תנחומא בובר, לך לך כ״דMidrash Tanchuma Buber, Lech Lecha 24
א׳ד"א ויהי אברם בן תשעים שנה. א"ל הקב"ה משבראתי את עולמי הייתי מתגלגל בעשרים דור, עד שתבא ותיטול את המילה, ועכשיו אם אין אתה מקבל דיי לעולם עד כאן, ואני מחזירו לתהו ובהו, ואין צריך לי עוד לעולם, לכך אמר אני אל שדי (שם א), דיי העולם, ואם אתה מקבל עליך דיי לעולם, אני ואתה.
1
ב׳ואתנה בריתי ביני וביניך, א"ל אברם ומי ימול אותי, א"ל אתה לעצמך, נטל אברהם את החרב ואחז בערלתו והיה מתירא, לפי שהיה זקן היה מרתת, אמר לפניו רבונו של עולם זקן אני, מה עשה הקב"ה כביכול, שלח ידו ואחז עמו, והיה אברהם חותך עד שמל, כך עזרא משבח ואומר אתה הוא ה' לבדך וגו' ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט ו ח), וכרות לו הברית אין כתיב כאן, אלא וכרות עמו הברית, וכתיב בסוף הפסוק, ותקם את דבריך כי צדיק אתה (שם שם ח).
2
ג׳ד"א למה מל בן תשעים ותשע, ללמד לגרים שאם בקש גר להתגייר, שלא יאמר זקן אני, מעכשיו איני מתגייר, ילמד מאברהם שמל בן תשעים ותשע שנה.
3