תנחומא בובר, נשאMidrash Tanchuma Buber, Nasso

א׳ וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו (במדבר ה יא יב). ילמדנו רבינו מי שהיה מבקש לקנאות לאשתו כיצד היה מקנא לה, כך שנו רבותינו, המקנא לאשתו היה מוליכה לב"ד הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה על דרך שמאיימין על עידי נפשות, ואח"כ מעלין אותה לשער המזרח, לשער ניקנור, ששם מטהרין את המצורעים, ומשקין את הסוטות, כהן היה מביא פיילי של חרס, ונותן לתוכה חצי (לוגמין) [לוג מים] מן הכיור, נכנס להיכל ופנה לימינו, ומקום היה שם אמה על אמה, וטבלא של שיש שם, וטבעת קבועה בה, מגביה ונוטל עפר מתחתיה, ונותן על המים, שנאמר ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים (שם יז), והיה כותב את המגילה ואם לא שכב איש אותך וגו' (שם שם יט). מכאן שנו רבותינו שפותחין בדיני נפשות מתחילה לזכות, ועוד כותב ואת כי שטית וגו', יתן ה' אותך לאלה וגו' (שם שם כ כא), וכן שלמה אמר אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה, ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך והרשיע רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לא לב). בפרשת סוטה הכתוב מדבר, שנאמר וכתב את האלות האלה (במדבר ה כג), ואתה תשמע השמים ועשית ושפטת את עבדיך להרשיע רשע לתת דרכו בראשו (מ"א שם), וצבתה בטנה ונפלה ירכה (במדבר ה כז), להצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לב), ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר שם כח). ואם היתה טמאה לא היתה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות, ועיניה בולטות, והיא מתמלאת גידים, והכהן אומר הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה, כשם שהמים בודקין את האשה, כך המים בודקים את האיש, שנאמר ובאו ובאו (שם כב ושם שם כד), כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר ונטמאה ונטמאה, אבל אם שתת ונמצאת טהורה, אם היתה עקרה נפקדת, היתה למודה [להיות] יולדת כעורים יולדת יפים, שחורים יולדת לבנים, קצרים יולדת ארוכין, נקבות יולדת זכרים, שנאמר אם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (שם כח), אמר הקב"ה למשה כתוב פרשת סוטה, כדי שתהא יודעת איזה שם הכהן מוחק בשבילה, ומהו מיתה והיאך היא מתפרסמת, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] איש איש כי תשטה אשתו.

ב׳ [איש איש כי תשטה אשתו]. אם יש לה זכות תולה לה שנה או שתים, ר' שמעון אומר אין זכות [תולה] במים [המרים], שאם אתה אומר כן, נמצאת (מדחה) [מדהה] את כל הנשים השותות, ומוציא לעז על הטהורות ששתו, לומר טמאות היו, אלא שהזכות תולה בהן, ר' מאיר אומר לעולם הזכות תולה במים המרים, אבל אם היתה טמאה, שוב אינה יולדת ומשבחת, ומתנוונה והולכת, לסוף מתה באותה מיתה.

ג׳ [איש איש כי תשטה אשתו]. זש"ה שש הנה שנא ה' [ושבע תועבת נפשו] (משלי ו טז), ר' יוסי הגלילי אומר שבעה דרכים בסוטה הן אמורות, עינים רמות (שם שם יז), שהאשה הסוטה תולה עיניה לאיש אחר, וכן הוא אומר יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים (ישעיה ג טז), לשון שקר (משלי שם), שהיא נואפת עם איש אחר ומתעברת ממנו ומשקרת ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, וידים שופכות דם נקי (שם), שהנואף נכנס על מנת שאם יתפש יהרוג או יהרג. לב חורש מחשבות און (שם יח), שהנואף והנואפת אין מחשבותיהם בכל שעה אלא און, אימתי הם חוטאים, ואומרים זה לזה באיזה מקום באיזה שעה. רגלים ממהרות לרוץ לרעה (שם), בוודאי שממהרים לעשות את החטא. יפיח כזבים עד שקר (שם יט), שאם יתפשו הם מכזבים ומשקרים, ונשבעים ואומרים מסיחים היינו בדברים אחרים. ומשלח מדנים בין אחים (שם), שכל ישראל אחים הם, והנואף אשת חבירו בעלה שומע ושונאו, וזה אינו יכול לראותו, הוי ומשלח מדנים בין אחים, הרי שבעה דברים קשים (שהזנות) [שהסוטה] עושה.

ד׳ אמרו רבותינו בשם ר' חנינא אביו של ר' אחא הנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות, אמר להם על תשעה אנו מודים, אלא על השבת כיצד,

ה׳על אנכי, שכל הנואף אשת חבירו כאילו כופר בהקב"ה, שנאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא (ירמיה ה יב).
לא יהיה, שכתוב בו כי [אנכי] ה' אלהיך אל קנא (דברים ה ט), ושני פעמים אמור בסוטה ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו (במדבר ה יד), ולמה שני פעמים, שהוא מקנא להקב"ה ולבעלה, שנאמר כי מנחת קנאות הוא (שם שם טו), שהיא שתי קנאות.
לא תשא את [שם] ה' אלהיך, שהוא נואף ונשבע על שוא שלא עשה.
כבד את אביך, שהנואף עם הסוטה מתעברת ממנו, ואומרת לבעלה ממך אני מעוברת, והעובר גדול, ומכבד לפני בעלה, סבור שהוא אביו ואינו אביו, ועובר בשוק ומבזה את הנואף, שסבור שאינו אביו.
לא תרצח, הנואף נכנס על מנת שאם נתפס או יהרוג או יהרג.
לא תנאף, וודאי שהוא נואף.
לא תגנוב, שהוא גונב מקור חבירו, וכן הוא אומר מים גנובים ימתקו וגו' (משלי ט יז). לא תענה ברעך, שמעידה עדות שקר [לבעלה] ואומרת ממך אני מעוברת.
לא תחמוד בית רעך ולא תחמוד אשת רעך, שכל מי שחומד אשת חבירו ונואף עמה, חומד כל אשר לחבירו, כיצד כשהוא נואף עמה והולך לו, והיא יולדת ממנו, סבור בעלה שהוא ממנו בא, כשבא להיפטר מן העולם, סבור שאותו הבן שלו, וכותב לו דייתיקי מכל נכסיו, ומורישו כל מה שיש לו, ואינו יודע שאינו בנו, נמצא שהנואף חומד כל מה שיש לו לחבירו,

ו׳אמרו לו לר' חנינא הרי אמרנו תשעה, [זכור את יום] השבת כיצד עובר עליו, אמר להם אני אומר לכם פעמים כהן שיש לו אשה כהנת, ישראל נואף בא עליה, והיא יולדת ממנו, סבורים בו שהוא בנו של כהן, ועומד התינוק ומשמש בבית המקדש, ועורך עצים ומעלה בשבת, ונמצא מחלל השבת, הרי עשרת דברות שהסוטה עוברת עם הנואף, ועליה אמר שלמה ומוצא אני מר ממות [את האשה אשר היא מצודים וחרמים] (קהלת ז כו), מהו מצודים, צדה בעולם הזה ולעולם הבא, וחרמים החרם הזה צד במים, ואינו צד ביבשה, אבל האשה צד בים וביבשה.

ז׳ ד"א ומוציא אני מר ממות. אם זכה אדם, מצא אשה מצא טוב (משלי יח כב), ואם לאו ומוציא אני מר ממות. את האשה (קהלת שם), כשהיא טובה אשת חיל מי ימצא (משלי לא י), וכשהיא רעה ומוצא אני מר ממות. טוב לפני האלהים ימלט ממנה (קהלת שם), זה יוסף, וחוטא ילכד בה (קהלת שם), זה זמרי. ד"א [טוב] זה בועז שהוא אומר לרות ליני הלילה (רות ג יג), וחוטא ילכד בה, זה שמשון. ד"א טוב לפני האלהים ימלט ממנה, זה פלטי, וחוטא ילכד בה, זה אבשלום.

ח׳ד"א טוב לפני האלהים ימלט ממנה, מי שהוא רואה אשה סוטה ובורח ממנה, וחוטא ילכד בה, מי שהוא נתפס בה, לכך נאמר איש איש כי תשטה אשתו. ד"א ומוציא אני מר ממות, לא קולנית, ולא רגל רמה, ולא פרוצה בשחוק, זה דרך בנות ישראל, ואם היתה פרוצה באחת מהן, מתרה בה ע"פ שנים [עדים ואומר לה], מה ליך לשחק עם פלוני, מה ליך לדבר עמו, אם דיברה עד עכשיו מותרת לביתה ולאכול בתרומה, [נכנסה עמו בסתר ושהתה כדי טומאה אסורה לביתה ולאכול בתרומה].

ט׳ והביא את קרבנה עליה עשירית האיפה קמח שעורים (במדבר ה טו). למה מביאה קמח שעורים, לפי שנהגה עמו מנהג בהמה, לפיכך תביא קרבנה מאכל בהמה. [לא יצוק עליה שמן] (שם), למה לא יצוק עליה שמן, שהשמן אור וקרוי יצהר, וזו אהבה את האפילה, לפיכך לא יצוק עליה שמן, [ולא יתן עליה לבונה] (שם), למה לא יתן עליה לבונה, לפי שהלבונה זכר לאמהות הוא, [שנאמר] אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שה"ש ד ו), וזו פירשה מדרכיהם, לפיכך תהא מזכרת עון, ולא מזכרת זכות. ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרס, ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה יז), הוא נברא מן העפר, והיא נוצרה מן המים, לפיכך היתה נבדקת במים ובעפר אם טהורה היא כברייתה או לאו, ועוד למה נבדקת במים ובעפר, לפי שהן עדיה, שנאמר העידותי בכל היום את השמים ואת הארץ (דברים ל יט).

י׳ד"א למה נבדקת במים [ובעפר], לפי שהאדם (יודע) [זורע] כמה זרעים בעפר, ואינו יוד מה הן, עד שהמים יורדים עליהם ומודיעין אם הם של בעל השדה, או מה שזרעו אחרים.

י״א ד"א [איש] איש כי תשטה אשתו. זש"ה ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין (איוב כד טו), שכן הנואף אומר אין ברי' יודע בי, והקב"ה עיניו משוטטות בכל הארץ, ואומר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו (ירמיה כג כד), כך דרך של עוברי עבירה, משמרין שעה אפילה, שלא יראה אדם אותם, לכך נאמר עין נואף שמרה נשף, וכן גנבים משמרין שעת חושך, שנאמר חתר בחשך בתים (איוב כד טז), וכן הוא אומר הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם [ויאמרו מי רואנו ומי יודענו] (ישעיה כט טו). קשה הגנב והנואף שמסלקין את השכינה, כביכול הקב"ה מלא העליונים והתחתונים, שנאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כג כד), ובמקום שבא הנואף לנאוף, הלא הקב"ה בכבודו שם, שנאמר מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו ג), והנואף אומר להקב"ה סלק עצמך ותן לי מקום לשעה הדבר קשה עד מאד כביכול הוא מלא רחמים ארך אפים, ונותן לו מקום, כי הוא ידע מתי שוא [וירא און ולא יתבונן] (איוב יא יא), ואומר וסתר פנים ישים (איוב כד טו), הוי ועין נואף שמרה וגו', ומה הקב"ה עושה וסתר פנים ישים, שם פנים של נואף באותו העובר, שנואף ונואפת אינן מבקשים שתתעבר, אלא שיעשו תאותן בלבד, והקב"ה מפרסמן בעולם, הוי וסתר פנים ישים, כדי שידעו הבריות ויאמרו בוודאי שפניו של זה דומין לפני נואף, שצר צורת העובר בדמות הנואף, הוי וסתר פנים ישים, לפיכך נקרא זימה, שהן כופרין שניהן ואומרין אין אנו יודעין מה אתם אומרין, והבריות אומרין אם כן זה מה הוא. אמר ר' יצחק קשה כח הנואף שהוא מרשל כח השכינה, כיצד העובר שהוא מתעבר מן האיש, הקב"ה צר צורתו לארבעים יום, שכך שנו רבותינו, לארבעים יום צורת העובר ניכר, לאחר ארבעים יום והנואף בא עליה והקב"ה עומד ותוהא ואומר של מי אצור, צורת האיש, או צורת [הנואף] כביכול צור ילדך תשי (דברים לב יח), יו"ד זעירא, תש ידי הצייר. אמר ר' אבהו למה הדבר דומה, לצייר שהוא צר איקונין של מלך, בא לגמור את הפרצוף, אמרו מת המלך, ועמד מלך אחר, כיון ששמע הצייר כך, נתרשלו ידיו, התחיל לומר מה אעשה באלו הסמנין אשר בידי אצור בצורת המלך הראשון, או בצורת המלך השני, התחיל תמיה, וכן האיש משמש עם אשתו, הקב"ה צר את העובר בדמות אביו, חזר הנואף ובא עליה הרי נתערבו הסמנין, שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים נגעו (הושע ד ב), מה עושה כביכול חוזר והופך את הצורה לדמות, הוי וסתר פנים ישים.

י״ב איש איש כי תשטה אשתו. שנו רבותינו אין המנאפין מנאפין עד שתכנס בהן רוח של שטוות, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, למדנו לאשה, לאיש מניין, שנאמר נואף אשה חסר לב (משלי ו לב).

י״ג איש איש כי תשטה אשתו. זש"ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וגו' (ירמיה כג כד), [אמר ר' בנימין ב"ר לוי] אמר הקב"ה אם יעשה אדם מעשה ואני לא אראנו, הרי כתיב עיני ה' המה (משוטטות) [משוטטים] בכל הארץ (זכריה ד י), ומה כתיב ואני לא אראנו, לא אראנו לבריות ואפרסם מעשיו, מהו הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כג כד), אמר הקב"ה אני ממלא העליונים והתחתונים, לכך נאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו.

י״דד"א אם יסתר איש במסתרים. משל (לארביטטקון) [לארכיטקטון] יצא (קאטריקון) [קאטדיקון] על אותה מדינה (פי' עונש בלשון יון), התחילו בני המדינה מטמינים כספם וזהבם בתוך אותם המטמונים, אמר להם (הארביטטקון) [הארכיטקטון] אני בניתי את המדינה, ואני עשיתי את המטמונים, ממני אתם מטמינים, כך אמר הקב"ה למנאפים, ממני אתם מסתירים עצמכם, אם יסתר איש במסתרים, אני בראתי אתכם ועשיתי אתכם מחילים מחילים, [שנאמר] ותשכח אל מחוללך (דברים לב יח), לא מועיל לכם כלום מה שאתם מטמינים עצמיכם, לפי שאני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו (ירמיה יז י), ואני הוא שמקרב אתכם למשפט, שנאמר וקרבתי (אתכם) [אליכם] למשפט (מלאכי ג ה), לפיכך אל תהיו טועים אחר יצר הרע, שלא תשטה אשתו של אחד מכם, כמה שנאמר איש איש כי תשטה אשתו.

ט״ו ד"א איש איש כי תשטה. ללמדך שמועלת וכופרת בשנים, באיש של מעלה, ובאיש של מטה, באיש של מעלה, ה' איש מלחמה (שמות טו ג), ובאיש של מטה, זה אישה.

ט״ז ד"א איש איש כי תשטה אשתו. אמר לה הקב"ה באישך של מטה את משחקת, שמא בי [את יכולה (לשקר) [לשחק], משל למה הדבר דומה, למי שהיה חבוש תוך שני בתים זו לפנים מזו, והיו שם שני שומרים, אחד בפנים ואחד בחוץ, פתח את הפנימי ויצא, ולא הרגיש בו השומר, בא לצאת מן החיצון, הרגיש בו תפשו, אמר לו באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחק, כך אמר הקב"ה לאשה המנאפת, באישך שחקת, אבל בי אין את יכולה לשחק, אבל אני יושב ומשחק על בריותי, שנאמר יושב בשמים ישחק (תהלים ב ד).

י״ז ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה יג). פרט לקטן שאינו איש. [אותה] שכבת שרע, ששכבתה פוסלת, ואין שכיבה אחרת פוסלת אותה, מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, והיתה אחת נשואה בעיר אחת, ואחת היתה נשואה בעיר אחרת, ביקש בעלה של אחת מהן לקנאות בה, ולהשקותה מים המרים בירושלים, הלכו לאותה העיר שהיתה אחותה נשואה שם, אמה לה אחותה מה ראיתם לבא בכאן, אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי, אמרה לה אחותה אני הולכת תחתיך ושותה, אמרה לה לכי, לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה, ושתתה מי המרים ונמצאת טהורה, וחזרה לבית אחותה, יצתה לקראתה שמחה וחבקה ונשקה, כיון שנשקה זו לזו, הריחה במים המרים, ומיד מתה, לקיים מה שנאמר אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות וגו' (קהלת ח ח).

י״ח ונעלם מעיני אשה (במדבר ה יג), פרט לסומא, ד"א ונעלם מעיני אישה, שלא יהא בעלה רואה ומעמעם, ונסתרה (שם). עדיין לא שמענו שיעור לסתירה, ר' אלעזר אומר כדי חזרת דקל, ר' יהושע אומר כדי מזיגת הכוס, בן עזאי אומר כדי לשתותו, ר' עקיבא אומר כדי לצלות ביצה, ר' יהודה אומר כדי לאכול ג' ביצים זו אחר זו, ר' אלעזר בן פנחס אומר כדי לקשור גרדי את הנימא, חנן אומר כדי שתתן אצבעה לתוך פיה, פלימו אומר כדי לפשוט ידו על הסל ליטול ככר לחם, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו).

י״ט ועד אין בה (במדבר ה יג). אע"פ שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, כיוצא בדבר אתה אומר ותהי שרי עקרה אין לה ולד (בראשית יא ל), אע"פ שאין לה עכשיו, יש לה לאחר זמן, שנאמר וה' פקד את שרה וגו' (שם כא א), כיוצא בדבר אתה אומר, לא הגידה אסתר (אסתר ב י), אעפ"כ שלא הגידה לו עכשיו, הגידה לו לאחר זמן, שנאמר ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה (שם ח א), ואף כאן ועד אין בה, אע"פ שאין לה עכשיו, יש לאחר זמן, שנאמר והייתי עד ממהר [במכשפים ובמנאפים] (מלאכי ג ה).

כ׳אמרו רבותינו אשה שהוא מתייחדת עם בעלה, והוא משמש עמה, והיא נותנת עיניה באחר בשעת תשמיש, אין לה ניאוף גדול מזה, שנאמר האשה המנאפת תחת אישה [תקח את זרים] (יחזקאל טז לב), וכי יש אשה שמנאפת תחת בעלה, אלא זו שפגעה באיש אחד, ונותנת עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה, ולבה עליו. שאל מלך הערביים את ר' עקיבא, אני כושי ואשתי כושית, וילדה לי בן לבן, אני הורגה שזינתה תחתי, א"ל יש לך צורות בתוך ביתך, א"ל הן, א"ל צורות ביתך לבנות או שחורות, א"ל לבנות, א"ל כשהיית עסוק עמה, נתנה עיניה בצורות, וילדה כיוצא בהם, ואם תמיה אתה על הדבר, למוד מצאנו של יעקב מן המקלות היו מתייחמות, שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות וגו' (בראשית ל לט), והודה מלך ערביים לר' עקיבא. הוי כל אשה שמתייחדת עם בעלה בקדושה, סוף מעמיד ממנה בנים צדיקים, שכן מצינו בחנה, שנתייחדה עם בעלה בקדושה, לא קיפח הקב"ה שכרה, אלא נתן לה בן צדיק כמשה, שנאמר אם יעמד משה ושמואל לפני (ירמיה טו א), ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צט ו), וכן אמרה חנה אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי (ש"א א כז), למה שנזרע בקדושה, אמר הקב"ה בעולם הזה כל האומות תיעבתי אותם על שהם מזרע הטומאה, ובחרתי בכם שאתם מזרע אמת, שנאמר ואנכי נטעתיך שורק (כולו) [כלה] זרע אמת (ירמיה ב כא), וכתיב בך כחר ה' אלהיך (דברי ז ו), ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם שאתם זרע קודש, שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה [כי זרע ברוכי ה' המה] (ישעיה סה כג).

כ״א וידבר ה' [אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו את בני ישראל (במדבר ו כב כג). ילמדנו רבינו כהן בעל מום מהו שישא את כפיו, כך שנו רבותינו כהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו, ורבי היה שונה כהן שיש מומין בכולו לא ישא את כפיו, ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועים סטים או קוצה או פואה, לא ישא את כפיו, למה שדרך בני אדם להיות מסתכלין בו. ר' יהושע הגדול שונה אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך, מותר לו לישא את כפיו.

כ״בכה תברכו, אמר הקב"ה מתחלה הייתי מברך בריותי, מכאן ואילך הרי הברכות מסורין לכם, אתם היו מברכין את בני לכך אמר הקב"ה למשה שיזהר את אהרן ואת בניו להיות מברכין את ישראל (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] כה תברכו.

כ״ג [כה תברכו]. זש"ה השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך (דברים כו טו), וכן דוד אומר ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך וגו' (ומברכותיך) [ומברכתך] יבורך (את) בית עבדך לעולם (ש"ב ז כט), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע לכהנים אתה אומר לברכנו, אין אנו צריכין אלא לברכתך, השקיפה ממעון קדשך מן השמים, אמר להם הקב"ה אע"פ שאמרתי לכהנים שיהיו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם, לפיכך הכהנים פורסין כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו, וכן הוא אומר הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שה"ש ב ט), משגיח מן החלונות מבין אצבעות של כהנים, מציץ מן החרכים, בשעה שפושטין את כפיהם, לכך נאמר כה תברכו.

כ״דד"א כה תברכו. זש"ה הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה (שה"ש ג ז), וכי מה ראה שלמה לעסוק במטה, שאמר הנה מטתו, אלא אינו עסוק אלא במלך שהשלום שלו, הנה מטתו זה בית המקדש, ולמה נמשל בית המקדש למטה, אלא מה מטה הזאת אינה אלא לפריה ורביה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היו פרין ורבין, שנאמר ויאריכו הבדים (מ"א ח ח), ואומר והזהב זהב פרוים (דה"ב ג ו), שהיה עושה פירות, וכן הוא אומר ויבן את בית יעקב הלבנון (מ"א ז ב), למה נמשל ליער, מה יער פרה ורבה, כך בית המקדש כל מה שהיה בתוכו היה פרה ורבה, לכך נאמר הנה מטתו. ששים גבורים (שה"ש ג ז), אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, כולם אחוזי חרב (שם ח), שכל אחר ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, יברכך ה', יאר ה', ישא ה', (במדבר ו כד כה כו), איש חרבו על ירכו (שה"ש שם), מה ראה הירך להזכר כאן, אלא אפילו אדם רואה בחלומו החרב שלופה נתונה על צוארו וקוטע את ירכו, משכים בבקר והולך לבית הכנסת, מפחד בלילות (שם), מפחד שראה בלילות בחלומו, ורואה את הכהנים נושאים כפיהם, החלום רע מתבטל ממנו, לכך נאמר מפחד בלילות, לכך אמר הקב"ה למשה הזהר לאהרן ולבניו שיהו מברכין את בני, שנאמר כה תברכו [את בני ישראל].

כ״ה [ד"א כה תברכו]. אמר הקב"ה לשעבר הייתי זקוק לברך בריותי, ברכתי לאדם הראשון ולאשתו, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' (בראשית א כח), ברכתי לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א), ברכתי לאברהם, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל (שם כד א), אמר הקב"ה מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך, שנאמר והיה ברכה (שם יב ב), מה עשה אברהם נוליד שנים ישמעאל ויצחק ולא בירכן, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס, נתנו לאריס, והיה בתוך אותו פרדס אילן אחד של סם חיים, ואילן אחד של סם המות, מורכב על גביו, אמר האריס אם אני משקה אילן של סם החיים, אילן של סם המות שותה, אמר האריס אני אעבוד ואשלים זמני, ומה שהמלך רוצה לעשות בפרדסו יעשה, המלך זה הקב"ה, והפרדס זה העולם, מסרו הקב"ה לאברהם, א"ל והיה ברכה, מה עשה אברהם, היו לו שני בנים, אחד צדיק ואחד רשע ישמעאל ויצחק, אמר אברהם אם אברך את יצחק וישמעאל מבקש שאברכנו והוא רשע, אלא אני בשר ודם, כשאפטר מן העולם, הקב"ה יעשה רצונו, כשנפטר אברהם, נגלה הקב"ה על יצחק ובירכו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא), ויצחק בירך את יעקב, ויעקב בירך לשנים עשר שבטים, שנאמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר (שם מט כח), מכאן ואילך אמר הקב"ה הרי הברכות מסורות לכם, והכהנים יהיו מברכין את בני.

כ״ו ד"א כה תברכו את בני ישראל. יברכך ה' וישמרך, עם הברכה השמירה, יברכך בשמירה בעושר, וישמרך שתהא עושה מצות, יאר ה' פניו וגו', יעמיד ממך בנים בני תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה וגו' (משלי ו כג), יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים שמאירים על גבי המזבח, שנאמר לא תאירו מזבחי חנם (מלאכי א ה), ויחנך, שנה ר' חייא הגדול יחנה ה' אצלך, ד"א ויחנך, יעמיד ממך נביאים, שנאמר ושפכתי על בית (יהודה) [דוד ועל יושב ירושלים] רוח חן ותחנונים (זכריה יב י), ד"א ויחנך, יתן חנו עליך בכל מקום שאתה הולך, שנאמר ותשא חן וחסד (אסתר ב יז), ישא ה' פניו אליך, וכתוב אחר אומר אשר לא ישא פנים (דברים י יז), הא כיצד, עשה תשובה עד שלא יתחתם גזר דין ישא ה' פניו, כיון שנתחתם אשר לא ישא פנים. ד"א יברכך ה' וישמרך, עם הברכה שמירה, מלך בשר ודם יש לו אוהב בסוריא, והוא יושב ברומי, שלח המלך אחריו, עלה ובא אצלו, נתן לו מאה ליטרין של זהב, טענו יצא לדרך, נפלו עליו ליסטין, נטלו כל מה שנתן לו, וכל מה שהיה אצלו, שמא יכול לשומרו מן הליסטין, לכך נאמר יברכך ה' וישמרך. ד"א יברכך בממון, יברכך בבנים, וישמרך בבנות, שהנקיבות צריכות שמירה, וכן הוא אומר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך (תהלים קכא ה). [יאר ה' פניו אליך], יאר לך מאור פניו, ואין יאר אלא חיים, דכתיב באור פני מלך חיים (משלי טז טו), ואומר אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח כז), וכן הוא אומר אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו (שם סז ב). ישא ה' פניו וגו', וכי הקב"ה נושא פנים לבריה, והכתיב אשר לא ישא פנים וגו', אלא אמר הקב"ה כשם שהם נושאים לי פנים כך אני נושא להם פנים, כיצד כתבתי בתורה ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח י), ואדם יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה, ונושאין לי פנים, ומברכין ומדקדקין על עצמן עד כזית עד כביצה, לכך ישא ה' פניו אליך.

כ״זכה תברכו [את בני ישראל] אמור להם. מלא, אמור להם לכהנים, לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכים את ישראל, תהיו מברכין אותם באנגריא ובבהלות, אלא תהיו מברכין אותן בכוונת הלב, כדי שתשלוט הברכה בהם, לכך נאמר אמור להם.

כ״ח ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א). ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו, שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, [וישראל], ושמו של משיח, והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין, שנאמר נכון כסאך מאז מעולם אתה (תהלים צג ב), והתורה מנין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב), בית המקדש מנין, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה יז יב), האבות מנין, שנאמר כענבים במדבר מצאתי (את) [ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי] אבותיכם (הושע ט י), ישראל מנין, [שנאמרו] זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד ב), שמו של משיח מנין, שנאמר לפני שמש ינון שמו (שם עב יז), תשובה מנין, שנאמר בטרם הרים יולדו (שם צב), וכתיב תשב אנוש עד דכא [ותאמר שובו בני אדם] (שם שם ג), גן עדן מנין, שנאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב ח), גיהנם מנין, שנאמר ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל לג), בא וראה בשעה שא"ל הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, א"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל כביכול לא בשביל שאין לי איכן לדור, אני אומר לכם שתעשו לי משכן, עד שלא נברא העולם הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון וגו' (ירמיה יז יב), ושם היכל כסאי בנוי, שנאמר וה' בהיכל קדשו וגו' (חבקוק ב כ), וכן ישעיה אמר ואראה את (ה') [אדני] יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א), ובשביל חיבתכם אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, ורד ואשכון בתוככם, שנאמר [ועשו לי מקדש] ושכנתי בתוכם (שמות כה ח). אמר ר' יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו, בשעה שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו (שם ל יב), אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו, כתיב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד), ועדיין אינו מגיע, שנאמר אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו (תהלים מט ח), א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, זה יתנו (שמות ל יג). [אמר ר' מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו כזה יתנו]. ובשעה שאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב), אמר משה מי יוכל להספיק לך קרבנות, אם אנו מקריבים כל חיתו יער, וכל עצי לבנון, אינן כדיי, שנאמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיה מ טז), א"ל איני מבקש לפי כחי אלא לפי כהן, שנאמר ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' (במדבר כח ג), ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (שם שם ד), ובשעה שאמר לו ועשו לי מקדש (שמות כה ח), אמר משה [לפני הקב"ה] הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח כז), ואומר את השמים ואת הרץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כג כד), ואומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), ואנו יכולין לעשות לו מקדש, א"ל הקב"ה איני מבקש [לפי כחי], אלא לפי כחן, שנאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שמות כו א), כיון ששמעו ישראל כך עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן, וכיון שעשו את המשכן נתמלא מכבודו, שנאמר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' (שם מ לה), אמרו הנשיאים הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה בינינו, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] ויהי ביום כלות משה.

כ״טד"א ויהי ביום כלות משה. זש"ה נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ זיח), אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב"ה מקפח שכרו, לכך נאמר נוצר תאנה יאכל פריה, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו (מ"א ו יד), ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שיבנה, שנאמר זכור ה' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, אם אבא (אל אהל) [באהל] ביתי אם עלה על ערש יצועי [וגו'], עד אמצא מקום לה' (תהלים קלב א ב ג ה), לא קיפח הקב"ה את שכרו, אלא הכתיבו על שמו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (שם ל א), [לשלמה אינו אומר אלא לדוד], יפה אמר שלמה נוצר תאנה יאכל פריה, וכן אתה מוצא במשכן, שהכל נתנו את נפשם ועשו את המשכן, כל ישראל נתנדבו, הנשים טוו את העזים, וכן ויעשו כל חכם לב (שמות לו ח), וכן (עשו) [ועשה] בצלאל ואהליאב (שם שם א), בשביל שנתן משה נפשו עליו שיעשה כשם שהראה לו הקב"ה בהר, שנאמר וראה ועשה (כתבניתם) [בתבניתם] וגו' (שם כה מ), והלך משה ונתן נפשו שלא יטעו, לכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה (שם לט א ה ז כו כט לא מב), וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה (שם שם מג), ומה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, אמר הקב"ה הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן, איני כותבו אלא על שמו, שנאמר ויהי ביום כלות משה.

ל׳ [ויהי ביום כלות משה]. זש"ה מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כד ה), אם אהליך למה משכנותיך, ואם משכנותיך למה אהליך, אלא מה טובו אהליך אלו אהלי משכנותיך, אל תהי קורא כן אלא משכנותיך, א"ל הקב"ה למשה אמור לישראל שיעשו לי משכן, שאם יחטאו שיהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן, כשחטאו מה כתיב, שמע אלהים ויתעבר (תהלים עח נט), מה כתיב אחריו ויטש משכן (שילה) [שלו] אהל שיכן באדם (שם שם ס), זה המשכן שלא נעשה אלא שיהא מתמשכן על ישראל.

ל״א ד"א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם וגו'. כשמשחו חזר ומשח את כליו, ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה השכינה ביניהו, וכיון שראו שנעשה המשכן ולא היה [חסר] להם בו כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן, ומי נתן להם את העצה הזאת, שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א יב לב), לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר (במדבר ז יח), למה בכל הנשיאים נאמר קרבנו, וכאן נאמר הקריב את קרבנו (שם שם יט), שעל פי הדבור הקריב, שביקשו שאר השבטים שיהו גדולים ממנו להקריב [תחלה], והכריעו אותו מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להתקרב קרבן המזבח, ולהקריב קרבנו, תדע לך שכן כתיב הקרב חסר יו"ד, שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה, על שהיו יודעים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים [וגו'], וכל אחיהם על פיהם (דה"א יב לב), ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם.

ל״בד"א ויהי ביום כלות. זש"ה היטיבה ברצונך את ציון [וגו', אז תחפוץ זבחי צדק וגו'] (תהלים נא כ כא), לפי שבעולם הזה הקריבו קימעא, שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו (במדבר ז יב), מה הקריב את קרבנו קערת כסף אחת, כף אחת, פר אחד, איל אחד, כבש אחד, שעיר עזים אחד, ולזבח השלמים בקר שנים, הרי כל הקרבן, למה הדבר דומה, למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה, לפי הדרך ולפי הפונדק, אמר להם המלך, כך אתם מכבדין אותי, כך אתם נוהגים לי, ואיני מלך, ואיני שולט בעולם, אמרו לו אדונינו המלך, בדרך אנו נותנין לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך, אלא נכנס למדינה, וכשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה במה אנו מכבדין אותך, כך כשהוקם המשכן, הקריבו לו הנשיאים דורון, כף אחת פר אחד איל אחד כבש אחד שעיר עזים אחד, אמר להם הקב"ה כך הוא כבודי, אמרו לו רבון העולמים במדבר אנו נתונין, ולפי המדבר הקרבנות לפניך, אלא כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה פרים נקריב לפניך, שנאמר היטיבה ברצונך וגו' אז יעלו על מזבחך וגו' (תהלים שם), ולא פר אחד. וכן אתה מוצא בשלמה [כשבנה] בית המקדש, ביקש להקריב לחנוכת בית המקדש, ראה מה כתיב שם, ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף, (מ"א ח סג), וכן בימי עזרא מה כתיב שם, והקריבו לחנוכת בית אלהא (דנא) [דנה] תורין מאה דיכרין מאתן אמרין ארבע מאה וגו' (עזרא ו יז), הוי היטיבה ברצונך את ציון וגו'.

ל״ג ד"א ויהי ביום כלות משה. רבי אומר כל מקום שנאמר ויהי [דבר חד הוא, ורשב"י אומר כל מקום שהוא אומר ויהי] דבר שהיה ופסק להרבה ימים, וחזר להיות לכמות שהיה, זש"ה באתי לגני וגו' (שה"ש ה א), בשעה שברא הקב"ה העולם, התאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים, קרא את אדם וצוהו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב ט זיז), ועבר על ציוויו, א"ל הקב"ה כך נתאויתי, כשם שיש לי דירה בעליונים, כך יהא לי בתחתונים, ודבר אחד צויתי אותך, ולא שמרת אותו, מיד סילק הקב"ה שכינתו לרקיע, מנין שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום (שם ג ח), [וכיון שעברו את ציויו סילק את שכינתו לרקיע הראשון], עמד קין והרג את הבל, מיד סילק שכינתו מרקיע הראשון לרקיע השני, עמדו דור אנוש והיו עובדי ע"ז, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד כו), וסילק שכינתו מן השני לשלישי, עמדו דורו של מבול, וכתיב בהם ויאמרו לאל סור ממנו (איוב כא יד), מיד סילק שכינתו מן הרקיע השלישי לרביעי, עמדו דור הפלגה אמרו לא כל הימנו, לבור לו את העליונים, וליתן לנו את התחתונים, מה אמרו, הבה נבנה לנו עיר (בראשית יא ד), ומה עשה להם הקב"ה, ויפץ ה' אותם משם (שם שם ח), עמד וסילק שכינתו מן הרקיע הרביעי לחמישי. עמדו הסדומיים מה כתיב בהם, ואנשי סדום רעים וחטאים [לה' מאד] (שם יג יג), רעים זה לזה, וחטאים בגילוי עריות, לה' בע"ז, מאד בשפיכות דמים, מיד סילק שכינתו מן הרקיע החמישי לששי. עמדו הפלשתים והכעיסו להקב"ה מיד סילק שכינתו מרקיע הששי לשביעי. אמר הקב"ה שבעה רקיעים בראתי ועד עכשיו יש לרשעים לעמוד, מה עשה הקב"ה קיפל כל דורות הרשעים והעמיד לאברהם אבינו, כיון שעמד אברהם אבינו ועשה מעשים טובים, מיד ירד הקב"ה מרקיע השביעי לששי, עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח, וירד מרקיע הששי לחמישי, עמד יעקב וירד מן החמישי לרביעי, עמד לוי והיו מעשיו נאים וירד מן הרביעי לשלישי, עמד קהת וירד מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידו מן השני לרקיע הראשון, עמד משה והוריד את השכינה, אימתי כשהוקם המשכן, אמר הקב"ה באתי לגני לדבר שהייתי מתאוה לי, וזה הוא ויהי ביום כלות משה, מכאן אמר ר' שמעון בן יוחאי אין ויהי אלא דבר שהיה ונפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהיה.

ל״ד [ויהי ביום כלות משה]. אמר ר' יהודה בר סימן יום שהוקם המשכן נכנס משה, והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח, אמר משה אשמעה מה ידבר האל ה' (תהלים פה ט), בקושי הוא מדבר, ברחמים הוא מדבר, אשמעה מה ידבר האל ה', א"ל הקב"ה משה שלום אני מדבר, אין בלבי על בני, שנאמר כי ידבר [שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה (שם), וכתיב בתריה אך קרוב ליראיו ישעו וגו' (תהלים פה י), אימתי ביום שהוקם המשכן, [דאמר ר' יהושע הכהן בשם ר' אליעזר], שעד שלא הוקם המשכן היה תחרות בין הקב"ה לישראל, וביום שהוקם המשכן נעשה שלום, שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה, אמר ליה רשב"ל מה לי ללמוד מספר תהלים, דבר תורה הוא, ואפי' במקומה אינה חסרה כלום, מה כתיב למעלה מן הענין, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, אימתי ביום שהוקם המשכן].

ל״ה [ויהי ביום כלות. אמר ר' ברכיה הכהן ברבי] שעד שלא הוקם המשכן שעמדו ישראל לפני הר סיני רמזן הקב"ה ואמר להם כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות, אמר ר' ברכיה הכהן ברבי, האנוש מאלוה יצדק וגו' (איוב ד יז), יעקב כשהלך אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שברכו, ומה ברכו, א"ל יעלה נילוס לרגלו, מנין שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מז ז), ואני כשאבוא אליכם אבוא טעון ברכות, ואיכן רמזה להם בסיני, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו' אבוא אליך וברכתיך (שמות כ כד), וכשבא אליהם ברכן, שנאמר יברכך וגו', אימתי ביום שהוקם המשכן, ויהי ביום כלות משה.

ל״ו ד"א ויהי ביום כלות משה, אמר ר' יוחנן מהו ביו כלות, לשון כילוי, ביום שהוקם המשכן נתכלו המזיקין מן העולם, שעד שלא הוקם את המשכן היו מזיקין מצויין בעולם, כשהיה משה עולה בהר, היה אומר המזמור הזה, יושב בסתר עליון (תהלים צא א), שישב בסתרו של הקב"ה, בצל שדי יתלונן (שם), שלן שם ק"כ יום, אומר לה' מחסי (שם ב), שהוא מחסי ועשו לי כחומה, אלהי אבטח בו (שם), א"ל הקב"ה בי בטחת, [חייך] אני עומד לך, כי הוא יצילך מפח יקוש (שם ג), [מהו מפח יקוש], ממצודתו של צייד, תחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו (תהלים צא ד), אמר ריש לקיש צינה אני נעשה לכל מי שהוא סוחר בתורה, לא תירא מפחד לילה (שם ה), [מכאן] שהיו מתייראין, מחץ יעוף יומם. אמר רבי ברכיה הכהן [ברבי], יש מזיק שהוא פורח כעוף, וקושט כחץ, מדבר באפל יהלוך מקטב ישוד צהרים (שם ו), זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים [בעולם] בין אדם בין בהמה ובין חיה, כיצד עשוי, ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה מתוך מצחו, והוא שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב לפיכך כתיב מקטב ישוד צהרים, לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך (שם שם י), עד אהליך, הוי עד יום שהוקם המשכן היו המזיקים מצויין, וביום שהוקם המשכן נתכלו, אמר (רשב"ג) [רשב"ל] מה לי ללמד מספר תהלים, נלמד ממקומו, יברכך ה' מן המזיקין, וישמרך מכל רע, אימתי ביום שהוקם המשכן, ויהי ביום כלות משה.

ל״ז ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסת כלה לחופה.

ל״חויקריבו נשיאי ישראל (במדבר ז ב). את מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מאתכם תרומה (שמות לה ה), מה עשו נשיאים, אמרו לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה המשכן, מה עשו לא נתנו נדבה, אמר אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה, אמר הקב"ה חייכם שיש לכם לידע שאיני צריך לכם, מה כתיב שם, והם הביאו אליו [עוד] נדבה בבקר בבקר (שם לו ג), אמר ר' יוחנן לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן ויותירו, שנאמר והמלאכה היתה דיים [לכל המלאכה לעשות אותה והותר] (שם שם ז). וירא משה את כל המלאכה [וגו' ויברך אותם משה] (שם לט מג), ומה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, בעולם הזה ברכן משה, אבל לעולם הבא הקב"ה מברכן, שנאמר יברכך ה' מציון (עושה שמים וארץ), [וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך] וראה בנים לבניך שלום על ישראל (תהלים קכח ה ו).

ל״ט ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז מח) זש"ה לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי (תהלים ס ט), אמר ריש לקיש אם המינים יאמרו לך שאין הקב"ה מחיה מתים, אמור להם הרי אליהו [מעיד] שהחיה את המת [על ידו], הוי לי גלעד. ולי מנשה, אם יאמרו לך המינים שאין הקב"ה מקבל שבים, אמור להם הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה, שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו [וישמע תחנתו] וישיבהו (לירושלים) [ירושלים] למלכותו (דה"ב לג יג), הוי לי מנשה. אפרים מעוז ראשי. אם יאמרו לך המינין שאין הקב"ה פוקד עקרות, [אמור להם] הרי אלקנה [מהר אפרים] מעיד שפיקדתי חנה אשתו, שנאמר כי פקד ה' את חנה וגו' (ש"א ב כא), הוי אפרים מעוז ראשי וגו'. יהודה מחוקקי, אם יאמר לך אדם שאין הקב"ה מציל מן האש, הרי חנניה וחביריו מעידין שהצלתי אותם מן האש, שנאמר ויהי בהם מבני יהודה [דניאל חנניה מישאל ועזריה] (דניאל א ו), הוי יהודה מחוקקי.

מ׳ ד"א לי גלעד. אם יאמר לך אדם למה בנה אליהו מזבח בהר הכרמל והקריב עליו, ובית המקדש היה קיים באותה שעה, ואמר משה איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו', ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן הל' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא וגו'] (ויקרא יז ג ד), אמור לו מה שעה אליהו לשם הקב"ה עשה, ועל פי הגבורה, שנאמר ויהי (כעלות) [בעלות] המנחה [ויגש אליהו הנביא וגו' ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה] (מ"א יח לו), הוי לי גלעד. לי מנשה, אם יאמר לך אדם הרי נדעון הקריב בבמה, והיה אסור, שהרי שילה קיימת, ואמר ר' אבא בר כהנא שבעה דברים עשה גדעון, הקריב פר הנעבד, ופר המוקצה, ובנה מזבח, וכרת עצים מן האשרה, והקריב בלילה ובלא כהן, והיה בין הכמרים, וכל מה שעשה על פי הגבורה עשה, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה' קח את פר השור [וגו'] (שופטים ו כה), הוי לי [גלעד ולי] מנשה. [יהודה מחוקקי], ואם יאמר לך אדם הרי דוד עבר על לא תעשה, אמר הקב"ה למד את השבטים כסופר מלמד תינוקות, שנאמר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו (תהלים נא טו), הוי יהודה מחוקקי. אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם למה חילל יהושע את השבת ביריחו, אמור לו על פי הגבורה עשה, שנאמר ויאמר ה' אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו (יהושע ו ב), וכתיב וסבותם את העיר וגו', כה תעשה ששת ימים ושבעה כהנים וגו' וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות (שם שם ג ד), ומנין שהיתה שבת, שאין לעולם שבעת ימים בלא שבת, ועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו, מה שלא נאמר בו, כיון שנכבשה יריחו שבת היה, אמר השבת כולה קודש, וכל מה שכבשנו בשבת יהא קודש לה', שנאמר וכל כסף וזהב (וכל) [וכלי] נחושת וברזל קודש הוא לה' וגו' (שם ו יט), אמר ר' ברכיה הכהן [ברבי] עשאה כעיר הנדחת, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה, שנאמר ושרפת באש את העיר (ו)את כל שללה כליל לה' אלהיך (דברים יג יז). אמר ר' יהודה הלוי בר שלום, לימד לישראל, מה שאמר הקב"ה לישראל, ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה] (במדבר טו כ), אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה נעשה אותה חלה להקב"ה, נקדיש את כל שללה לגבוה, אמר הקב"ה הואיל וכך עשית הרי קרבנך מסייע את שבטך ודוחה את השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים.

מ״א [ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי] זש"ה (כאשר) [באשר] דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ד ה), וכן הוא אומר אמרק אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל (ביראת) [יראת] אלהים (ש"ב כג ג), מי הוא זה, זה שמושל ביצרו, ומי היה זה, זה יוסף אבי (מנשה) [אפרים], אבי אביו של יהושע בן נון, מה כתיב בו, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף [וגו'] וימאן וגו' (בראשית לט ז ח), אמר לו הקב"ה, אתה לא שמעת לה, חייך אני ממליכך על מצרים, ויהיו הכל נשמעים לך, שנאמר ויאמר פרעה (אל כל) [לכל] מצרים לכו אל יוסף (שם מ אנה), ואומר אתה תהיה על ביתי (שם שם מ), ולא יעשו בני פלטירין שלי דבר חוץ מדעך, ואומר ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מב ו), על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ. ויהי איש מצליח (בראשית לט ב), לא היה צריך לומר אלא איש צדיק, למה כתב איש מצליח, א"ל הקב"ה שוית אתה מה שלא שוה אדם הראשון, אין מצליח אלא שוייה, שנאמר וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט יח), א"ל הקב"ה אין קרבן יחיד דוחה את השבת, חייך שקרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית, הוי ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. אמר ר' עזריה א"ל הקב"ה ליוסף אתה שמרת מצות לא תנאף וקיימת התורה קודם שנתתיה, אין שבט מפסיק בין שני בניך, אלא אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני.

מ״ב [ד"א ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד], ר' מאיר ור' יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע אלי שמע, ולאדונותו לא שמע, בן עמיהוד עמי היה אבל עמה לא היה, וכן גמליאל בן פדהצור (במדבר ז נד), אמר יוסף [גמליאל] גמל אל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדה אותו צור, ומי גרם לו, יגמלני ה' כצדקי, (כבורי) [כבור ידי] וגו' (תהלים יח כא), אמר ר' שמואל בר אבא מהו (כבורי) [כבור ידי], כברירות ידי, שהייתי ברור במצות, יגמלני ה', כיצד אדם כשהוא עני בוטח בהקב"ה, וכשהוא עשיר עבוטח בעשרו, ואין עליו יראה, אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה', שאדונותו משדלתו בדברים, והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית לט ט), וכשנעשה מלך הוסיף יראה, שנאמר את האלהים אני ירא (שם מבי ח), וכשירדו אחיו אצלו שנייה, וירא יוסף אתם וגו', וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים (שם מג טז), והלא אין דרך מלכים (לאכול) [להכין] מיום לחבירו, א"ר יוחנן שבת היתה, ואין הכן אלא יום השבת, שנאמר והכינו את אשר יביאו (שמות טז ה), א"ל הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים.

מ״ג אמר ר' אבין הלוי [ברבי], היה יוסף מברך ואדונו רואה אותו מלחש בפיו, א"ל יוסף מה אתה אומר, והוא משיבו ואומר לו, אני מברך להקב"ה, א"ל אני מבקש לראות אלהיך, א"ל יוסף הרי חמה, אחד מכמה שמשין שלו, אין אתה יכול להביט כבודו על אחת כמה וכמה, א"ל הקב"ה בשבילך אני נגלה עליו, שנאמר וירא אדניו כי ה' אתו וגו' (בראשית לט ג), אמר ר' אבין הלוי ברבי, מהו (מי הוא זה) [ויבא] מלך הכבוד (תהלים כד ט), שהוא חולק מכבודו ליראיו, זה הקב"ה, מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, והקב"ה נתן שרביטו למשה, שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד כ), ואין יושבין על כסאו, [אבל הקב"ה הושיב את שלמה על כסאו], כתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך (דה"א כט כג), ואין רוכבין על סוסו, [אבל הקב"ה הרכיב את אליהו על סוסו], ואיזהו סוסו של הקב"ה סופה וסערה, שנאמר ה' בסופה ובסערה דרכו (החום א ג), וכתיב ויעל אליהו בסערה השמים (מ"ב ב יא), הוי שהקב"ה חולק מכבודו ליראיו, ולבושו נתן למלך המשיח, שנאמר הוד והדר תשוה עליו (תהלים כא ו), ולבושו של הקב"ה הוד והדר, [שנאמר הוד והדר] לבשת (שם קד א), מה כתיב בהקב"ה (כעל) [כי אל] גמולות [ה' שלם ישלם] (ירמיה נא נו), שהוא משלם לטובים כטובים, ולרעים כרעים, מה כתיב ביוסף בן פורת יוסף (בראשית מט כב), א"ל הקב"ה יוסף יהא שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות, שנאמר בנות צעדה עלי שור (שם), אמר ר' ראובן מהו עלי שור, אמר הקב"ה עלי לשלם שכר לאותו העין. שנו רבותינו שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים, אבל בשילה כמלא עין, מה שעשה יוסף פרע לו הקב"ה, מה כתיב ויעזב בגדו (אצלה) [בידה וינס ויצא החוצה] (בראשית לט יב), א"ל הקב"ה [חייך] כשיצאו בני ישראל ממצרים , עתיד הים לראות את ארונך ולהיוה בורח, שנאמר הים ראה וינס (תהלים קיד ג), ומה ראה, [ראה] ששמר יוסף כל עשרת הדברים. שמעון איש קיטרון אומר עצמות של יוסף ראה, ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך לפני הארון, ואומות העולם רואין אותו, ואומרין מה טיבו של ארון זה שמהלך עם ארון התורה, וישראל משיבין אותם ואומרים קיים ה מה שכתוב בזה, ומה היה בארון עשרת הדברות, ויוסף קיים את כולם עד שלא ניתנו מסיני, א"ל הקב"ה ליוסף יוסף אע"פ שפרעתי לך מקצת שכר בעולם הזה, הקרן קיים לך לעולם הבא, כשיגאלו ישראל גאולת עולמים, בזכות יעקב ובזכותך הם נגאלים, שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (שם עז טז).

מ״דחסלת פרשת נשא