תנחומא בובר, כי תשא ט״וMidrash Tanchuma Buber, Ki Tisa 15
א׳[ויאמר משה אל ה']. מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף [וגו'] ועתה הורד (נא) עדיך (שמות לג ה), מהו עדיך, אמר ר' שמעון כלי זיין שנתן להם הקב"ה, ושם המפורש חקוק עליו, מיד ויתנצלו בני ישראל את עדים (שם שם ו), כשראה משה שאבדו את המתנה טובה, אף הוא כעס עליהם.
1
ב׳ומשה יקח את האוהל [וגו' הרחק מן המחנה] (שם שםז), כמה היה רחוק מיל, שנאמר אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה (יהושע ג ד), למה כעס עליהם משה, אלא כך אמר משה מנודה לרב מנודה לתלמיד, ריש לקיש אמר משל למלך שהיה לו לגיון אחד, מרדו במלך, מה עשה שר צבא שלהן, נטל סיגנון של מלך וברח, כך משה כשעשו ישראל אותו מעשה נטל את המשכן והלך לו.
2
ג׳והיה כל מבקש ה' (שמות שם), כל שמבקש משה אין כתיב כאן, אלא כל מבקש ה', מלמד שכל המקבל פני זקן מלא תורה, כאילו מקבל פני שכינה, כי אפילו המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ליטול ממנו רשות לצאת, אומרים אלו לאלו הרי הוא במשכנו של משה, חמה ולבנה מבקשים ליטול רשות לצאת לעולם הולכים אל האוהל, והיה כל מבקש ה' [יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה].
3
ד׳והיה כצאת משה (האהלה) [אל האהל] (שם שם ח). היו עומדים על הצדדים ומכבדין אותו ואומרים אשרי יולדתו של משה מה הוא רואה בו, והיה כבוא משה [האוהלה] ירד עמוד הענן (שם שם ט), היו יודעין שהשכינה נגלית על משה, וקם כל העם (שם שם י). א"ל הקב"ה משה שוב אל המחנה, א"ל איני חוזר, א"ל הקב"ה הוי יודע כי יהושע במשכן, למה הדבר דומה, למטרונא שקצפה על המלך, ויצאה לה חוץ מפלטין, והיתה מגדלת יתומה אחת בפלטין, שלח המלך אחר המטרונא ואמר לה שובי אל הפלטין, ולא בקשה לחזור, אמר לה אני אומר לך שתשובי, ואין את רוצה הוי יודעת שהיתומה נתונה בפלטין, כך ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שם שם יא), מה דיבר, שוב אל המחנ, ולא היה מבקש לחזור, א"ל הקב"ה אני אומרלך לחזור, ואין אתה מבקש, חייך יהושע באוהל מועד, א"ל משה רבונו של עולם לא בשבילך כעסתי עליהם, ראה אתה אומר אלי, ראה שאין אתה יכול להניח אותם, א"ל הקב"ה כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך, א"ל משה למלאך אתה מוסרני, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו), ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' (שם שם יג).
4