תנחומא בובר, לך לך כ״בMidrash Tanchuma Buber, Lech Lecha 22
א׳ד"א ויהי אברם בן תשעים שנה. זש"ה יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך וגו' חגור חרבך על ירך גבור וגו' (תהלים מה ג ד), על מי אמרו בני קרח המזמור הזה, על אברהם, יפיפית מבניו של אדם הראשון, ומי היו בניו, שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח, ומבניו של נח נקראו בני אדם, שנאמר ואת המגדל אשר בנו בני האדם (בראשית יא ה), הוצק הן בשפתותיך מהו, בשעה שנשבעת למלך סדום, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון וגו' אם מחוט (שם יד כב כג), מהו חן בשפתותך, בשעה שהיתה משיח כך יוצק חן, ומה שכרו, שכך אמר לו הקב"ה הניח לי כל מה שעשית, וכל מה שנשתבחת, ירדת לכבשן האש ונתנסית נסיונות הרבה על שמי עמדת ורדפת את המלכים, ונשתבחת בעולם בכל מה שעשית, מכאן ואילך מבקש אתה להודיע גבורתי, חגור חרבך, תן המילה בין יריכותיך, באותה שעה הודך והדרך בעולם, ואימתי ויהי אברם וגו' ואתנה בריתי וגו'.
1