תנחומא בובר, קרח כ״בMidrash Tanchuma Buber, Korach 22
א׳ ויעלו מעל משכן קרח (שם שם כז). כיון שראו כך שנסתלקו ישראל מסביבותיהם, יצאו מחרפין, שנאמר יצאו נצבים (שם), ולהלן ויגש הפלשתי השכם והערב (ש"א יז טז), פתח משה ואמר, בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' (במדבר שם כח), משל למה הדבר דומה, לשושבין בתו של מלך, שהיו עדותיה בידו, עמד אחד מן המסובין כנגדו, וקילל את השושבין, [ואמר] לא היו בתולין לבתו של מלך, עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו [אם] אין אתה מוצא זה להרגו בפני הכל, אף אני אומר בודאי לא היו בתולים לבתו של מלך, מיד אמר המלך מוטב לי להרוג את זה, שלא יוציא השושבין שם רע על בתי, כך קרח נחלק על משה, ואמר בלבו ומעצמו אמר משה אל כל הדברים האלה, פתח ואמר כי בזאת תדעון כי ה' שלחני אם כמות כל האדם, ואף אני אומר לא ה' שלחני ומלבי אמרתי.
1