תנחומא בובר, נצבים ג׳Midrash Tanchuma Buber, Nitzavim 3
א׳מה כתיב למעלה מן הענין, ויקרא משה אל כל (זקני) ישראל [ויאמר אליהם] אתם ראיתם וגו' (דברים כט א), המסות הגדולות וגו' (שם שם ב), ותבואו אל המקום הזה וגו' (שם שם ו), ואתם מפני מה לא כליתם, ואתם לא שמעתם בקולי, ואתם אמרתם לפני דברים שאתם חייבים עליהם כלייה, ולא עשיתי אתכם כלה, שנאמר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך וגו' (תהלים קו ז), ולא עוד אלא אמרתם לעגל אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד), ואם תאמרו מפני מה אומות העולם מתחייבין כלייה, ואנו קיימין ועומדין, לפי כשבאין עליהם יסורין מבעטין בהם, ואינם מכירין שמו של הקב"ה, שנאמר שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וגו' (תהלים עט ו), אבל ישראל כשהיסורין באין עליהם נכנעים, שנאמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (שם קטז ג ד), לפיכך אמר הקב"ה אע"פ שהקללות באות עליכם, הן הן מעמידות אתכם, וכן הוא אומר למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך (דברים ח טז), כך אמר משה לישראל אע"פ שהיסורין באין עליכם יש לכם עמידה, לכך נאמר אתם (לכך נאמר אתם) נצבים.
1