תנחומא בובר, קרח כ״זMidrash Tanchuma Buber, Korach 27
א׳ דרש רבא מאי דכתיב ואם בריאה יברא ה' (במדבר טז ל), למאי אילימא למיברייה ממש, והכתיב ואין כל חדש תחת השמש (קהלת א ט), אלא לקרובי פיתחא, ובני קרח לא מתו (במדבר כו יא), תנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם וישבו עליו [ואמרו שירה], אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קאזילנא באורחא ואמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך בלועי דקרח, אזלי וחזאי תרי ביזעי דקא נפקי קיטרא מינייהו, שקלי גבבא דעמרא ואמשייה במיא, ואותבה בריש רומחא ואיחרך, ואמר לי אצית מאי שמעת, שמעי דהוו קא אמרי משה ותורתו אמת והן בדאין, ולעתיד לבא הקב"ה עתיד להוציאם, ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל (ש"א ב ו).
1
ב׳חסלת פרשת קרח
2