תנחומא בובר, מסעי ד׳Midrash Tanchuma Buber, Masei 4
א׳ כתיב ויאמר יהושע אל עכן וגו' (יהושע ז יט). אמר לו עכן בשביל דבר זה שאתה אומר אלי אני מת, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו עתה אלכד בנורל ולא אאמן ואחשב כזבן לפני יהושע, באותה שעה אמר עכן ליהושע, על מה אתה מפיל גורלות ביני ובית ביתי, אפיל הגורל בינך ובין פינחס, אם לא יעלה הגורל על שניכם אף אני מאמין, באותה שעה (אמר) [ויאמר] יהושע (לעכן) [אל עכן] בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן [לו] תודה והגד נא לי מה עשית (שם), א"ל עכן ליהושע אף אתה הגד לי מה עשית, מיד נפלה מחלוקת בישראל, ועמדו שבט יהודה במריבה, והרגו מישראל כיתות כיתות, כיון שראה עכן כך, אמר בלבו כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל, אני הוא חוטא ומחטיא, מוטב שאודה פשעי לפני הקב"ה ולפני יהושע ולא תבא קלקלה על ידי, מה עשה עכן עמד והשמיע קולו והסו כל הקהל לפניו, אמר ליהושע אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי (שם שם כ), ולא זאת בלבד, שכבר מעלתי באחרות, א"ל יהושע ואני כך הייתי י ודע שהדבר תלוי בך, והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני (שם שם יט), וארא בשלל (שם שם כא), [אמר ליה] ראיתי מה כתיב בתורה ואכלת את שלל אויביך (דברים כד יד), אדרת שנער וגו' (יהושע שם), ואל תאמר שאני עני והייתי צריך, שאין בשבט יהודה עשיר ממני, מיד וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה וגו' (שם שם כב), מפני מה שלח אותם יהושע, כדי שלא יגנבו אותם שבט [יהודה] ויוסיפו במחלוקת, לפיכך שלח יהושע מהרה, ויביאום אל יהושע ואל כל בני ישראל ויציקם לפני ה' (שם שם כג), מהו ויציקום, אמר יהושע רבש"ע על אלו כעסת על בניך, הרי הם נתונים לפניך, מיד ויקח יהושע את עכן בן זרח וגו' [ואת בניו ואת בנותיו ואת שורו ואת חמורו] (שם שם כד), את בניו ואת בנותיו כדי לרדותן, ואת שורו ואת חמורו ואת אהלו לשריפה, וכל ישראל עמו (שם), לראות בדינו כדי שלא יהו רגילין לעשות כן, ויעלו אותם (אל) עמק עכור (שם). ויאמר יהושע מה עכרתנו [יעכרך ה'] (היום הזה) [ביום הזה] (שם שם כה), היום הזה הוא עכור ויש לו חלק לעולם הבא, וירגמו אותו כל ישראל אבן (שם), הוא לבדו, וישרפו אותם באש (שם), בממונו הכתוב מדבר, שכן נאמר לו על פי הגבורה, והיה הנלכד בחרם ישרף באש אותו ואת כל אשר לו (שם שם טו), אלא ללמדך שהודה עכן שבשבת גנב אותם, והוציא מיריחו והטמין בתוך אהלו, ונסקל על חילול שבת, ונשרף על שמעל בחרם, ומנין אתה מוצא, שכן הקב"ה אמר ליהושע, ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה גבורי החיל, וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה הקיף את העיר פעם אחת, כה תעשה ששת ימים, ושבעה כהנים וגו' (שם ו ב ג ד), ללמדך שבשבת נכבשה יריחו, ודבר זה עשה יהושע מדעתו, והסכים הקב"ה על ידו, אמר יהושע השבת קודש, שנאמר ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם (שמות לא יד), וכל מה שכבשנו בה יהא קדש, שנאמר וכל כסף וזהב וכלי נחשת [וברזל קדש הוא לה'] (יהושע ו יט), ומנין שהסכים על ידו, שנאמר [והיתה העיר] חרם היא וכל אשר בה לה' (שם שם יז), באותה שעה וישב ה' מחרון אפו (שם ז כו), ועליו נאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד), זה יהושע שהשיב חרון אף ה' מישראל.
1