני מכאן, ולהזיק את הבריות, א"ל מה נעשה, א"ל טלו מקליכם ומגליכם וצאו עליו בשעת הצהרים, ואמרו שלנו נוצח, שלנו נוצח, והוא יברח, כך עשו והבריחוהו משם, אמו לא זזו משם עד שראו כחררת דם צף על המים, כששמען חכמים בדבר אמרו ומה אם דבר שלא נברא לצורך סיוע צריך סיוע, בני אדם על אחת כמה וכמה, לכך אמר דו דישלח עזרך מקדש.
1