תנחומא בובר, משפטים י׳Midrash Tanchuma Buber, Mishpatim 10
א׳הנה אנכי שולח מלאך וגו' (שמות כג כ). זש"ה (ואני) [ואנכי] אמרתי איך אשיתך בבנים וגו' (ירמיה ג יט). ר' אלעזר בן פדת אומר מה זה אשיתך עלתה על דעתי שנהא בעולם אני ואתם, היאך עשיתם לי להכניס ביניכם אומות העולם, ואין הלשון הזה אלא לשון הבדלה, וישת לו עדרים וגו' (בראשית ל מ). ר' חמא בר חנינא אמר מהו אשיתך, אהבה גדולה היתה ביני וביניכם, היאך עשיתם שאהא שונא אתכם, איך אשיתך בבנים, אין הלשון הזה אלא לשון שנאה, שנאמר ואיבה אשית (בראשית ג טו). ד"א איך אשיתך בבנים, ר' יהושע בן לוי אמר אני הייתי ממד סניגוריא. עשיתם לי שאהא מקטרג אתכם ומחייב אתכם, ואין הלשון הזה אלא לשון חיוב, שנאמר אם כופר יושת עליו (שמות כא ל). ד"א איך אשיתך בבנים, ר' ברכיה הכהן אמר חביבין הייתם עלי כאדם שיש לו שדה אחת והוא מזבלה ומעדרה ומנכשה, כך הייתם חביבין עלי, עשיתם לי לעשות אתכם הפקר, ואין הלשון הזה אלא לשון הפקר, שנאמר ואשיהו בתה וגו' (ישעיה ה ו). ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט), ארץ שחמדו לה גדולי עולם, אברהם אמר לבני חת תנו לי אחזת קבר (בראשית כג ד), אף הקב"ה מחבבה (בבני) [לפני] יצחק, שנאמר גור באץ הזאת וגו' (שם כו ג), יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי (שם נ ה), הוי ארץ חמדה. [נחלת צבי] (ירמיה שם). מהו נחלת צבי, מה הצבי הזה שוחטין אותו ומפשיטין את עורו, והן מבקשין להחזיר את הבשר לתוך העור ואינו מחזיק, כך ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה, מה כתיב והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיה ל כד), בראשונה היו זורים ברחת, ואחר כך במזרה, למה שהיה הדגן יתר על התבן, ואעפ"כ היה במזר התבן פירות, מנין שנאמר בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה, בלילים היו מן הפירות, הוי [ארץ חמדה] נחלת צבי, ארץ שלא היתה מחקת פירותיה, ארץ שהיתה טובה וכל מלכי עולם נתאוו לה, כתיב מלך יריחו אחד מלך (לעי) [העי אשר מצד בית אל] אחד (יהושע יב ט), ואין בין יריחו לעי אלא ג' מילין, והוא אמר מלך יריחו, אלא כל מי שהוא קונה חוצה לארץ, ולא היה קונה בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, למה שהיו מתאוים לארץ ישראל. אמר ר' (יצחק) [יוחנן] ראה מה כתיב וארא בשלל אדרת שנער (יהושע ז כא), פורפירא בבליקון, שהיה מלך בבל לובש ושולט ביריחו, הוי נחלת צבי צבאות גוים. ואומר אבי תראו לי (ירמיה ג יט) מה האב הזה זקוק לתפנוקים של בתו, כך הייתי ממטיר לכם, ותעל שכבת הטל וגו' (שמות טז יד). אכן בגדה אשה מרעה (ירמיה שם כ), אמר ר' יהודה בר סימון ולואי כאשה בוגדת, האשה הזו שיש לה ריע מאכילה ומשקה, והיא אוהבת אותו, כיון שנתמעטה ידו, היא מנחת אותו והולכת לה, אכן בגדה אשה מרעה, אני לא עשיתי לכם כך, המן היה יורד לכם, והבאר עולה, חיסרתי אתכם דבר שבגדתם בי, הריני נותן לכם מלאך שיהא משמר אתכם, הנה אנכי שולח לכם מלאך, כשזכיתם וקבלתם את התורה, בעצמי הייתי הולך לפניכם, ועכשיו שנתחייבתם הריני שולח לפניכם מלאץ. [ד"א] אמר הקב"ה למשה, לפניך אני משלח ולא לפניהם, אמר אם לפני אתה משלח, איני מבקש, אבל יהושע ראה את המלאך ונפל על פניו, מה אמר לו, הלנו אתה אם לצרינו (יהושע ה יג), כיון שאמר לו הלנו, התיל צועק מתחת צפרני רגליו, ויאמר לא כי [אני] שר צבא ה' עתה באתי (שם שם יד), הרי ב' פעמים באתי להנחיל את ישראל, אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי, עתה באתי, ויפול יהושע (על) [אל] פניו (שם), ראה אותו ונפל על פניו, אבל משה ראה ודחה אותו, אמר הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך, לך ולכל מי שמשמר את התורה, [כיוצא בך, אמר ריש לקיש כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא ד), כל מי שמשמר את התורה] צנ וסוחרה אמתו (שם), לפיכך לשמרך בדרך וגו' (שמות כג כ).
1