תנחומא בובר, מסעיMidrash Tanchuma Buber, Masei

א׳ אלה מסעי בני ישראל (במדבר לג א). ילמדנו רבינו מי שנרדף מן הגייס ומן הליסטין, מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הגייס ומן הליסטים, מחלל את השבת ומציל את נפשו, שכך אנו מוצאין בדוד, כשביקש שאול להורגו ברח מפניו וימלט, אמרו רבותינו מעשה שבאו כתבים רעים מן המלכות לגדלי ציפורי, באו ושאלו את ר' אליעזר בן פרטא אמרו לו כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר נברח, והיה מתיירא לומר להם ברחו בשבת, אמר להם ולי אתם שואלים, לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, ביעקב כתיב ויברח יעקב (הושע יב יג), במשה כתיב ויברח משה מפני פרעה (שמות ב טו), בדוד כתיב ודוד ברח וימלט (ש"א יט יח), ואומר לך עמי בא בחדריך וגו' (ישעיה כו כ), ומנין שפיקוח נפש דוחה את השבת, שנאמר ושמרתם את חקותי [ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם] וחי בהם (ויקרא יח ה), ולא שימות בהם, וכתיב במילה וביום השמיני ימול בשר ערלתו (שם יב ג), ואפילו בשבת, והלא דברים קל וחומר, ומה המילה שהיא אחת מרמ"ח איברים [של אדם], דוחה את השבת, כל גופו על אחת כמה וכמה. אמר הקב"ה [לישראל] בני הזהרו במצותי, ושמרו את התורה, כי כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם מיום שיצאתם ממצרים, והפלתי את שונאיכם, והעברתי אתכם בים, והפלתי פחד ורעדה באויביכם, והשמדתי את האמורי וסיחון ועוג, וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר, לא הנחתי אתכם שעה אחת, וכמה נחשים ועקרבים הרגתי לפניכם, שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב (דברים ח טו), לכך אמר הקב"ה למשה, כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'.

ב׳ [אלה מסעי]. משל למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה את המסעות, כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת בראשך, כך אמר הקב"ה למשה מנה להם את כל המקומות, היכן הכעיסוני, לכך נאמר אלה מסעי.

ג׳ וידבר ה' [אל משה לאמר] צו את בני ישראל וגו', כי אתם באים אל הארץ כנען (במדבר לד א ב). מלמד שהראה הקב"ה למשה כל מה שהיה, ומה שעתיד להיות, הראה לו שמשון עומד מדן, וברק מנפתלי, וכן כל דור ודורשיו, דור ופרנסיו, דור וחכמיו, דור ורשעיו, דור וצדיקיו.

ד׳ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר (דברים לד ד). אמר הקב"ה למשה שבועה שנשבעתי להם קיימתיה לבניהם, לכך נאמר לאמר.

ה׳ כתיב ויאמר יהושע אל עכן וגו' (יהושע ז יט). אמר לו עכן בשביל דבר זה שאתה אומר אלי אני מת, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו עתה אלכד בנורל ולא אאמן ואחשב כזבן לפני יהושע, באותה שעה אמר עכן ליהושע, על מה אתה מפיל גורלות ביני ובית ביתי, אפיל הגורל בינך ובין פינחס, אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין, באותה שעה (אמר) [ויאמר] יהושע (לעכן) [אל עכן] בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן [לו] תודה והגד נא לי מה עשית (שם), א"ל עכן ליהושע אף אתה הגד לי מה עשית, מיד נפלה מחלוקת בישראל, ועמדו שבט יהודה במריבה, והרגו מישראל כיתות כיתות, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל, אני הוא חוטא ומחטיא, מוטב שאודה פשעי לפני הקב"ה ולפני יהושע ולא תבא קלקלה על ידי, מה עשה עכן עמד והשמיע קולו והסו כל הקהל לפניו, אמר ליהושע אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי (שם שם כ), ולא זאת בלבד, שכבר מעלתי באחרות, א"ל יהושע ואני כך הייתי י ודע שהדבר תלוי בך, והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני (שם שם יט), וארא בשלל (שם שם כא), [אמר ליה] ראיתי מה כתיב בתורה ואכלת את שלל אויביך (דברים כד יד), אדרת שנער וגו' (יהושע שם), ואל תאמר שאני עני והייתי צריך, שאין בשבט יהודה עשיר ממני, מיד וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה וגו' (שם שם כב), מפני מה שלח אותם יהושע, כדי שלא יגנבו אותם שבט [יהודה] ויוסיפו במחלוקת, לפיכך שלח יהושע מהרה, ויביאום אל יהושע ואל כל בני ישראל ויציקם לפני ה' (שם שם כג), מהו ויציקום, אמר יהושע רבש"ע על אלו כעסת על בניך, הרי הם נתונים לפניך, מיד ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו' [ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו] (שם שם כד), את בניו ואת בנותיו כדי לרדותן, ואת שורו ואת חמורו ואת אהלו לשריפה, וכל ישראל עמו (שם), לראות בדינו כדי שלא יהו רגילין לעשות כן, ויעלו אותם (אל) עמק עכור (שם). ויאמר יהושע מה עכרתנו [יעכרך ה'] (היום הזה) [ביום הזה] (שם שם כה), היום הזה הוא עכור ויש לו חלק לעולם הבא, וירגמו אותו כל ישראל אבן (שם), הוא לבדו, וישרפו אותם באש (שם), בממונו הכתוב מדבר, שכן נאמר לו על פי הגבורה, והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו (שם שם טו), אלא ללמדך שהודה עכן שבשבת גנב אותם, והוציא מיריחו והטמין בתוך אהלו, ונסקל על חילול שבת, ונשרף על שמעל בחרם, ומנין אתה מוצא, שכן הקב"ה אמר ליהושע, ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים, ושבעה כהנים וגו' (שם ו ב ג ד), ללמדך שבשבת נכבשה יריחו, ודבר זה עשה יהושע מדעתו, והסכים הקב"ה על ידו, אמר יהושע השבת קודש, שנאמר ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם (שמות לא יד), וכל מה שכבשנו בה יהא קדש, שנאמר וכל כסף וזהב וכלי נחשת [וברזל קדש הוא לה'] (יהושע ו יט), ומנין שהסכים על ידו, שנאמר [והיתה העיר] חרם היא וכל אשר בה לה' (שם שם יז), באותה שעה וישב ה' מחרון אפו (שם ז כו), ועליו נאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד), זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל.

ו׳ וידבר ה' [אל משה לאמר] צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל הארץ כנען וגו' (במדבר לד א ב). ילמדנו רבינו עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון, כך שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו היו מברכין על הארץ ועל המזון, כיון שחרבה ירושלים הוסיפו בונה ירושלים, משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו, והמיב שניתנו לקבורות, ואין לך חביב מכולם יותר מברכת הארץ, שכך אמרו חכמים כל שאינו מזכיר בברכת המזון, על הארץ ועל המזון, ארץ חמדה טובה ורחבה, ברית ותורה חיים ומזון, לא יצא ידי חובתו, אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל, אני הוא שתרתי אותה, שנאמר אל (הארץ) [ארץ] אשר תרתי להם (יחזקאל כ ו), וכן הוא אומר ואתן (להם) [לך] ארץ חמדה וגו' (ירמיה ג יט), אתה מוצא כשהרג יהושע אותן המלכים, אמר ר' ינאי הכהן ששים ושנים מלכים היו, ל"א ביריחו ול"א בסיסרא, כיון שהלך להלחם עם ישראל נהרגו אף הם עמו, למה שהיו מתאוים עמו לשתות מים ממימי ישראל, וביקשו מן סיסרא ואמרו לו בבקשה ממך נבא עמך בחנם, שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן המים של ארץ ישראל, שנאמר באו מלכים נלחמו וגו' בצע כסף לא לקחו וגו' (שופטים ה יט), להודיע חיבתה של ארץ ישראל, אמר הקב"ה למשה הארץ הזאת חביבה עלי, שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה (דברים יא יב), וישראל חביבין עלי, שנאמר כי מאהבת ה' וגו' (שם ז ח), אמר הקב"ה אכניס [את ישראל שהם] חביבין עלי, אל ארץ שהיא חביבה עלי (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] כי אתם באים אל הארץ וגו'.

ז׳ כי אתם באים אל הארץ. [מה כתיב למעלה מן הענין, והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם] (במדבר לג נב), זש"ה מלפנו מבהמות (הארץ) [ארץ] (איוב לה יא), אמר להם לישראל, למדו מפרו של אליהו, כי בשעה שאמר אליהו (לעובדי) [לנביאי] הבעל בחרו לכם (את) הפר האחד ועשו ראשונה (מ"א יח כה), באותה שעה נתקבצו ארבע מאות וחמשים נביאי הבעל, (ות"נ) [וארבע מאות] נביאי האשרה, ולא יכלו לזוז רגלו מן הארץ, ראה מה כתיב שם, ויתנו לנו שנים פרים וגו' (שם שם כג), אמר להם אליהו בחרו לכם שנים פרים תאומים מאם אחת, הגדילים על בוס אחד, והטילו עליהם גורלות, אחד לשם, ואחד לבעל, בחרו להם הפר האחד, ופרו של אליהו היה נמשך והולך אחריו, ואותו הפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל אותן נביאי הבעל, ונביאי האשרה, לזוז רגלו מן הארץ, ולא יכלו, עד שפתח אליהו ואמר להם לך עמהם, השיב הפר ואמר לאליהו לעיני כל העם, ואמר לו אני וחבירי יצאו מבטן אחד, וגדלנו במרעה אחד, על אבוס אחד, הוא עלה בחלקו של הקב"ה, ושמו של הקב"ה מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל, להכעיס את בוראי, אמר לו אליהו לך עמהם, ואל ימצאו עלילה, כשם ששמו של הקב"ה מתקדש על זה שעמי, כך מתקדש עליך, א"ל וכן אתה יועצני, שבועה שאיני זז מכאן עד שתמסרני בידם, שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם ויעשו (שם שם כו), ומי נתנו להם, אליהו, ואתה למד שאליהו אמר להם בחרו לכם הפר האחד (שם שם כה), ולבסוף כתיב ויקחו את הפר אשר נתן להם (שם שם כו), לכך נאמר מלפנו מבהמות ארץ. ומעוף השמים (תחכמנו) [יחכמנו] (איוב לה יא), אמר הקב"ה לימדו מן העורבים, שהיו מכלכלים את אליהו, שנאמר ואת העורבים צויתי לכלכלך שם [והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'] (מ"א יז ד ו), מהיכן היו מביאים לו לחם ובשר ובבקר ולחם ובשר בערב, מן שוללחנו של יהושפט, לפי שלא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אחאב, להוציא משולחנו של אותו רשע כלום לאותו צדיק, מפני שהיתה ביתו מליאה עבודת כוכבים, הוי מעוף השמים (תחכמנו) [יחכמנו], אמר הקב"ה לישראל לימדו מן הפר, ומן העורבים, ואל תפנו אל האלילים להסתכל בהם, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] והורשתם את כל יושבי הארץ.

ח׳ כי אתם באים. זש"ה הדור אתם ראו דבר ה' [המדבר הייתי לישראל] וגו' (ירמיה ב לא), אל תהי קורא אלא המדבר הייתי לישראל דבר ולא הייתי עושה לישראל, הארץ שהתניתי ליתנה להם שמא אמרתי שהיא נאה והטעיתי אותם, אם ארץ מאפליה (שם), מהו מאפליה, שמא אמרתי לכם להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם, שאין מאפליה אלא לשון הלקשה, שנאמר כי אפילות הנה (שמות ט לב), הרי אתם נכנסין לתוכה. כי אתם באים אל הארץ כנען, ארץ של פרקמטיא, ארץ של סחורה, כמה דאת אמר כנעניה כבדי ארץ (ישעיה כג ח).

ט׳זאת הארץ אשר תפולת לכם בנחלה (במדבר לד ב), מהו לכם, לכם היא ראויה, משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות, והיה משיא עבדיו ן אוסיא אחרת, עמד המלך וחישב בדעתו, אמר העבדים שלי, והשפחות שלי, מוטב שאשיא עבדי לשפחותי שלי (לשלי), כך אמר הקב"ה, הארץ שלי הוא, שנא' כי לי הארץ וגו' (ויקרא כה כג), ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א), וישראל שלי הם, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה כה), מוטב שאנחיל את ארצי לעבדי שלי, לעם שלי, לכך נאמר זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה.

י׳וידבר ה' [וגו'] כי אתם עוברים וגו' (במדבר לה ט י). זש"ה טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח), זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו' (שם שם ו), אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אילולי רחמיך שקידמו לאדם הראשון, לא היה לו עמידה, שאמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב יז), ולא עשית כן, אלא הוצאתו מגן עדן, שנאמר ויגרש את האדם (שם ג כד), ולמה נתגרש, על שהביא מיתה לדורות, והיה צריך למות מיד, אלא שריחמת עליו וגירשתו, כדרך הרוצח בשגגה, שגולה בערי מקלט, לכך נאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו', כיון שעמד משה, א"ל הקב"ה והקריתם לכם ערים וגו' (במדבר שם), אמר משה רבש"ע זה שהורג נפש בשגגה בדרום או בצפון, מנין יהא יודע היכן ערי מקלט שיהא בורח שם, א"ל תכין לך הדרך (דברים יט ג), תכוון לך הדרך, שלא יהו טועים, וימצא אותו גואל הדם ויהרגוהו, ולו אין משפט מות, א"ל היאך, א"ל העמד להם (איטלסיות) [אסטליות] מכוונות לערי מקלט, שיהא יודע לילך לשם, ובכל (איטלס) [איסטל] רשום עליה רוצח לערי מקלט, שנאמר תכין לך הדרך וגו', לכך אמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, אם לרוצחנים עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו, לצדיקים על אחת כמה וכמה, ידרך ענוים בשמפט (תהלים כה ט).

י״א ונס שמה רוצח מכה נפש בשגגה (במדבר לה יא). ולא בזדון, אם ילך אדם ויהרוג בזדון, ויאמר בשגגה הרגתי, ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקב"ה אפי' נכנס ובורח למזבחי הרגו אותו, שנאמר וכי יזיד איש וגו' מעם מזבחי תקחנו וגו' (שמות כא יד), ומי היה זה שברח למזבח ונהרג, זה יואב, שנאמר והשמועה באה(אל) [עד] יואב וגו' ויחזק בקרנות המזבח (מ"א ב כח), את מוצא שהיה יואב חכם גדול, וראש סנהדרין, שנאמר יושב בשבת תחכמוני (ש"ב כג ח), ולא היה יודע שכתיב בתורה מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד), [שהלך והחזיק בקרנות המזבח], אלא אמר [יואב] הרוגי ב"ד אינן נקברים בקברות אבותיהם, אלא הם לעצמם, מוטב למות כאן, שאקבר עם אבותיי, וישב בניהו (אל) [את] המלך דבר לאמר, כה דבר יואב וכה ענני, ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו (מ"א ב ל לא), למה נהרג שכן צוהו דוד אביו, וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה וגו' (מ"ב ב ה), מה עשה לו, אתה מוצא בשעה שכתב דוד ליואב הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה (ש"ב יא טו), עשה כן ונהרג, נתקבצו כל שרי החיל על יואב, שנאמר בו, אוריה החתי כל שלשים (וששה) [ושבעה] (שם כג לט), הראה להם הכתב, לכך נאמר [אתה ידעת את] אשר עשה לי [יואב בן צרויה] ואשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר [וגו'] (מ"א ב ה), היו סבורין שדוד צוהו להורגו, שהיה אבנר בן דודו של שאול, ולכך עמד דוד וקילל את יואב, ואמר ואל יכרת מבית יואב וגו' (ש"ב ג כט), ונתפייסו כל ישראל, וידעו שלא היה מן דוד, וצוה לשלמה בנו שיהרוג אותו, שהיה יואב בן אחות של דוד, ורצה לקרבו לעולם הבא, כיון שביקש שלמה להורגו, אמר יואב לבניהו, לך אמור לשלמה אל תדינני בשני דינין, אם תהרגני טול מעלהי את הקללות שקללני דוד אביך, ואם לאו הניחני בקללותיו, מיד ויאמר לו [המלך] עשה כאשר דבר [ופגע בו וקברתו] (מ"א ב לא), אמר ר' יהודה כל קללות שקילל דוד את יואב כולם נתקיימו בזרעו של דוד, [ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (ש"ב ג כט), זב מרחבעם בן שלמה, והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה (מ"א יב יח), וכתיב בזב וכל המרכב אר ירכב עליו הזב (ויקרא טו ט), מצורע מעוזיהו, שנאמר ויהי מצורע עד יום מותו (מ"ב טו ה), מחזיק בפלך מאסא, דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו (מ"א טו כג), שאחזתו פדגרא, נופל בחרב מיאשיהו, דכתיב ויורו (המורים) [היורים] למלך יאשיהו (דה"ב לה כג), ואמר רב יהודה אמר רב נעצו בו שלש מאות (לולכיאות) [לונכיאות] של בזל, עד שנקבוהו ככברה, חסר לחם מיהויכין, שנאמר וארוחתו ארוחת תמיד ניתנה לו מאת המלך (מ"ב כה כט), משלחנו של אויל מרודך, ואת מוצא כל זמן שהיה יהוידע קיים, היה יואש עשה רצון בוראו, שנאמר ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג), ואחרי מות (יהידע) [יהוידע] באו (אליו) שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם (דה"ב כד יז), שקיבל על עצמו לעשותו אלוה, לפיכך ואת יואש עשו שפטים (שם שם כד), ומפני מה נענש אבנר, מפני שעשה דמן של נערים שחוק, שנאמר ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו ויאמר יואב יקומו (ש"ב ב יד), ויש אומרים מפני שהקדים שמו לשמו של דוד, שנאמר וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ (שם ג יב), וחכמים אומרים על שלא [המתין] לשאול להתפייס עם דוד, והיה בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה.

י״באתה מוצא סנחריב הגלה את ישראל שלש גליות, ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי, השניה שבט זבולון ושבט נפתלי, שנאמר כעת הראשון הקל ארצה שבולון וארצה נפתלי (ישעיה ח כג), והשלישית הגלה לשאר השבטים, שנאמר והאחרון הכביד (שם), נבוכדנצר אף הוא הגלה שלש גליות מן שבט יהודה ובנימין, בראשונה הגלה יהויקים, בשניה יהויכין, מה עשה קשר אותו (בקרובין) [בקרוכין] ומוקר לו, שנאמר הנני משלחך כגבירה, מה הגבירה הזו אדם מיקר לה, כך עשה לו נבוזראדן והגלה לצדקיהו, הרי שלש גליות, אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי עונות גלו ישראל, אבל לעתיד לבא אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך (דברים ל ד), ואומר ונפוצות יהודה יקבץ וגו' (ישעיה יא יב), ואומר ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (שם לה י), ואומר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (שם נא ג).

י״גחסלת פרשת מסעי וספר במדבר