תנחומא בובר, מצורע י״חMidrash Tanchuma Buber, Metzora 18
א׳ד"א כטומאת הנדה היתה דרכם לפני, כטומאת הנדה ולא כטומאת המת, המת בבית אין כהן גדול נכנס לשם, אבל נדה כהן גדול נכנס עמה בבית, ויושב עמה על האיסטווא, ובלבד שלא תהא מתנדדת, כך אילו ישראל נמשלו לטומאת המת אין השכינה חוזרת עליהם לעולם, אבל נמשלו בנדה שיש לה טהרה במקוה, והכהן עמה בבית ואינו חושש, כך השכינה שורה עם ישראל, אע"פ שהן טמאים מן העובדי כוכבים, שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם (וירא טז טז). אמרו רבותינו בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו רואות הנשים דם נדות, מפני אימת מצרים עליהם, ואף משיצאו ישראל ממצרים לא ראו נדות במדבר, שהשכינה היתה ביניהם, והנשים קיבלו את התורה תחילה, שנאמר כה תאמר לבית יעקב (שמות יט ג), אלו הנשים, ותגד לבני ישראל (שם), אלו האנשים, וכן הוא אומר איומה כנדגלות (שה"ש ו י), ועליהם נאמר גן נעול [אחותי כלה] גל נעול [מעין חתום] (שם ד יב), אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה הייתם מטהרין וחוזרין ומטמאין, אבל לעתיד לבא אני מטהר [אתכם] שלא תטמאו עולמית, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם (יחזקאל לו כה).
1
ב׳חסלת פרשה מצורע
2