תנחומא בובר, לך לך ח׳Midrash Tanchuma Buber, Lech Lecha 8
א׳מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך, אל ארץ פלונית אין כתיב כאן, אלא אל הארץ אשר אראך, והיה אברהם מהלך עד שבא לארץ ישראל, יתברך שמו של הקב"ה ביקש לנסות את הצדיק ולהודיע מעשיו הטובים, מיד בא רעב לרגלו, כיון שמצא הרעב, אמר לשרה אשתו הרי רעב כאן, אמרו רבותינו לא היה רעב בעולם קשה ממנו, אמר אברהם לשרה זו היא מצרים יפה היא לשבתה הואיל והרעב בא, והספיקה הזה מצוי שם, והבשר מרובה, נלך לנו לשם, באותה שעה ירדו למצרים, כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמר אברהם לשרה בתי מקום של זנות הוא מצרים, שנאמר אר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), אלא ניתן אותך בתבה וננעול בפניך, וכן עשה, כיון שהגיעו לפולי מצרים, אמו לו המוכסין, מה אתה טוען בתבה, אמה להן פולין, אמרו לא אינו אלא פלפלין, תן לנו מכס של פלפלין, אמר להן אני אתן, אמרו לו אינו כן, אלא התבה הזו מלאה זהובים, אמר להן אני אתן לכם מכס של זהובים, כיון שראו שכל מה שאומרים הוא מקבל עליו, אמרו אילולי שיש בידו דבר מעולה, לא היינו עולים לו לכך והוא מקבל, באותה שעה אמרו לו, אין אתה זז מכאן, עד שתפתח את התבה, והוא אמר להם עלי ליתן כל מה שאתם מבקשים, ולא תפתחו את התבה, ואע"פ כן עמדו עליו ופתחו את התבה שלא בטובתו, ומצאו את שרה, כיון שראו אותה, אמרו כמו זה אין ראוי לשלוט עליה, מיד נטלו והביאו אותה אל פרעה, והכניסוה לפלטין שלו, כיון שראא אברהם שנטלוה, והביאו אותה אל פרעה, התחיל אברהם לבכות, אף היא אמרה רבונו של עולם אברהם בא עמך בהבטחה, מפני שאמרת לו ואברכה מברכיך (בראשית יב ג), ולא הייתי יודעת כלום, אלא כיון שאמר לי שאמרת לו לך לך, האמנתי לדבריך, ועכשיו נשארתי יחידה מאבי ומאמי ומבעלי, יבא רשע זה ויתעולל בי, עשה למען שמך הגדול, ולמען בטחוננו בדבריך, אמר לה הקב"ה, חייך אין דבר רע נוגע ביך, שנאמר לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע (משלי י בכא), ופרעה וביתו אעשה בהן דוגמא, דכתיב וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי (בראשית יב יז), באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו, בא פרעה לשלוף מנעלה היה מכהו בידו, בא ליגע בגדיה היה מכה אותו, והיה המלאך נמלך בשרה על כל מכה ומכה, אם אמרה שילקה היה לוקה, שהיתה אומרת המתן לו עד ישוב נפשו, היה המלאך ממתין לו, שנאמר על דבר שרי, מהו על דבר שרי, שלא נאמר על עסק, ולא על אודות, ולא בעבור, ולא בגלל, אלא על דבר שרי, שאם אמרה שילקה הוא לוקה, ואם לאו לא היה לוקה. א"ר יהודה הלוי ב"ר שלום לא הספיק הקב"ה לרשע לעסוק עם הצדקת. אמרו רבותינו בא לשלוף מנעלה, מיד באתה עליו צרעת, ואף איפרכין שלו לקו עמו, ואף השרים, ואף העבדים, ואף מטתו, ואף הכתלים לקו עמו, שנאמר וינגע ה' את פרע ואת ביתו, למה על דבר שרי אשת אברם וגו'.
1