תנחומא בובר, כי תצא ב׳Midrash Tanchuma Buber, Ki Teitzei 2
א׳כי יקרא קן צפור [וגו'], שלח תשלח את האם (שם שם ו ז). זש"ה מכל משמר נצור לבך [כי ממנו תוצאות חיים] (משלי ד כג), אמר ר' אבא רמ"ח מצות [עשה] בתורה כנגד איברים שבאדם, שכל אבר ואבר צווח על האדם ואומר עשה בי מצוה שנחיה בזכותה ותאריך ימים, ושס"ה מצות לא תעשה, כמנין ימות החמה, שבכל יום חמה זורחת עד שהיא שוקעת, אומרת וצווחת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימים ליום זה, אל תעבור בי את העבירה הזאת, ואל תכריע אותי, ואת כל העולם לכף חובה, הרי תרי"ג מצות, וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם, ושילוח הקן, אריכות ימים, ויש מצוה שמתן שכרה בנים, כגון שרה שאירחה את האורחים, והשונמית שקיבלה את אלישע, ויש עבירה טעונה סקילה שריפה הרג וחנק, ואין קלה בכל המצות כשילוח הקן, ומה שכרה, למען ייטב לך והארכת ימים. משל למה הדבר דומה למלך שהכניס פועלים לתוך שדהו לנטעה, ולא גילה להם שכר נטיעתן, לערב כל מי שנטע אילן אחד, נתן לו זהוב אחד, התחילו הכל תמהין [ואמרין], ומה זה שלא נטע אלא אילן קל ופחות, [נטל] זהוב אחד, אנו שנטענו הרבה על אחת כמה וכמה, ומה שכר שילוח הקן [שכרה אריכות ימים], שכר מצוה שיש בו חסרון כיס וטורח והחיית נפשו, על אחת כמה וכמה. לפיכך לא פירש הקב"ה שכר מצות שבתורה, שיהו ישראל עושין אותן מעצמן, כדי להרבות שכר, שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב וכו', [לכך כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים] (משלי ד כג).
1