תנחומא בובר, לך לך י׳Midrash Tanchuma Buber, Lech Lecha 10
א׳מעשה ברבי אליעזר בן הרוקנוס שהיה בן פילוט, והיה אביו זקוק למלכות, ולעסקי האיסטלטיוטין, לימים הלך אביו של ר' אליעזר למקום אחר, יו שרגיש שהן באין, אמר לבניו נעמוד ונברח מפניהם, מיד קרא לעדיו ולשמשיו, אמר הביאו לי הבהמה והגמלים, וטענו הכלים על הבבהמה, וברחו הורקנוס ובניו, ור' אליעזר לא הלך עם אביו אלא ברח לירושלים, ולא נטל בידו לא ככר ולא מנה ולא כלום, אלא נכנס לירושלים כמו עני, וראה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומלמד תורה, והתלמידים יושבים לניו בפרק, משגמרו הפרק, אמר להם הגדה, ואחר כך אומר משנה, נכנס וישב אצל רבן יוחנן בן זכאי, עשה לפניו שתים ושלש שבתות, ובא לדבר כנגד התלמידים, והיו מריחין ריח פיו סרוח, והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים, שוב בא לדבר והיו מטמינים ולא היו אומרים ידע רבן יוחנן בן זכאי שאין ריח פיו מדבר רע שיש בתוך פיו, אלא מן הרעב שלא היה אוכל כלום, אמר להן רבן יוחנן בהן זכאי לתלמידים בחייכון שתבדקו את הדבר ותדעו מה עיסקו של תלמיד זה, אם רעה הוא, ומה אוכל, והיו מחזרין בכל ירושלים, ושואלין לפונדקי, יש כאן חבר אכסנאי, אמרו להן לאו, באו אצל אשה אחת, אמרו לה יש כאן חבר אכסנאי, אמרה להן הן, יש לו כלום בכאן, אמרה להן יש לו שק אחד, אמרו לה הראינו אותו, מיד הביאה אותו לפניהן, פתחו אותו ומצאו בו עפר, שהיה נותן ראשו לתוכו, ומוצץ כנבל יין, הלכו ואמרו לרבנן יוחנן בן זכאי והיה תמה על הדבר, וראה צדק שביד ר' אליעזר שלא תבע מיד אדם לומר תן לי כלום, באותה שעה קבע לו מעות הרבה, כדי שיהא אוכל מאכלים טובים, כמו שהיה למוד בבית אביו, שהיה אוכל ושותה יפה, עד שנתרפא ריח פיו, עשה לפני רבן יוחנן בן זכאי שנה ושתים ושלש שנים, עד שחזר אביו של ר' אליעזר למקומו, כיון שבא למקומו, ועמד שם חדש ושני חדשים ולא בא ר' אליעזר בנו היה רע לו לומר שהנחתיו והלך לו לירושלים, (והיה בתו של ר' אליעזר אומרת לו לאביה) [והיו אחיו של ר' אליעזר אומרים לאביהם] ראה אליעזר בנך מה עשה, הניחה והלך לו לירושלים אוכל פטומות, ואתה טלטלת מביתך והלכת אחריו, אילו היה דבר רע, לא היה קופץ ליטול ירושה, וכמה בינינו ובין בנך, אנחנו נתננו נפשנו עליך ולא הנחנוך, והוא לא בא לראות בצרתך, ועכשיו אם שמע שאירע לך דבר, הוא עתיד לבא אלינו ולחלוק עמנו, באותה שעה אמר להם בכך ובכך אינו יורש ממני כלום, אמרו לו משאתה מת אתה מרחקו, אמר להם קראו לי לפנקס, אמרו לו אין מועיל כלום, יש בירושלים נשיא אחד ושמו רבן יוחנן בן זכאי (סייעני) [ומסייע אותו], ומשאתה מת בודאי הוא בא, והוא אומר מי יאמר שריחקו אביו, ואנו מוציאין הכתב, והוא אומר פלסטין הוא (פי' מזוייף הוא), אתם עשיתם אותו ואין אני מאמינו, עד שנבוא לבית דין, אמר להם הואיל שאמרתם כך לפני, רבן יוחנן בן זכאי הוא מתהלל בו, אני מרחקו, באותה שע הרכיבוהו בניו בסטרנה (פי' בעגלה) ונכנס לירושלים בערב שבת, אמר איני מרחקו אלא [בשבת] בבית המדרש, אימתי בשעה שיתכנסו כל הקהל, נכנס לישב בבית המדרש, ונכנסו כל ישראל בלמודן, לשמוע הדרשה שהיה ר' אליעזר דורש ברבים על הכסא, והחזן עומד לפניו, ראה אותו אביו מעוטף בטליתו ותפלין בראשו, מיד ראה, שהיה סבור לתרבות רעה יצמא, כיון שראה אותו יושב על כסאו ודורש עמד לו הורקנוס על הספסל, ואמר לפני בני ירושלים, לא עליתי לירושלים אלא לנדותך אליעזר בני, ואף לרחקך מירושה, עכשיו הריני נותן לך שני חלקים יותר מאחיך, באיזו ענין היה ר' אליעזר דורש באותה שעה, אמרו רבותינו בזה הענין ויהי בימי אמרפל, פתח ר' אליעזר בן הורקנוס זש"ה חרבם תבא בלבם, כל אותו הענין שיש בראש הפרשה.
1