תנחומא בובר, לך לךMidrash Tanchuma Buber, Lech Lecha

א׳ויאמר ה' אל אברם ל לך (בראשית יב א). (שנו רבותינו) [ילמדנו רבינו] מהו לאדם שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, רב אידי ורב הונא בשם ר' יוסי בר יהודה בשם ר' שמואל אמרו אסור לאדם לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך, אלא יעמוד על רגליו ויקרא קריית שמע, וכשיגיע לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, יתחיל ואהבת מיד קורא מהלך ואינו חושש. אתה מוצא מי שמדקדק על המצות נוטל שכר הרבה. ואברהם היה מדקדק על המצות, אמר ר' אחא בשם ר' אלכסנדרי ור' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן, אפילו עירובי תבשילין שמרו בביתו של אברהם, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי [וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי] (בראשית כו ה), והלא תורה אחת היא, אלא שהיה מדקדק אחר כל מצות שבתורה, אמר הקב"ה אתה מדקדק אחר מצותי, ותשב אצל עובדי ע"ז, צא מביניהם, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] ויאמר ה' אל אברם לך לך.

ב׳[ויאמר ה' אל אברם לך לך]. ר' ברכיה הכהן פתח אחות לנו קטנה (שה"ש ח ח), במה הכתוב מדבר באברהם, שכשהשליכו נמרוד לתוך כבשן האש, עד עכשיו לא עשה לו הקב"ה נסים, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם הרי השליך נמרוד את אברהם לתוך כבשן האש. ר' אליעזר הקפר אמר אחות לנו קטנה מדבר באדם שקורע ולא מאחה, אברהם איחה את העולם לפני הקב"ה, שעד עכשיו לא היו לו בנים, לפיכך היה קורא אחות. מה נעשה לאחותנו [ביום שידבר בה] (שה"ש ח ח), ביום שאמר נמרוד להשליכו לתוך כבשן האש, אמר הקב"ה למלאכי השרת אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף (שם שם ט), [אם נותן נפשו על קדושת השם נבנה עליה טירת כסף], ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז (שם), ואם דל הוא מליתן את נפשו על קדושת שמי, נצור עליה לוח ארז, מה הצורה הזו שעל הלוח נוח להטשטש, כך הוא נוח ליאבד מן העולם ואיני משגיח עליו, אמר אברהם אני חומה (שם שם י), אני נותן נפשי על קדושת שמך, מיד נתן נפשו, כיצד היה תרח אביו עובד ע"ז, [והיה פולח להן], א"ל הקב"ה אלו עובדי ע"ז, ואתה יושב ביניהם, לך לך מארצך.

ג׳ד"א לך לך. זש"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה יא), שמעי בת וראי, זה אברהם, ושכחי עמך ובית אביך, זו ע"ז שנא' (הוי) אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב כז), ויתאו המלך יפיך (תהלים שם יב), זה מלך מלכי המלכים הקב"ה ליפותך בעולם. אמר ר' אבין (כי הוא אדוניך והשתחוי לו) (שם) ולמה היה אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון שהיא נתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע מהו ריחה, מה עשה אחד, נטלה וטלטלה ממקום למקום, התחיל ריחה נודף בעולם, כך היה אברהם (היה) דר בין עובדי ע"ז, א"ל הקב"ה מה אתה יושב בתוך הרשעים, צא מבינים והודיע מעשיך הטובים בעולם, שנאמר לך לך.

ד׳ד"א לך לך, אמר ר' לוי מהו לך לך, א"ל הקב"ה אתה עושה למאה שנה בן, שנאמר לך לך,

ה׳ר' יהושע בן לוי אמר טרוף לך חיותא בעולם הזה, אבל לעולם הבא שכרך מתוקן לך.

ו׳ד"א לך לך, ר' לוי בן חמא [אמר] אמר לו הקב"ה (לא) נסיון הראשון ונסיון האחרון איני מנסה אותך אלא בלך לך, לך לך מארצך (בראשית יב א), ולך לך אל ארץ המוריה (שם כב ב).

ז׳ד"א לך לך, אמר לו הקב"ה לך הייתי משחר, דאמר ר' יהושע בן קרחה אמר דוד עמך נדבות ביום חילך וגו' טל ילדותך (תהלים קי ג), אמר לו הקב"ה עמך הייתי ביום שזיינתה חיילותיך, מהו טל ילדותך, אמר ר' אחא אמר ר' חנינא בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, מנין שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו ה) עקב בגימטריא קע"ב, וכל ימיו של אברהם קע"ה, מכאן אתה למד שבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, א"ל הקב"ה כל מעשים רעים שעשית באותן שלש שנים, אני עושה אותן כטל זה, הוי טל ילדותך.

ח׳ד"א לך לך בשבילך בראתי את העולם, אמר ר' תחליפא אמר הקב"ה בך הבטתי ובראתי את העולם, שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב ד), מהו בהבראם, באברהם בראם.

ט׳ד"א לך לך אל הארץ אשר אראך, נסין בתוך נסיון שלא אמר לו לאיזה מקום לילך, אלא אל הארץ אשר אראך.

י׳ד"א אל הארץ אשר אראך, אמר ר' ברכיה הכהן ברבי [זש"ה אשכילך ואורך בדרך זו תלך] (תהלים לב ח), שאני אשכילך, מהו אשכילך, אתן בך חכמה, שנאמר למען תשכיל (יהושע א ז), ואורך, שאני מאיר עיניך.

י״א ד"א ואורך. שאני קושטך לדרך טובה, בדרך זו תלך איעצה עליך עיני (תהלים שם).

י״בד"א אשכילך ואורך, מהו ואורך, אל הארץ אשר אראך, א"ל אברהם אין אתה מפסיד, ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), ואשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך, שאני בורא אותך בריה חדשה, כמה שנאמר ויעש אלהים את הרקיע (בראשית א ז), ויעש אלהים את שני המאורות (שם שם טז), אמר ר' (מנחם) [פנחס הכהן] בר חמא אימתי עשה הקב"ה [את] אברהם לגוי גדול, כשיצאו ישראל ממצרים, ובאו לסיני וקבלו את התורה, והביט בהן משה, ואמר הרי הן עשויין כמה שהבטיח הקב"ה לזקן, שנאמר ומי גוי גדול (דברים ד ח).

י״גד"א ואעשך לגוי גדול. מהו גדולתן של בניך בתורה, שנאמר רק עם חכם ונבון וגו' (שם שם ו). ואברכך שאני בכבודי מברכך, ואגדלה שמך (בראשית יב ב), ששמך מתגדל בעולם, והיה ברכה, מהו והיה ברכה (שם שם), ברכתך קודמת לברכתי, משהן אומרים מגן אברהם, ואחר כך אומרים מחיה המתים.

י״דד"א והיה ברכה, א"ל הקב"ה משעה שבראתי עולמי ועד עכשיו הייתי זקוק לברך בריותי, שנאמר ויברך אותם אלהים (בראשית א כח), וברכתי לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח (שם ט א), מכאן ואילך אתה עשוי על הברכה, שנאמר והיה ברכה, ולא עשה אלא כיון שעמד יצחק בקש אברהם לברכו, כיון שצפה שעשו ויעקב עומדין ממנו לא בירכו, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס ונתנו לאריס שיהא משמרו. והיה בתוך הפרדס אילן של סם המות, ואילן של סם חיים, דבוקים זה לזה, אמר האריס מה אעשה, להשקות את זה ולהניח את זה איני יכול, אלא הריני מניחן עד שיבא בעל הפרדס, ומה שהוא יודע יעשה, כך אמר אברהם אם אני מברך ליצחק, יעקב ועשו יעמדו ממנו, אלא הריני מניחו עד שירצה הקב"ה ויברכו, כיון שנסתלקו אברהם ויצחק, בירך הקב"ה ליעקב בעצמו, שנאמר וירא אלהים אל יעקב וגו' [ויברך אותו] (שם לה ט).

ט״ו ד"א והיה ברכה, א"ל הקב"ה עתיד אני להעמיד ממך שבט שהוא מברך את ישראל, ואיזה הוא זה שבט לוי שהוא מברך את ישראל, אמר לפניו אברהם רבונו של עולם מי מברך לאותו השבט, א"ל הקב"ה משהן מברכין את ישראל אני מברכם, שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו כז), אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה שבט לוי מברך אתכם בשמי, אבל לעולם הבא אני בכבודי מברך אתכם שנאמר יברכך ה' נוה צדק הר הקדש (ירמיה לא כב).

ט״זויהי בימי אמרפל (בראשית יד א). ילמדנו רבינו גר שנתגייר ערב הפסח, כיצד אוכל את פסחו, כך שנו רבותינו, בית שמאי אומרים טובל ואוכל פסחו לערב, ובית הלל אומרים הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. אמר ריש לקיש חביב הוא הגר שנתגייר, מישראל בעמידתן על הר סיני, למה לפי שאילולי שראו קולות וברקים וההרים רועשים וקול שופרות, לא היו מקבלים את התורה, וזה שלא ראה אחד מהם, בא והשלים עצמו להקב"ה, וקיבל עליו מלכות שמים, יש לך חביב מזה. מעשה באונקלוס הגר ששאל לזקן אחד ואמר לו מה חיבב הקב"ה את הגר, שאמר (ואהב את הגר) [ואהב גר] לתת לו לחם ושמלה (דברים י יח), הרי הכל לחם ושמלה, א"ל והלא יעקב אבינו לא בקש אלא זה, שנאמר ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש (בראשית כח כ). רבותינו אמרו חביב הוא הגר, שהכתיב הקב"ה על עצמו, למה תהיה כגר בארץ (ירמיה יד ח) אמר הקב"ה כך אני מחבב את הגר, ואברהם אב הגרים, ובאו הרשעים הללו להזדווג לו, ווי להם שסופן ליפול לפניו, מנין ממה שקראו בענין ויהי בימי אמרפל.

י״ז]ויהי בימי אמרפל]. כך פתח ר' תנחומא בר אבא, הרב פתחו רשעים וגו', חרבם תבא בלבם (תהלים לז יד טו), מהו חרב פתחו רשעים, זהו קין שעד עכשיו לא היה הורג בעולם, ובא קין ופתח בהריגה, שנאמר ויקם קין [אל הבל אחיו ויהרגהו] (בראשית ד ח), א"ל הקב"ה רשע בחרב פתחת בעולם, חרב פתחו רשעים, זה קין, להפיל עני ואביון, זה הבל, אמר ליה הקב"ה אתה פתחת חרב בעולם תבא החרב בלבו של אותו האיש, חרבם תבא בלבם.

י״חד"א חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש, כיון שמת אביו שלח דוד לנחמו, מה עשה חנון, נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטא (פי' ליצנות) שנאמר ויקח [חנון] את עבדי דוד [ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי וגו'] (ש"ב י ד). מיד שלח לארם נהרים והשכיר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מכמה אוכלוסין שהיה לו, ויבואו ויחנו על מידבא, א"ל הקב"ה רשע בחרב פתחת, תבא חרב בלבו של אותו האיש, שנאמר חרבם תבא בלבם, מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, דכתיב ויגש יואב וגו' (שם שם יג).

י״טד"א חרבם תבא בלבם, אלו ארבעה מלכים אמרפל וחביריו, שעד עכשיו לא היתה מלחמה בעולם, ובאו ופתחו בחרב, שנאמר ויהי בימי אמרפל, התחילו לעשות מלחמה, אמר להם הקב"ה, רשעים אתם פתחתם בחרב, תבא החרב בלבם של אותם האנשים, שנאמר חרבם תבא בלבם, מיד עמד עליהם אברהם והרגן, שנאמר ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו).

כ׳מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך, אל ארץ פלונית אין כתיב כאן, אלא אל הארץ אשר אראך, והיה אברהם מהלך עד שבא לארץ ישראל, יתברך שמו של הקב"ה ביקש לנסות את הצדיק ולהודיע מעשיו הטובים, מיד בא רעב לרגלו, כיון שמצא הרעב, אמר לשרה אשתו הרי רעב כאן, אמרו רבותינו לא היה רעב בעולם קשה ממנו, אמר אברהם לשרה זו היא מצרים יפה היא לשבתה הואיל והרעב בא, והספיקה הזה מצוי שם, והבשר מרובה, נלך לנו לשם, באותה שעה ירדו למצרים, כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמר אברהם לשרה בתי מקום של זנות הוא מצרים, שנאמר אר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), אלא ניתן אותך בתבה וננעול בפניך, וכן עשה, כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמו לו המוכסין, מה אתה טוען בתבה, אמה להן פולין, אמרו לא אינו אלא פלפלין, תן לנו מכס של פלפלין, אמר להן אני אתן, אמרו לו אינו כן, אלא התבה הזו מלאה זהובים, אמר להן אני אתן לכם מכס של זהובים, כיון שראו שכל מה שאומרים הוא מקבל עליו, אמרו אילולי שיש בידו דבר מעולה, לא היינו עולים לו לכך והוא מקבל, באותה שעה אמרו לו, אין אתה זז מכאן, עד שתפתח את התבה, והוא אמר להם עלי ליתן כל מה שאתם מבקשים, ולא תפתחו את התבה, ואע"פ כן עמדו עליו ופתחו את התבה שלא בטובתו, ומצאו את שרה, כיון שראו אותה, אמרו כמו זה אין ראוי לשלוט עליה, מיד נטלו והביאו אותה אל פרעה, והכניסוה לפלטין שלו, כיון שראא אברהם שנטלוה, והביאו אותה אל פרעה, התחיל אברהם לבכות, אף היא אמרה רבונו של עולם אברהם בא עמך בהבטחה, מפני שאמרת לו ואברכה מברכיך (בראשית יב ג), ולא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך, האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי, עשה למען שמך הגדול, ולמען בטחוננו בדבריך, אמר לה הקב"ה, חייך אין דבר רע נוגע ביך, שנאמר לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע (משלי י בכא), ופרעה וביתו אעשה בהן דוגמא, דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי (בראשית יב יז), באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו, בא פרעה לשלוף מנעלה היה מכהו בידו, בא ליגע בגדיה היה מכה אותו, והיה המלאך נמלך בשרה על כל מכה ומכה, אם אמרה שילקה היה לוקה, שהיתה אומרת המתן לו עד ישוב נפשו, היה המלאך ממתין לו, שנאמר על דבר שרי, מהו על דבר שרי, שלא נאמר על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא על דבר שרי, שאם אמרה שילקה הוא לוקה, ואם לאו לא היה לוקה. א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום לא הספיק הקב"ה לרשע לעסוק עם הצדקת. אמרו רבותינו בא לשלוף מנעלה, מיד באתה עליו צרעת, ואף איפרכין שלו לקו עמו, ואף השרים, ואף העבדים, ואף מטתו, ואף הכתלים לקו עמו, שנאמר וינגע ה' את פרע ואת ביתו, למה על דבר שרי אשת אברם וגו'.

כ״אכתיב צדיק כתמר יפרח (תהלים צב יג). פתח ר' תנחומא למה נמשלו הצדיקים בתמר וארז, ולא באילן אחר, אתה מוצא כל האילנות אין אדם יכול לומר מרחוק זה אילן פלוני, למה שהן קצרין, אבל התמר והארז, על ידי שהן גבוהין בקומה, הן נראין מרחוק, כך הצדיקים הם נראין מרחוק.

כ״בד"א למה נמשלו הצדיקים, לתמר וארז, אלא אתה מוצא רוב האילנות אעפ"י שהן נקצצין אם נוטלין נצר מהן ושותלין במקום אחר, ומיד הן עולים, אבל התמר והארז כיון שנקצצין מי יוכל להעמיד אחרים תחתיהן, אלא לשנים הרבה, וביגיע גדול, כך אם אבד צדיק מן העולם, מי יוכל להעמיד אחר תחתיו, אלא אחר כמה שנים.

כ״גמעשה ברבי אליעזר בן הרוקנוס שהיה בן פילוט, והיה אביו זקוק למלכות, ולעסקי האיסטלטיוטין, לימים הלך אביו של ר' אליעזר למקום אחר, יו שרגיש שהן באין, אמר לבניו נעמוד ונברח מפניהם, מיד קרא לעדיו ולשמשיו, אמר הביאו לי הבהמה והגמלים, וטענו הכלים על הבבהמה, וברחו הורקנוס ובניו, ור' אליעזר לא הלך עם אביו אלא ברח לירושלים, ולא נטל בידו לא ככר ולא מנה ולא כלום, אלא נכנס לירושלים כמו עני, וראה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומלמד תורה, והתלמידים יושבים לניו בפרק, משגמרו הפרק, אמר להם הגדה, ואחר כך אומר משנה, נכנס וישב אצל רבן יוחנן בן זכאי, עשה לפניו שתים ושלש שבתות, ובא לדבר כנגד התלמידים, והיו מריחין ריח פיו סרוח, והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים ידע רבן יוחנן בן זכאי שאין ריח פיו מדבר רע שיש בתוך פיו, אלא מן הרעב שלא היה אוכל כלום, אמר להן רבן יוחנן בהן זכאי לתלמידים בחייכון שתבדקו את הדבר ותדעו מה עיסקו של תלמיד זה, אם רעה הוא, ומה אוכל, והיו מחזרין בכל ירושלים, ושואלין לפונדקי, יש כאן חבר אכסנאי, אמרו להן לאו, באו אצל אשה אחת, אמרו לה יש כאן חבר אכסנאי, אמרה להן הן, יש לו כלום בכאן, אמרה להן יש לו שק אחד, אמרו לה הראינו אותו, מיד הביאה אותו לפניהן, פתחו אותו ומצאו בו עפר, שהיה נותן ראשו לתוכו, ומוצץ כנבל יין, הלכו ואמרו לרבנן יוחנן בן זכאי והיה תמה על הדבר, וראה צדק שביד ר' אליעזר שלא תבע מיד אדם לומר תן לי כלום, באותה שעה קבע לו מעות הרבה, כדי שיהא אוכל מאכלים טובים, כמו שהיה למוד בבית אביו, שהיה אוכל ושותה יפה, עד שנתרפא ריח פיו, עשה לפני רבן יוחנן בן זכאי שנה ושתים ושלש שנים, עד שחזר אביו של ר' אליעזר למקומו, כיון שבא למקומו, ועמד שם חדש ושני חדשים ולא בא ר' אליעזר בנו היה רע לו לומר שהנחתיו והלך לו לירושלים, (והיה בתו של ר' אליעזר אומרת לו לאביה) [והיו אחיו של ר' אליעזר אומרים לאביהם] ראה אליעזר בנך מה עשה, הניחה והלך לו לירושלים אוכל פטומות, ואתה טלטלת מביתך והלכת אחריו, אילו היה דבר רע, לא היה קופץ ליטול ירושה, וכמה בינינו ובין בנך, אנחנו נתננו נפשנו עליך ולא הנחנוך, והוא לא בא לראות בצרתך, ועכשיו אם שמע שאירע לך דבר, הוא עתיד לבא אלינו ולחלוק עמנו, באותה שעה אמר להם בכך ובכך אינו יורש ממני כלום, אמרו לו משאתה מת אתה מרחקו, אמר להם קראו לי לפנקס, אמרו לו אין מועיל כלום, יש בירושלים נשיא אחד ושמו רבן יוחנן בן זכאי (סייעני) [ומסייע אותו], ומשאתה מת בודאי הוא בא, והוא אומר מי יאמר שריחקו אביו, ואנו מוציאין הכתב, והוא אומר פלסטין הוא (פי' מזוייף הוא), אתם עשיתם אותו ואין אני מאמינו, עד שנבוא לבית דין, אמר להם הואיל שאמרתם כך לפני, רבן יוחנן בן זכאי הוא מתהלל בו, אני מרחקו, באותה שע הרכיבוהו בניו בסטרנה (פי' בעגלה) ונכנס לירושלים בערב שבת, אמר איני מרחקו אלא [בשבת] בבית המדרש, אימתי בשעה שיתכנסו כל הקהל, נכנס לישב בבית המדרש, ונכנסו כל ישראל בלמודן, לשמוע הדרשה שהיה ר' אליעזר דורש ברבים על הכסא, והחזן עומד לפניו, ראה אותו אביו מעוטף בטליתו ותפלין בראשו, מיד ראה, שהיה סבור לתרבות רעה יצמא, כיון שראה אותו יושב על כסאו ודורש עמד לו הורקנוס על הספסל, ואמר לפני בני ירושלים, לא עליתי לירושלים אלא לנדותך אליעזר בני, ואף לרחקך מירושה, עכשיו הריני נותן לך שני חלקים יותר מאחיך, באיזו ענין היה ר' אליעזר דורש באותה שעה, אמרו רבותינו בזה הענין ויהי בימי אמרפל, פתח ר' אליעזר בן הורקנוס זש"ה חרבם תבא בלבם, כל אותו הענין שיש בראש הפרשה.

כ״דד"א ויהי בימי אמרפל. זש"ה בן צרינו ננגח (תהלים מד ו), בך בתורתך, [אמר ר' יצחק] בך בגימטריא ב' שנים, כ' עשרים, הרי עשרים ושנים, בעשרים ושתים אותיות שבתורה, (ובשמך תרים קרננו) [בשמך נבוס קמינו], אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם אילולי ששיתפתה כבודך עמי ועזרתני, מה אדם אחד יכול לעשות כנגד תשעה מלכים וחיילותיהן, אלא על ידי שעזרתני נפלו בידי, מה כתיב ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), רבנין אמרין הלילה נחלק מאליו, (אמר) ר' בנימין בן יפת בשם ר' יוחנן [אמר] הקב"ה שהוא יודע עתותיו ורגעיו הוא חלקו, אמר לו הקב"ה אתה עשית עמי מאמש עד חצי הלילה, והרגת בשונאי, חייך אני עושה עם בניך מחצות עד הבקר והורג בשונאיהם, שנאמר ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), לכן נאמר ויהי בימי אמרפל.

כ״האמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי סימן מסר הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו, אברהם נבחר מכל בית אביו, אף ישראל נבחרו משבעים לשון, נאמר לאברהם לך לך, ונאמר לישראל ואמר אעלה אתכם וגו' (שמות ג יז), נאמר לאברהם ואברכה מברכיך (בראשית יב ג), ואף לישראל יברכך ה' וישמאך (במדבר ו כד), נ אמר לאברהם [ואעשך לגוי גדול ואברכך] ואגדלה שמך (בראשית יב ב) ואף בישראל ומי גוי גדול וגו' (דברים ד ח), אברהם נקרא יחיד שנאמר (כי) אחד היה אברהם (יחזקאל לג כד) ואף ישראל ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (דה"א יז כא), מה אברהם כיון שבא לארץ היה רעב בארץ, אף ישראל כיון שישבו בארץ ישראל היה רעב, שנאמר והרעב כבד בארץ (בראשית מג א), מה אברהם על ידי רעב ירד למצרים, [שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה (שם יב י)], אף ישראל, שנאמר וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר (שם מב ג), מה אברהם כיון שירד למצרים נתגרו בו המצרים, אף ישראל, שנאמר הבה נתחכמה וגו' (שמות א י), מה אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף ישראל עתידין האומות לעשות המוניה עליהם, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ (תהלים ב ב), מה אברהם יצא הקב"ה ונלחם לפניו והרג שונאיו, אף הקב"ה נלחם לישראל, לעתיד לבא הקב"ה יוצא ונלחם מלחמותיהם, שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד ג).

כ״ואחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם (בראשית טו א). ילמדנו רבינו העולה על מה היתה באה, ר' ישמעאל אומר על מצות תעשה ועל מצות לא תעשה, ר' שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב, שנאמר ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם וגו' (איוב א ה). אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, מה היה אומר, אמר ר' לוי כמדומה לי שקיבלתי שכרי בעולם הזה, שעזרני הקב"ה במלכים, והצילנו מכבשן האש, א"ל הקב"ה כיון שהרהרת אחרי, עולה אתה צריך להביא, שנאמר קח נא את בנך וגו' (בראשית כב ב), אמר ר' יצחק כך היה אומר לבי הוגה מרה ולענה, שמא אלו שהרגתי היה בהם צדיקים, א"ל הקב"ה מזה אל תירא, קוצים היו, ואין לך עליהם עון אלא שכר, שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (אף) שכרך הרבה מאד (שם טו א).

כ״זד"א אחר הדברים האלה, זש"ה יצפון לישרים תושיה (משלי ב ז), [מהו יצפון לישרים תושיה], אלא עד שלא נברא העולם, צפן הקב"ה את התורה לאברהם, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו ה), מלמד ששמר אברהם כל המצות וכל התורות. אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אף עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי, לכך אמר שלמה יצפון לישראים תושיה [מגן להולכי תם] (משלי ב ז), אמר הקב"ה לאברהם אתה עסקתי בתורתי חייך שאני מגן לך, שנאמר אל תירא אברם [אנכי מגן לך], כשם כשאדם אוחז את המגן, אפילו חצים ואבנים נזרקים עליו אינו חושש, [כך אני עושה לך], שנאמר אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד, לא לך לבד, אלא אף לבניך, אם יהו עסוקים בתורתי, כשם שעסקת אתה, שנאמר [כל] אמרת אלוה צרופה מגן הוא (לשל החוסים) [לחוסים] בו (שם ל ה), לכך נאמר יצפון לישרים תושיה [מגן להולכי תם].

כ״חאחר הדברים האלה, זש"ה רשע עושה פעולת שקר (שם יא יח), זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה את בני אדם, שנמשלה ע"ז בשקר, שנאמר כי שקר נסכו ולא רוח בם (ירמיה י יד), וזורע צדקה שכר אמת (משלי שם), זה אברהם אבינו שזרע צדקה, והיה מאכיל העוברים והשבים, שנאמר ויטע אשל בבאר שבע (בראשית כא לג), א"ל הקב"ה חייך שכר אמת יש לך, שנאמר אל תירא אברם [וגו' שכרך הרבה מאד].

כ״טמה כתיב למעלה מן הענין, וישמע אברם כי נשבה אחיו (בראשית יד יד), וכי אחיו של לוט היה, אלא ראה ענותנותו של אברהם אבינו, אחר כל המריבה שעשו עמו, [שנאמר ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט (שם יג ז)], לא זכר אברהם אבינו את המריבה, אלא קראו אחיו, שנאמר כי אנשים אחים אנחנו (בראשית יג ח).

ל׳[וירק את חניכיו], (שם יד יד) מהו וירק את חניכיו, שנטל כסף וזהב וחפה אותן בו, אמר להם אתם יודעים, שאנו יוצאים למלחמה, ולהציל נפשות אנו הולכים, אל תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב הרי בפניכם, שנאמר וירק את חניכיו, אין וירק אל שחיפה אותן בכסף וזהב, שנאמר כנפי יונה נחפה בסף ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח יד).

ל״אד"א וירק את חניכיו, אין וירק אלא שהוריקן בדברים, כמו שכתוב בתורה מי האיש הירא ורך הלבב (דברים כ ח), כך עשה אברהם, אמר להם למלחמה אנו יוצאין, מי שיש בידו עבירות, וירא ממעשיו, אל יצא עמנו, כששמעו כך כל מי שהיה יודע בלבו שחטא היה מתירא ולא היה יוצא וחזרו להם, ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבד, באותה שעה אמר הקב"ה, הניחו אותך הכל, ולא נשאר עמך כי אם אליעזר בלבד, חייך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות, מנין ספור אליעזר בגימטריא שלש מאות ושמונה עשר.

ל״בוירדף עד דן (בראשית יד יד). אמרו רבותינו, מה ראה לרדף עד דן, אלא שני דברים מכים לפניהם ולאחריהם, ואלו הן ע"ז והנוטע ערב שביעית ומוצאי שביעית, כשם שנטע ערב שביעית ומוצאי שביעית חייב, כך ע"ז מכה לפניה ולאחריה, שעד עכשיו לא עמד ירבעם בן נבט שעשה ע"ז, ראה אותה אברהם, שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד [נתן] בדן (מ"א יב כט), וכיון שהגיע אברהם עד אותו מקום תשש כחו ולא רדף, שנאמר וירדף עד דן, שדנן וחייבן, שנאמר וירדפם עד חובה (בראשית יד טו).

ל״גויחלק עליהם לילה (שם שם), בשביל הקב"ה נחלק לילה עם אברהם, שנא' ויחלק עליהם.

ל״דוישב את כל הרכוש (שם טז). מיד ויצא מלך סדום (שם יז), כשראה אברהם רודף אחר ששה עשה מלכים ולגיונותיהם, הושיבו הקב"ה לימין, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני וגו' (תהלים קי א). אמרו באותה המלחמה היתה פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין, והיה רץ עד שהרג כל המלכים ולגיונותיהם ועבר בשלום, שנאמר ירדפם יעבור שלם וגו' (ישעיה מא ג), מיד יצא מלך סדום לקראתו, שנאמר ויצא מלך סדם לקראתו (בראשית יד יז). א"ל בבקשה ממך תן לי הנפש והרכוש קח לך (שם שם כא), רוצה ואינו רוצה, ואמר לו אילו הרגו אותי היו נוטלין כל נכסי, עכשיו שהצלת אותי טול לך נכסים ותן לי הנפש, ולכך נאמר והרכוש קח לך, מיד נשבע אברהם, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום והרימותי ידי וגו' (שם שם כב), ואין הרמה אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז).

ל״האם מחוט ועד שרוך נעל (בראשית יד כב). למה, שהבטיחני הקב"ה שיעשרני, שנאמר ואגדלה שמך (בראשית יב ב), ואני אטול משלך, שתאמר אני העשרתיך, אמר הקב"ה, אתה אמרת אם מחוט, חייך שאני ונתן לבניך מזבח שחוט אל סיקרא מקיפו, כשם ששנו רבותינו.

ל״וד"א אני נותן לבניך מצוה של חוט, שנאמר ועשו להם ציצית (במדבר טו לח).

ל״זועד שרוך נעל. אני נותן לבניך מצות הנעל, שנאמר וחלצה נעלו (דברים כה ט).

ל״חעד שרוך נעל. אמר הקב"ה בזכות כך אני נותן לבניך מצות הפסח, שנאמר וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם וגו' (שמות יב יא). ד"א אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, אני משבח לבניך, שנאמר מה יפו פעמך בנעלים (שה"ש ז"ב).

ל״ט ד"א אם מחוט, משבח אני לבניך בחוט, שנאמר כחוט השני (שם ד ג). ד"א אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, בזכות כך אני פורע לשונאיהם, שנאמר (ועל) [על] אדום אשליך נעלי (תהלים ס י), אתה מאסת שכרו של בשר ודם, ראה מה שכר מתוקן לך לפני, שנאמר שכרך הרבה מאד (בראשית טו א).

מ׳(ד"א) אחר הדברים וגו' במחזה לאמר אל תירא אברם. זש"ה אז דברת בחזון לחסידיך (תהלים פט כ), זה אברהם, שנאמר במחזה לאמר, ותאמר שויתי עזר על גבור (שם), שעזרו הקב"ה על חמשת המלכים, הרימותי בחור מעם (שם), זה אברהם שבחר בו הקב"ה, שנאמר אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם (נחמיה ט ז), הוי אומר אל תירא אברם.

מ״א[אל תירא אברם] זש"ה אשר אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה (משלי כח יד), וכתיב חכם ירא וסר מרע (שם יד טז), מי הוא זה אברהם, וממי היה מתירא, מן שם שהרג את בניו, את כדרלעמר מלך עילם, ושלשת בניו, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם (בראשית י כב), והיה מתירא לומר הרגתי בניו של צדיק, ועכשיו הוא מקללני ואת מת, מה עשה יצא לקראתו שם לרצותו, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (שם יד יח), אמר הקב"ה חייך איני מקללך אלא מברכך, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' (בראשית יד יט), א"ל בשביל שהרגת את בני אני מברכך, שנאמר וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך וגו' (שם שם כ), מהו אשר מגן צריך, מגינה עשה הקב"ה והפיל אותם לפניך, והיה אברהם אבינו נוטל עפר וזורקו עליהם ונעשים חצים וקשתות, ונוטל קש וזורק עליהם, ונעשה חרבות ורמחים, שנאמר מי העיר ממזרח צדק וגו' [יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] (ישעיה מא ב), זה אברהם שנאמר אחריו, ירדפם יעבר שלום, הוי אומר אשר מגן צריך בידך וגו'. אמר הקב"ה אחר הדברים האלה אתה מתירא, אל תירא אברם, לכך נאמר אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כח יד).

מ״ב ועוד היה אברהם אבינו מתירא כשהרג את המלכים היה תמה ואמר שמא בטלתי מצות הקב"ה שצוה את בני נח, שופך דם האדם (בראשית ט ו), ואני הרגתי כל אותן האוכלוסין, א"ל הקב"ה אל תירא אברם, אלא שכר הרבה אני צריך ליתן לך, שאתה עקרת את הקוצים, שנאמר והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישעיה לג יב), לכך נאמר אל תירא אברם, אמר הקב"ה לישראל, בעולם הזה אתם מתפחדים על העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצר הרע אתם מתפחדים על הטוב שתקנתי לכם, שנאמר (ואחר) [אחר] ישובו בני ישראל (ועבדו) [ובקשו] את ה' אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו (הושע ג ה), ומהו טובו זה בית המקדש, שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה), ישועה מציון, שנאמר מי יתן מציון ישועת ישראל (תהלים יד ז), הברכה מציון, שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו' (שם קלג ג), עזר מצין, שנאמר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך (שם כ ג), אמר קב"ה אף לעולם הבא אני אברך את ישראל מציון, שכן דוד אמר יברכך ה' מציון (שם קלד ג).

מ״גויהי אברם בן תשעים שנה (בראשית יז א). ילמדנו רבינו מהו שיהא אדם מותר לרפאות בשבת, כך שנו רבותינו ספק נפשות דוחה את השבת, ואם ספק מתרפא, ספק אין מתרפא, אין דוחין, אבל בשביל המילה דוחין את השבת. אמר ר' יוסי בא וראה כמה חביבה מילה לפני הקב"ה כשאמר לאברהם שימול היה קשה עליו, אמר אם אני מל עכשיו אני חסר אבר אחד, א"ל הקב"ה עד שלא תימול [שמך אברם] וחשבון אותיותיו רמ"ג, ואבריו של אדם רמ"ח אברים, הרי אתה חסר ה' אברים, וכשתמול אתה שלם, אמר לפניו רבונו של עולם היאך, א"ל לא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם (בראשית יז ה), ואתה נעשה שלם.

מ״דויהי אברם. זש"ה כענבים במדבר מצאתי (את אבותיכם) [ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם] (הושע ט י), מדבר בישראל, בשעה שעמדו על הר סיני נמשלו כענבים, מה ענבים נאות מבחוץ, וכאורות מבפנים, כך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני וענו נעשה ונשמע, הרי בפיהם, אבל לבם לא היה נון, שכך אמר דוד ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו (תהלים עח לו לז), הוי כענבים במדבר, מה הענבים יש בהם מאכל ומשתה, כך ישראל יש בהן בני תורה, ויש בהן בני מעשים.

מ״הד"א מה הענבים הללו החרצנים מבפנים, כך היו ישראל, שנאמר והאספסוף אשר בקרבו וגו' (במדבר יא ד).

מ״וד"א כענבים במדבר ולמה מדבר ולא ישוב, אלא אדם כשהוא מהלך במדבר נותנין לו לאכול מבקש לשתות, נותנין לו לשתות מבקש לאכול, אבל אם נתנו לו ענבים הוא אוכלן ואינו מבקש מאומה, לפי שיש בהם אכילה ושתיה.

מ״ז(ד"א כענבים במדבר), [כביכורה בתאנה] משל את האבות בתאנה, מה התאנה הזו יש בהן כמה גרנות, כך אבות העולם היו בהן כמה מעשים טובים.

מ״חד"א כבכורה בתאנה, מה התאנה הזו אין בה פסולת של כלום, שכל האוכלים [יש בהן פסולת] ואדם משליך מהן, אבל התאנה אין אדם משליך ממנה כלם, כך אמר הקב"ה לאברהם שלם את ואין בך חסר של פסול, אלא הערלה, הסר אותה והיה תמים, שנאמר התהלך לפני והיה תמים.

מ״טד"א ויהי אברם בן תשעים שנה. זש"ה יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך וגו' חגור חרבך על ירך גבור וגו' (תהלים מה ג ד), על מי אמרו בני קרח המזמור הזה, על אברהם, יפיפית מבניו של אדם הראשון, ומי היו בניו, שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח, ומבניו של נח נקראו בני אדם, שנאמר ואת המגדל אשר בנו בני האדם (בראשית יא ה), הוצק הן בשפתותיך מהו, בשעה שנשבעת למלך סדום, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון וגו' אם מחוט (שם יד כב כג), מהו חן בשפתותך, בשעה שהיתה משיח כך יוצק חן, ומה שכרו, שכך אמר לו הקב"ה הניח לי כל מה שעשית, וכל מה שנשתבחת, ירדת לכבשן האש ונתנסית נסיונות הרבה על שמי עמדת ורדפת את המלכים, ונשתבחת בעולם בכל מה שעשית, מכאן ואילך מבקש אתה להודיע גבורתי, חגור חרבך, תן המילה בין יריכותיך, באותה שעה הודך והדרך בעולם, ואימתי ויהי אברם וגו' ואתנה בריתי וגו'.

נ׳ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית יז ב). זש"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד), ואיזה סודו של הקב"ה זה מילה, שלא גילה הקב"ה מסטירין של מילה אלא לאברהם, שנאמר סוד ה' ליראיו, מהו סוד, שנותיו של אדם, ס'' ששים, ו' ששה, ד' ארבעה, הרי שבעים שנה, אמר הקב"ה הרי אני מעמיד ממך שבעים נפש שנא' בשבעים נפש (דברים י כב), ומעמיד מהם שבעים זקנים, שנאמר שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא טז), ומעמיד משה שהוגה את התורה בשבעים לשון, שנאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחרב (דברים א ו), לכך נאמר סוד ה' ליראיו, א"ל דיו לעבד להיות שוה לקונו, משל למלך שהיה לו אוהב והיה עשיר יותר מדאי, אמר המלך מה אתן לאוהבי, כסף וזהב עבדים ושפחות ובהמה יש לו, אלא הריני חוגרו זייני, כך אמר הקב"ה מה אתן לך כסף וזהב עבדם ושפחות ובהמה, כבר נתתי לך, שנאמר ואברם כבד מאד (בראשית יג ב), אלא מה אתן לך, דייך שתהא כמוני, שנאמר ואתנה בריתי ביני ובינך, ויפל אברהם על פניו וגו', אני הנה בריתי אתך, (בראשית יז ג ד) הוי סוד ה' ליראיו.

נ״אד"א ויהי אברם בן תשעים שנה. א"ל הקב"ה משבראתי את עולמי הייתי מתגלגל בעשרים דור, עד שתבא ותיטול את המילה, ועכשיו אם אין אתה מקבל דיי לעולם עד כאן, ואני מחזירו לתהו ובהו, ואין צריך לי עוד לעולם, לכך אמר אני אל שדי (שם א), דיי העולם, ואם אתה מקבל עליך דיי לעולם, אני ואתה.

נ״בואתנה בריתי ביני וביניך, א"ל אברם ומי ימול אותי, א"ל אתה לעצמך, נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו והיה מתירא, לפי שהיה זקן היה מרתת, אמר לפניו רבונו של עולם זקן אני, מה עשה הקב"ה כביכול, שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל, כך עזרא משבח ואומר אתה הוא ה' לבדך וגו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ו ח), וכרות לו הברית אין כתיב כאן, אלא וכרות עמו הברית, וכתיב בסוף הפסוק, ותקם את דבריך כי צדיק אתה (שם שם ח).

נ״גד"א למה מל בן תשעים ותשע, ללמד לגרים שאם בקש גר להתגייר, שלא יאמר זקן אני, מעכשיו איני מתגייר, ילמד מאברהם שמל בן תשעים ותשע שנה.

נ״דויאמר אליו אני אל שדי (בראשית יז א) דיה הערלה, עד עכשיו היתה הערלה נוהגת, אבל המילה היתה נצפנת, דיו לעולם שאני אלהיו.

נ״ה ד"א אני אל שדי, אמר ר' אבהו כיון שברא הקב"ה את עולמו, ברא את השמים ואת הארץ, ואמר להם שיהיו נמתחים והולכים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ כב) אילולי שאמר להם די, היו נמתחים והולכים עד שיחיו המתים, אמר לו הקב"ה לאברהם, אני הוא שאמרתי לעולמי די, כך אומר לערלה די.

נ״והתהלך לפני (בראשית שם). עד שלא מל לא אמר התהלך לפני, למה שהיה ערל, משמל אמר התהלך לפני, עד שלא מל לא היה שלם, משמל נעשם שלם.

נ״זכתיב בנה את האלהים התהלך נח (בראשית ו ט), וכתיב באברהם התהלך לפני, מי שהוא קרוא סבור שהיה נח גדול מאברהם, ואינו כן, ר' יוחנן וריש לקיש, ר' יוחנן אמר משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן, הקטן היה אוחז בו כדי שלא יפול, והגדול היה הולך לפניו, כך כתיב בנח את האלהים התהלך נח, שלא ישתקע בדור המבול, אבל אברהם שהיה יחידו של עולם והיה צדיק, א"ל הקב"ה התהלך לפני והיה תמים, אמר ריש לקיש משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו אוהב, והיה משוקע בטיט, ואחז בידו והעלה אותו מן הטיט, כך נח היה משוקע בטיט, ראהו הקב"ה נתן לו יד והעלהו מן הטיט, ואברהם למה היה דומה, למלך שהיה מהלך בחשיכה, בא אוהבו וראה אותו והאיר לו, א"ל המלך עד שאתה מאיר לי, בא והלך לפני, כך [בימי] אברהם היו כל העולם רשעים והוא צדיק, א"ל הקב"ה עד שאתה מאיר במזרח התהלך לפני.

נ״חבנח כתיב את האאלהים התהלך נח, וכתיב באבות העולם האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח טו), אמר ר' יוחנן למה היו האבות דומין לפני הקב"ה, לרועה שהוא מהלך וצאנו מהלכת לפניו, א"ל ריש לקיש עד עכשיו הצאן היו צריכים לרועה, אלא למה היו האבות דומין לפני הקב"ה, לנשיא שהוא מהלך וזקניו מהלכין לפניו, והקנים מודיעין כבודו של נשיא, כך היו אבות העולם הולכים לפניו, שנאמר אשר התהלכו אבותי לפניו, הוי התהלך לפני והיה תמים.

נ״טואתנה בריתי ביני ובינך (שם יז ב), אמר ר' חנינא בן פזי לא היה יודע אברהם מהיכן לימול, רמז לו הקב"ה ואמר מהיכן לימול. וארבה אותך ממקום שאתה פרה ורבה. בר קפרא אומר קל וחומר דרש אברהם, ומה אילנות מהיכן חייבין בערלה, ממקום שהן עושין פרי, אף אני ממקום שאני עשה פרי אני צריך לימול.

ס׳ויפל אברהם על פניו (שם שם ג), עד שלא מל היה נופל, משמל לא נפל, והרשעים אינן יורדין לגיהנם אלא שביל הערלה, שנאמר לכן הרחיבה שאול נפשה וגו' (ישעיה ה יד), אבל לעולם הבא הקב"ה מציל את ישראל מגיהנם בזכות המילה, שנאמר לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי לא כא).

ס״אחסלת לך לך