תנחומא בובר, מצורע י״בMidrash Tanchuma Buber, Metzora 12
א׳ד"א כי תבואו אל ארץ וגו'. מה חטאת הארץ שלוקה, אלא בעון בני אדם הארץ לוקה, שנאמר ארץ פרי מלחה מרעת יושבי בה (תהלים קז לד), מפני מה היסורין באין לעולם, מפני הבריות שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא הוא לוקה, ומי שלא חטא אינו לוקה, ולמה העצים והאבנים והכתלים לוקין, כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה, וכן אתה מוצא כשחטאו ישראל ובקש הקב"ה להגלותן, אמר הקב"ה אם אני מגלה אותן תחלה, עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן, שנאמר ותמצא כקן ידי חיל העמים (ישעיה י יד), וכתיב ואסיר גבולות עמים וגו' (שם שם יג), אמר הקב"ה יהיו ישראל רואים שהגליתי אומות העולם ויעשו תשובה ויראו במשפטי, שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם וגו' אמרתי אך תיראי אותי וגו' (צפניה ג ו ז), כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, לכך הקב"ה מתרה אותם ומלקה בתיהם תחלה, כדי שיעשו תשובה, שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בגופו, שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' (ויקרא טו ב), (לפיכך האבנים לוקים תחילה), עשה תשובה מוטב ואם לאו בגדיו לוקין, שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע צרעת (שם י גמז), ואם לא חזר לוקה בגופו, שנאמר ואיש כי ימרט ראשו (שם יג מ), ועדיין יש במריטת הראש ממש ספק לטמא ספק לטהור, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בשחין, שנאמר [ובשר] כי יהיה בו שחין [ונרפא] (שם שם יח), חזר בו מוטב ואם לאו לוקה חמשה מגלבין (פי' הכאות), שאת ספחת בהרת נתק ונגע, וכל כך למה על שלא חזר בו, אמר (הקב"ה) [הכתוב] נכונו ללצים שפטים [ומהלומות לגו כסיים] (משלי יט כט), אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו את כל אלו, משל לעבד רע שהיה נמכר, הלך רבו לקנותו, והיה יודע בו שהוא עבד רע, לקח עמו כבלים ומגלבים, שאם סרח (והוא) [יהיה] רודה אותו בהם, כיון שסרח הביא את הכבלים וכיבלו, הביא את המגלבים והכהו, א"ל העבד לא היתה יודע שאני עבד רע, למה קנית אותי, אמר לו לפי שהייתי יודע שאתה עבד רע, התקנתי לך כבלים ומגלבים, שאם תסרח, אני ארדה אותך בהן, אף הקב"ה יתברך שמו, עד שלא ברא את האדם, התקין לו יסורין, לפי שהוא יודע כי יצר לב האדם רע [מנעוריו] (בראשית ח כא), לפיכך התקין לו את כל אלו, שנאמר נכונו ללצים שפטים [ומהלומות לגו כסילים].
1