תנחומא בובר, נחMidrash Tanchuma Buber, Noach

א׳אלה תולדות נח (בראשית ו ט). [ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים מתות בשעת לדתן, כך] שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן, [על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ושלש מצות הללו מן התורה הן]. נדה מנין, שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה (ויקרא טו כה), וחלה מנין, שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (במדבר טו כ), נר השבת מנין, שנאמר וקראת לשבת עונג (ישעיה נח יג). ולמה נצטוו הנשים על המצות הללו, אלא אמרו חכמינו שאדם היה תחילת ברייתו של עולם, ובא חוה ושפכה דמו על ששמע לה, שנא' כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט), אמר הקב"ה תנתן לה מצות דם הנדה [שיתכפר לה] על אותו הדם ששפכה, ומצות חלה למה, לפי שאדם היה חלתו של עולם, ובאתה חוה וטימאתהו, אמר הקב"ה תנתן לה מצות חלה, שיתכפר לה על חלתו של עולם שטימאתו, ומנין שהיה אדם חלתו של עולם, כך שנו רבותינו, כיון שהאשה נותנת מים בעיסה היא מגבהת חלתה, כך [עשה] הקב"ה, אמר ר' יוסי בן קצרתא כיון שנתן הקב"ה מים על האדמה, מיד הגביה חלתו אדם מן האדמה, שכך הוא אומר ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב ו), מיד וייצר ה' אלהים וגו' (שם שם ז). ומצות הנר, לפי שהיה אדם נרו של הקב"ה, שנא' נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם (משלי כ כז), ובאתה חוה וכבתה אותו, אמר הקב"ה ינתן לה מצות הנר, כדי שיתכפר לה על הנר שכבתה, לכך נצטוו הנשים על מצות הנר בשבת, אמר הקב"ה אם הייתם זהירים בנר שבת, אף אני מאיר לכך, שנאמר והיה (ה' לך) [לך ה'] לאור עולם (ישעיה ס יט).

ב׳מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו (שם מא ב). אמר הקב"ה אברהם האיר עולמי בצדקו, למה שהיו כל דורו רשעים, ומכולם לא מצאתי אלא אחד, שנאמר אחד היה אברהם (יחזקאל לג כד), וכי שנים היו, אלא אחד בצדקו, וכן הקב"ה א"ל אברהם אברהם, למה שתי פעמים, אלא הוא אברהם צדיק מתחילתו עד סופו, וכן יעקב יעקב, וכן משה משה, וכן שמואל שמואל, צדיקים מתחילתן ועד סופן, ממה שקרינו בענין אלה תולדות נח נח.

ג׳[אלה תולדות נח]. כך פתח ר' תנחומא בר אבא בבית המדרש, כתיב פרי צדיק עץ חיים וגו' (משלי יא ל), אמר ר' יהודה הלוי בר שלום, בשעה שאדם צדיק מסתלק מן העולם בלא בנים, הוא מיצר ובוכה, אומר לו הקב"ה, מפני מה אתה מיצר ובוכה, מפני שלא העמדת פרי בנים, בעולם הזה יש לי פרי יפה מהבנים, והוא אומר לפניו רבונו של עולם מה הפרי ההוא, אומר לו הקב"ה זו תורה שעקת בה, שכך כתיב פרי צדיק עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח), מי הוא זה, זה נח, אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה את כל העולם כולו בישובו, עד שראה קוטנת של ציפורי, ועד שראה שבעים אומות יוצאין מחלציו, ומכולם לא נזכר לו אלא צדקו, שנאמר אלה תולדות נח [נח איש צדיק תמים] שם חם ויפת, אין כתיב כאן, אלא צדקו, שנאמר נח איש צדיק. תדע לך שפסוק זה על נח הוא מדבר, שכתיב בסופו ולוקח נפשות חכם (משלי יא ל) זה היה נח שלקח נפשות, והיה זן אותם ומאכילן, ומה היה מאכילן, ר' עקיבא אומר דבילה היה מאכיל כולם בהמה ואדם וחיה ועוף, כמה שנאמר והיה לך ולהם לאכלה (בראשית ו כא), ואיזהו דבר שבני אדם אוכלין ממנה והבהמה והחיה והעוף, הוי אומר זו דבילה, ורבנן אמרין לאו, אלא כל מין ומין היה אוכל לפי שהיה למוד, הגמל תבן, והחמור שעורים, הפיל עצי גפנים, הנעמית זכוכית, הוי אומר ולוקח נפשות חכם.

ד׳ ד"א ולוקח נפשות. יש בהמה שהיתה אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים של יום, ויש בשלישי של יום, ויש בקריאת הגבר, אמרו רבותינו שנים עשר חדש שעשה נח בתבה, לא טעם טעם שינה, לא ביום ולא בלילה, שהיה עסוק לזון את הנפשות שהיו עמו, הוי אומר ולוקח נפשות זה נח.

ה׳הן צדיק בארץ ישולם (משלי יא לא). הן צדיק זה נח, שנאמר נח איש צדיק, על ידי שהיה זריז [בעשיית] התבה מיד נשתלם, שנאמר הן צדיק בארץ ישולם. ר' הונא אמר יצא מן התבה גונח מלבו, שנאמר וישאר אך נח (בראשית ז כג), וישאר נח אין כתיב כאן, אלא וישאר אך נח, לשון מ יעוט הוא. ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בר' יוסי הגלילי אמר לא יצא נח מן התבה עד ששברו הארי, אמרה רוח הקודש הצדיקים משתלמין, והרשעים אינן משתלמין, הן צדיק בארץ ישולם, אמר הקב"ה הצדיק לשעה הוא כעסו, ומיד הוא מתרצה, אבל דור המבול לא נשתייר בו אחד מהם, אמר הקב"ה מי גרם לנח שנמלט, הצדק שהיא בידו נח איש צדיק.

ו׳ד"א אלה תולדות נח. מה כתיב למעלה מן הענין, וינחם ה' כי עשה את האדם וגו' (בראשית ו ו), ר' יהודה ור' נחמיה חולקין, ר' יהודה אומר כביכול תהה הקב"ה על שעשה את האדם, אמר הקב"ה אילו בראתי אותו בשמים לא היה חוטא, כשם שאין המלאכים חוטאין, לפיכך וינחם ה', בשביל מה, כי עשה את האדם בארץ, שאילו היה בשמים לא היה חוטא. ור' נחמיה אמר מהו וינחם, לשון נחומים, למה כן, אמר הקב"ה נחמתי שעשיתי את האדם בארץ, שאילו בראתי אותו בשמים, והשריתי אותו אצל המלאכים היה ממרידן, כשם שמרד בתחתונים, לפיכך נתנחמתי שבראתי אותו בארץ, שנאמר וינחם ה'. אמר ר' אחא ב"ר חנינא כיון שראה הקב"ה שעולמו חרב, כביכול היה מתאבל עליו ומתעצב, כד"א נעצב המלך על בנו (ש"ב יט ג), הוי אומר ויתעצב אל לבו (בראשית שם). אמר ר' אבהו לא נתאבל אלא על לבו של אדם, כאדם שעשה דבר רע וידע שלא עשה דבר יפה, והוא אמר מה עשיתי, כך יתברך שמו של הקב"ה, אני הוא שנתתי שאור רע בעיסה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו (שם ח כא), הוי אומר ויתעצב אל לבו, [אל לבו] של אדם.

ז׳ויאמר ה' אמחה את האדם (שם ו ז). מהו אמחה, אכרות אשמיד אהרוג אאביד אין כתיב כאן, אלא אמחה, אמר ר' ברכיה העליונים מים במים, והתחתונים עפר ואפר, ומה עסקן של מים יורדין על העפר וממחין, אמר הקב"ה הואיל ומרדו בי העפר, הריני מוריד עליו מים וממחה אותו, שנאמר ויאמר ה' אמחה.

ח׳ד"א אלה תולדות נח נח איש צדיק. למה נקרא שמו צדיק, הואיל וזן את בריותיו של הקב"ה נעשה כבוראו, כענין שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב (תהלים יא ז), וכן יוסף הואיל וזן את הבריות שבע שנים, נקרא צדיק, שנאמר על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב ו), (ולפי שזן את הבריות שבע שנים, לפיכך נקרא צדיק).

ט׳אלה תולדות נח [נח איש צדיק]. למה שתי פעמים נח נח, שהיו בניו צדיקים כמותו, אמר ר' אחא בר זעירא אתה אומר בניו של נח צדיקים היו, לפי שהיו דור המבול ילודים ברשע, כשם שהיה אדם הולך על אשה שאינה שלו, כך היתה הבהמה הולכת על מין אחר שאינה שלה, ומנין שנצטוות הבהמה שלא תל על מין שאינה שלה, שנאמר ויעש אלהים את חית הארץ למינה (בראשית א כה), אמר הקב"ה במינך את מותרת לדבק, במין אחר אסור, אבל הבהמה והחיה והעוף שנכנסו לתבה צדיקים היו, שלא נדבקו במין אחר אלא במינן. אמר ר' פנחס הכהן בר חייא שכך כתיב למשפחותיהם יצאו מן התבה (שם ח יט), וכי יש לבהמות משפחות שהוא אומר למשפחותיהם, אלא אותן שלא נדבקו אלא במינן, זכו להכנס בתבה.

י׳אלה תולדות [נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו]. מהו בדורותיו, יש דורשין לשבח, ויש דורשין לגנאי, צדיק בדורותיו ולא בדורות אחרים, משל למה הדבר דומה, אם יתן אדם סלע של כסף בתוך [מאה] סלעים של נחשת, אותה של כסף נראית נאה, כך היה נח נראה צדיק בדור המבול, יש דורשין אותו לשבח כיצד, לנערה שהיתה שרויה בשוק של זונות והיתה כשרה, אלו היתה בשוק הכשרות על אחת כמה וכמה, משל לחבית של אפרסמון שהיתה נתונה בקבר והייתה ריחה טוב, אילו היתה בבית על אחת כמה וכמה.

י״אתמים היה. שנולד מהול,

י״בעשרה בני אדם נולדו מהולים. ד"א אלה תולדות נח נח, שתי פעמים למה, אמר הקב"ה בשביל לפייס לכל באי העולם שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו, אמר הקב"ה שקול הוא לפני כאברהם. אמר ר' יהודה [הלוי] בר שלום נאמר שתי פעמים אברהם אברהם, וכן ביעקב, וכן במשה, וכן בשמואל, וכן נח נח, בשביל להשוות לצדיקים.

י״גד"א נח נח, נח בעולם הזה, נח בעולם הבא, אמר הקב"ה, כשנבוא לנחם את ירושלים, בנח הצדיק אני נשבע לה שאיני משעבד בניה עוד, שנאמר כי מי נח זאת לי (ישעיה נד ט).

י״דויזכור אלהים את נח (בראשית ח א). [ילמדנו רבינו מי שהוא ראה את הקשת בענן, מהו צריך לברך, כך] שנו רבותינו מי שהוא רואה הקשת בענן צריך לברך, מאי מברך ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרי מן המשנה, מן התורה מנין, תלמוד לומר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית (שם ט יג) אין מעשה של הקב"ה כמעשה בשר ודם, כיצד בשר ודם כל ימים שאוהבו חי, אהבה במקומה, ואם מת אהבה מתבטלת, אבל הקב"ה אינו כן, מת אברהם והיתה אהבתו מתקיימת ליצחק בנו, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא).

ט״ו ד"א עני מבקש צדקה מן האדם והוא נותן לו יום או שנים או חודש או שנה, אבל הקב"ה נותן מזון לאדם כל הימים שהוא חי.

ט״זד"א אדם שהמלך אוהבו מכבדו בכסף וזהב ובגדים (ומעש) [ומעשרו], והוא הולך בספינה, והרוח בא ומאבד הספינה, היכן מתנתו של מלך, הרי כבדו ועשרו, שמא יכול הצילו מן הים, ומן הליסטין, אבל הקב"ה אינו כן, אלא נותן מתנה לאדם ומשמרו, שנאמר יברכך ה' וישמרך (במדבר ז כד), ברך לאברהם ושמרו, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א). ברך ליצחק ושמרו, שנאמר ויברך אלהים את יצחק בנו (שם כה יא), ברך ליעקב ושמרו, שנא' וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' ויברך אותו] (שם לה ט).

י״זד"א אדם עולה לספינה ועמו בהמה, ואם עמד סער בים, מה הם עושין, משליכין את הבהמה לים, ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם, אבל הקב"ה אינו כן, שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה, תדע לך שהוא כן, שבשעה שבקש הקב"ה לאבד עולמו בדור המבול בשעה שחטאו, שקל את האדם כנגד הבהמה, שנא' ויאמר ה' אמחה [וגו' מאדם עד בהמה] (בראשית ו ז), וכשבא להתרצות כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה, ממה שקראנו בענין ויזכור אלהים את נח.

י״ח[ויזכור אלהים את נח]. זש"ה צדקתך כהררי אל [וגו'] (תהלים לו ז), משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים [בדירתן], במרעה טוב ארעה אותם [ובהרי וגו'] (יחזקאל לד יד), משל את הרשעים [בדירתן], כה אמר ה' [אלהים] ביום רדתו שאולה [האבלתי כסתי עליו את תהום] (שם לא טו). ר' יהודה בר חמא אמר במה מכסין את הגיגית ממינה, שמא מכלי אחר של כסף או של זהב, כך שאול חשכה, והתהום המכסה עליה חשך, והרשעים שבתוכה חשך, שנאמר (ויהי) [והיה] במחשך מעשיהם (ישעיה כט טו), יבא חשך ויכסה חשך. ד

י״ט"א צדקתך כהררי אל. מעשה בר' יהושע בר לוי שעלה לרומי, ונכנס בפלטין אחת, וראה שם עמודים של שיש מכוסין בטפיטאות, בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו, יצא משם ומצא עני אחד מחצלת קנים מתחתיו, ומחצלת קנים על גביו, על העמודים קרא צדקתך כהררי אל (תהלים לו ז), בכל מקום שאתה נותן משפיעו, על העני קרא ומשפטיך תהום רבה, ובכל מקום שאתה מכה אתה מדקדק.

כ׳ד"א צדקתך כהררי אל. אמר ר' עקיבא צדקה שאתה עושה לנו לעולם הבא, בשביל שאנו קבלנו משפטיך בעולם הזה.

כ״א ד"א צדקתך כהררי אל. אלו מעשיהם של צדיקים, מה ההרים גלוים, אף מעשיהם של צדיקים גלוים, שנאמר ייראוך עם שמש (תהלים עב ה), משפטיך תהום רבה, אלו מעשיהם של רשעים, מה התהום חשך, אף מעשיהם של רשעים חשך, שנאמר והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כט טו).

כ״בד"א צדקתך כהררי אל. מה ההרים נזרעים ועושים פירות, אף מעשיהם של צדיקים עושים פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו] (שם ג י). ומשפטיך תהום רבה, מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות, אף מעשיהן של רשעים אינן עושין פירות, שנאמר אוי לרשע רע וגו' (שם שם יא).

כ״גד"א צדקתך כהררי אל. אמר ר' שמעון בר יוחי כשם שההרים כובשין על התהום, כדי שלא יעלה ויציף את העולם, כך צדקה כובשת על מדת הדין ועל הפורענות, כדי שלא יבא לעולם, צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה.

כ״דד"א צדקתך כהררי אל. אמר ר' יהודה בר סימון צדקה שעשית עם נח בתבה גרמה לו שתנח תבתו על ההרים, שנאמר ותנח התבה [וגו' על הרי אררט] (בראשית ח ד), משפטיך שעשית עם דור המבול דקדקת עמהם עד תהום, שנאמר ביום הזה נבקעו [כל מעינות תהום רבה] (שם ז יא), ואחר הפורענות (הרי אומר) [הוי] אדם ובהמה תושיע ה' (תהלים לו ז), אימתי ויזכור אלהים את נח.

כ״הויזכור אלהים את נח. זש"ה זכר צדיק לברכה (משלי י ז), זה נח שכתיב בו איש צדיק, ושם רשעים ירקב (שם), זה דור המבול שנרקבו מן העולם, שנאמר וימח (בראשית ז כג), מהו וימח, כענין שנאמר כי מחה אמחה (שמות יז יד), לפיכך ושם רשעים ירקב.

כ״וד"א ויזכר אלהים את נח. כתיב ויודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י), יודע צדיק של עולם אפילו נפש בהמתו, אפילו כשהוא כועס, אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מדת בשר ודם כשהמדינ מורדת עליו הוא משלח לגיונותיו ומחריבן, ומשוה טובים ורעים כאחת, ואין שם לומר איש פלוני כשר הוא, הניחו לו, אלא הכל הורגין, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל הדור מכעיסו, והוא כועס עליהן, ואין שם אלא צדיק אחד ומצילו, הוי אור יודע צדיק נפש בהמתו, וכן הוא אומר טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום א ז). ורחמי רשעים אכזרי (משלי שם), אלו דור המבול שהיו אכזרים. אמרו רבותינו בשעה שהעלה הקב"ה את התהום, והיו רואים את המעינות עולות עליהם, מה היו עושין, היה להם בנים הרבה, והיה כל אחד ואחד נוטל את בנו, ונותנו על התהום, והיו המים מתגברים, הוי אומר ורחמי רשעים אכזרי, [ומנין שהיו עושין כן] שכן איוב אמר עליהם ישכחהו רחם מתקו רימה עוד (בל) [לא] יזכר (איוב כד כ), הרחם שלו שהיו בניו, ומה עשה להן הקב"ה, הוריד עליהן מבול של מעלה ושברן, שנאמר ותשבר כעץ עולה (שם שם). אמר ר' ברכיה קשים היו יתר מדאי, ובעלי קומה היו, ואילולי שפרע מהן מלמעלה, לא היו יכולין להם המים, שכן איוב אמר אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש (שם כב כ). מהו כך, כיון שראה הקב"ה שלא מתו בתהומות שלמטן, הוריד עליהן אש שלמעלה ושרפתן, שנאמר אם לא נכחד קימנו וגו', ולא עוד אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה, והן גועו אותן, שנאמר ויגוע כל בשר [וגו'] (בראשית ז כא), כיון שראו עצמן שהן אבודין, היו מבקשין להפוך את התבה, מה עשה הקב"ה, הקיף את התבה אריות, והיו אוכלין אותן, שנאמר ויסגור ה' בעדו (שם שם טז), מהו ויסגור, כענין שנאמר אלהא שלח מלאכא וסגר פום אריותא (דניאל ו כג).

כ״זד"א ויזכר אלהים את נח. אם לנח נזכר למה לחיה ולבהמה, אלא יתברך שמו של הקב"ה שאינו מקפח שכר כל בריה, אפילו עכבר היה משמר משפחתו, ולא נתערב במין אחר, כדי ליטול שכר, וכל אנשי דור המבול ערבבו משפחותיהם, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה (בראשית ו יב), לפיכך כשם שפרע מן האדם שחטאו, כך פרע מן הבהמה והחיה והעוף, ומנין שנפרע מהם, שנאמר ויאמר ה' אמחה וגו' (שם ו ז), וכל כך למה, ללמדך שאף הם ערבו משפחותיהם, והיו הולכין על מין שאינו שלהן, כל מין ומין על מין שאינו שלו, וקרא הקב"ה לנח ויאמר לו בחר לך בהמה וחיה ועוף [מאותן] שלא ערבבו את משפחותיהן, שנאמר מכל הבהמה הטהורה (שם ז ב), טהורה כשם שנבראת, וכיון שיצאו מן התבה העיד עליהן הקב"ה שלא ערבבו משפחותם, שנא' למשפחותיהם יצאו (שם ח יט), לפיכך נזכר להם הקב"ה עם נח, שנא' ויזכר אלהים את נח.

כ״חויעבר אלהים רוח. איזה רוח (עובר) [העביר] הקב"ה על (הרוח) [הארץ] ועל המים והחזירן כשם שהיו מתחילתן, שנא' ויעבר אלהים רוח על הארץ, [וישכו המים] וכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים (שם א ב), אותו הרוח העביר עליהן ונחו מיד.

כ״טד"א ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים, וישכו שהפיג הקב"ה חמתו, [כשם] שנאמר וחמת המלך שככה (אסתר ז י), וכן הוא עתיד לעשות, שהוא פורע מן הרשעים ומאבדן מן העולם, והוא בורא את הצדיקים בריה חדשה ונותן בהם רוח, כמה שנאמר ונתתי (בכם רוחי) [רוחי בכם] וחייתם (יחזקאל לז יד), אמר דוד תסתיר פניך (ה') יבהלון (תהלים קד כט), אלו הרשעים, אבל הצדיקים תשלח רוחך יבראון (שם שם ל). אמר הקב"ה בעולם הזה פרעתי מן הרשעים שמרדו עלי, ואבדתים מן העולם, ופעלתי פעולה טובה לנח ולבניו [ולניניו], ולעולם הבא אני פורע מן הרשעים, ופועל פעולה טובה לצדיקים, וכן אמר ישעיה הנה ה' אלהים בחזק יבא וגו' (ישעיה מ י), על אומות העולם אבל לצדיקים הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו (שם).

ל׳וידבר אלהים אל נח [לאמר], צא מן התבה (בראשית ח טו טז), (שנו רבותינו) [ילמדנו רבינו] מהו ליתן רוק תפל על העין בשבת, אמר ר' חייא בר אבא אסור ליתן רוק תפל על גב העין בשבת, שהוא כמרפא בשבת, בוא וראה שאין מכה בעולם שאין לה רפואה, ומה רפואתו של יצר הרע, תשובה, אמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' אליעזר שלשה דברים מבטלין גזירה קשה, אלו הן, תפלה תשובה וצדקה, אמר ר' הונא בר' יוסי אף שינוי השם, ומעשים טובים, לפיכך היה הקב"ה מקוה לדור המבול שמא יעשו תשובה ויקבלם, וכיון שלא עשו תשובה, מיחה אותם במים, שנאמר וימח את כל היקום (שם ז כג), שייר נח ובניו בתבה, כיון שנחו המים, היה נח צריך לצאת מן התבה, אלא אמר נח ברשות [הקב"ה] נכנסתי, שנאמר בא אתה וגו' (שם שם א), ועכשיו אצא שלא ברשות, א"ל הקב"ה רשות אתה מבקש, הרי לך רשות, (שנאמר) [ממה שקרינו בענין] צא מן התבה.

ל״אצא מן התבה. זש"ה הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמב ח), מדבר בנח כשהיה נח בתבה, אמר נח לפני הקב"ה, הוציאה ממסגר נפשי, שהיה סגור שם. אמר ר' לוי כל שנים עשר חודש שהיה נח בתבה, לא טעם טעם שינה, לא הוא ולא בניו, שהיו זקוקין לזון את הבהמה והחיה, ר' אבא בר כהנא אמר (שבישכין) [שבישתין] לפילין, וזכוכית לנעמיות, הכניס בתבה לזון את הבהמה ואת החיה, שיש מהן שאוכלת בשתי שעות בלילה, ויש מהן שאוכלת ב' שעות ביום, מכאן תדע לך שלא טעם נח טעם שינה. ר' יוחנן אמר בשם ר' אלעזר ב"ר יוסי הגלילי, פעם אחת שהה נח לזון את הארי והכישו הארי ויצא צולע, שנא' [וישאר] אך נח (בראשית ז כג). אמר ר' הונא בשם ר' יוסי יצא נח מן התבה גונח מלבו, לכך אמר הוציאה ממסגר נפשי. בי יכתירו צדיקים (תהלים קמב ח), בי נוטלים הצדיקים כתב בעולם, שיהו אומרים מה אם נח שהיה צדיק [ולא צדיק שלם], כך עשה לו הקב"ה נסים, שנאמר ימלט אי נקי ונמלט [בבור כפיך] של זכות היה בו, עאכו"כ מי (שהיה) [שהוא] צדיק שלם שיעשה לו הקב"ה נסים, הוי אומר בי יכתירו צדיקים כי תגמל עלי.

ל״באמר ר' יהודה בר אילעאי אילו הייתי שם הייתי שובר את התבה ויוצא לי משם.

ל״גבעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים (בראשית ח ה) ולא יצא משם אלא המתין לו בתבה, כדי ליתן לו רשות, א"ל הקב"ה רשות אתה מבקש, צא מן התבה.

ל״דד"א צא מן התבה. זש"ה אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים (קהלת ח ב), אמר להם רוח הקדש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזרות אל תמרדו עליה, בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור, אבל אם תגזור עליכם לבטל את התורה ואת המצות ואת השבת אל תשמעו להם, אני פי מלך שמור, בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך, [אל תעמוד בדבר רע] (קהלת ח ג), למה שאין מבטלין אתכם מן המצות, אלא שתכפרו בהקב"ה, לפיכך על דברת שבועת אלהים, וכן עשו חנניה מישאל ועזריה, בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם, אמרו לו מה אתה סבור שאתה משליך אותנו לתוך כבשן האש ואין הקב"ה מציל אותנו, בין מציל בין שאינו מציל אין אנו משתחוים לצלם, שנאמר הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב (דניאל ג יז), וכתיב בתריה והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהיך לא (אנחנא) [איתנא] פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד (שם שם יח), אמר להם נבוכדנצר אמת אתם אומרים, שנאמר הצדא שדרך מישך (שם שם יד), אמרו לו (לא הששין אנא על דנא פתגם לאתבותך) [לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך] (שם שם טז), אמרו לו כל מה שתגזור עלינו ארנוניות ומסין וגוגליות אנו שומעין לך, אבל לכפור בהקב"ה אין אנו שומעין לך, על דברת שבועת אלהים, אל תבהל מפניו תלך. כיון ששמע מהם כך, התחיל קוצף, שנאמר באדין נבוכדנצר התמלי חימה (שם שם יט), כיון שהסיקו את הכבשן, השליכו אותן אסורין, כיון שירדו לתוך הכבשן תללוי עיניהם להקדוש ברוך הוא ואמרו רבון העולמים אתה יודע שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך, לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד וגו' (תהלים קטו א), והרי הרשע הזה כינס כל הלשונות, שנאמר באדין מתכנשין אחשדרפניא וגו' (דניאל ג ג), (למה יאמרו הגוים), מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן, אמר להם הקב"ה וכי על שמכם ירדו, על שמי ירדו, ואני ארד ואתיהן, שנאמר [עושה משפט לעשוקים וגו' ה'] מתיר אסורים (תהלים קמו ז), מיד התירן הקב"ה והציף את הכבשן והעלה אותן, והשווהו לארץ שהיה עמוק, וכיון שראה המלאך כך, אמר להם צאו לכם מיכן, שהרי התיר לכם הקב"ה ועשה לכם נסים והשוה את הכבשן לארץ, צאו לכם, אמרו לו אין אנו יוצאין מבלעדי נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו נכנסנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין, כיון שבא נבוכדנצר ראה אותם ותמה, התחיל צווח להם, שנאמר ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדי אלהא רבא [פוקו ואתו] (דניאל ג כו), פוקו וסוקו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו, מכאן שהכבשן נשוה לארץ, מיד אמרו למלאך עכשיו נצא, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו [מן גוא נורא] (שם שם) ממי למדו מנח שנכנס בתבה ברשותו של הקב"ה, שנאמר וידבר אלהים אל נח [צא מן התבה], וכיון שיבשה הארץ ונחה התבה, שנאמר ותנח התבה (בראשית ח ד), אמרו לו בניו נצא לנו, אמר להם חס ושלום ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו של הקב"ה נצא, וכיון ששמע הקב"ה כך, מיד נתן להם רשות, שנאמר וידבר אלהים אל נח צא מן התבה.

ל״ה[ד"א צא מן התבה]. זש"ה בפשע שפתים מוקש (רשע) [רע] ויצא מצרה צדיק (משלי יב יג), בפשע שפתים מוקש רשע אלו דור המבול שחטאו בפיהם, שנאמר [ויאמרו לאל סור ממנו וגו'] מה שדי כי נעבדנו (איוב כא יד טו), הוי בפשע שפתים מוקש רשע, וכתיב וימח את כל היקום וגו' (בראשית ז כג). ויצא מצרה צדיק, זה נח, שנאמר בו איש צדיק תמים (שם ו ט), לכך נאמר צא מן התבה.

ל״וד"א [צא מן התבה]. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמב ח), כשהיה נח בתוך התבה היה תדיר מתפלל, שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (שם לב ו), ומה היה מתפלל, הוציאה ממסגר נפשי, א"ל הקב"ה גזירה היא מלפני שישתלמו שנים עשר חודש, אם אינן משתלמין אין אתה יוצא, וכן אמר ישעיה בעת רצון עניתיך [וגו'] לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ח ט), זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה, וכן עשה יוסף כשראה שני רעבון עתידות לבוא, נזקק לפריה ורביה עד שלא באו, שנא' וליוסף ילד שני בנים [בטרם תבא שנת הרעב] (בראשית מא נ) וכן עשו נח ובניו והבהמה והחיה והעוף לא נזקקו לפריה ורביה כשנכנסו לתבה, שכן צוה להם הקב"ה כשנכנסו לתבה, מנין ויבא נח ובניו (בראשית ז ז), הזכרים לעצמן, ואשתו ונשי בניו (שם) הנקבות לעצמן, כך כל הימים שהיה נח בתבה, היו נח ובניו וכל אשר אתו אסורים בתשמיש המטה, אמר להם הקב"ה אפשר שאהא כועס ומחריב את העולם ואתה בונה, אלא כשיעבור המבול אתם נזקקים לפריה ורביה, שנא' לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ט) וכיון שיבשה הארץ אמר לו הקב"ה צא מן התבה [אתה ואשתך] (בראשית ח טז), והתיר להם פריה ורביה, ואף לבהמה ולחיה ולעוף התיר, שנאמר ושרצו בארץ ופרו ורבו (שם שם יז), א"ל נח רבונו של עולם שמא אתה מביא מבול לעולם, א"ל כך נשבעתי שאיני מביא עוד מבול, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח [ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה וגו' (שם שם כא)] היאך נשבע לו, רבותינו אומרים בברית אברהם נשבע לו, שנאמר וכרות עמו הברית (נחמיה ט ח), וכן ישעיה אמר כי מי נח זאת לי [אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ] (ישעיה נד ט), אתה מוצא אע"פ כן ארבעים יום בכל שנה היו עושין אותן המים רושם בעולם, עד שעמד שלמה, ובנה את בית המקדש, ופסקו אותן מ' יום, שנא' (ובשנת אחת) [ובשנה האחת] עשרה בירח בול (מ"א ו לח), מהו בירח בול, בירח שבלים לבהמה מן הבית. ד"א בירח בול, בזמן שהארץ עושה בולים בולים. ד"א בירח בול, חסר מ', כנגד ארבעים יום שנפסקו מן העולם, ומה אם לנח נשבע הקב"ה בבריתו של אברהם אבינו וקיים, ולציון נשבע שלש שבועות, על אחת כמה וכמה שיקיים, ואלו הן שלש שבועות (נשבע בבריתו של אברהם אבינו שנאמר כי מי נח זאת לי). בנפשו נשבע כביכול, שנאמר נשבע ה' אלהים בנפשו (עמוס ו ח), ובשבת נשבע, שנאמר וביום השביעי שבת וינפש (שמות לא יז), (וכתיב) [ובתורה נשבע, שנאמר] נשבע ה' בימינו (ישעיה סב ח), זה תורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), ומה נשבע לירושלים שיבנה אותה, שנאמר בונה ירושלים ה' (תהלים קמז ב). אמר ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות, אם יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית, אל תאמן, שנאמר בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס (שם), אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם על ידי עונות חרבה וגליתם מתוכה, אבל עתה אני בונה אותה, ואיני מחריבה לעולם, שנאמר כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (שם קב יז).

ל״זויהיו בני נח (בראשית ט יח), [ילמדנו רבינו מי הוא המצווה על פריה ורביה, האיש או האשה, כך] שנו רבותינו האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה, ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (שם א כח), אלא שהאיש מצווה יותר מן האשה. תדע לך שכן הוא, שהרי הרבה חזק אברהם לישא אשה ליצחק בנו, שכן הוא אומר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו וגו' (בראשית כד ב), ואשביעך ב' אלהי השמים [וגו'] כי (אם) אל ארצי וגו' (שם שם ג), הרי אברהם חיזק על פריה ורביה, וכן יצחק שלח ליעקב, שנאמר קום לך פדנה ארם ביתה בתואל (שם כח ב), שלחו ליקח אשה ההוגנת לו, לא כשם שהיו אנשי דור המבול שטופים בזמה, ההולכים על מי שאינו הגון להם, ראה מה כתיב ויראו בני האלהים וגו' (שם ו ב), אמר הקב"ה הואיל וכך עושין יאבדו מן העולם לעצמן, ולמה נאבדה הבהמה עמה, שנאמר מאדם עד בהמה (שם ז כג), שאף הבהמה קלקלה מעשיה, והיתה הולכת על מין שאינו שלה, הסוס על החמור, הארי על השור, הנחש על הצב, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה [כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ] (שם שם יב), כל אדם אינו אומר, אלא כל בשר, אפילו הבהמה והחיה והעוף, לפיכך נמחו עמהן. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כשם שלא נכנסו לתבה אלא צדיקים, כך הבהמה והחיה והעוף שהיו עמהם היו צדיקים, שנאמר למשפחותיהם (שם ח יט), וכי יש לבהמה משפחה, אלא אותה הבהמה שלא נדבקה במין אחר נכנסה לתבה, לפיכך יחסם הקב"ה, ומה בהמה וחיה ועוף שאינן כלום נתיחסו, נח ובניו אינו דין שיתיחסו, מיד יחסם הקב"ה (ממה שכתוב) [מנין ממה שקרינו] בענין ויהיו בני נח היוצאים מן התבה וגו'.

ל״ח[ד"א ויהיו בני נח], זש"ה בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם נאום ה' אלהים (יחזקאל כו כא), מדבר באומות העולם, מהו בלהות אתנך ואינך, אומות העולם לא היו ולא עתידין להיות, שנאמר בלהות אתנך ואינך, בלהות בל היות ואינך עכשיו, ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם הבא, אבל ישראל היו וגם עתידין להיות, היו עד שלא נברא העולם, שנאמר זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד ב) והן עכשיו, שנאמר אתם נצבים היום כלכם (דברים כט ט), ועתידין להיות, שנאמר והיו לי (נאום ה' אלהים) [אמר ה' צבאות] ליום אשר אני עושה סגלה (מלאכי ג יז), אבל לאומות העולם בלהות, שלא היו בעולם, ולא היה להם (הזייה) [הוויה] בעולם, אבל בני נח היתה להם (הזייה) [הוויה] בעולם, שנאמר ויהיו בני נח.

ל״טד"א ויהיו בני נח, אמר ר' לוי בזכות שעשו בתבה יצאו מן התבה, ולמה כל י"ב חודש שעשו בתבה היו חוגרין מתניהם וזנין הבהמה והחיה, ובזכות כן יצאו מן התבה.

מ׳(שנאמר) ויהיו בני נח היוצאים מן התבה [שם וחם ויפת], וכי שם היה גדול שהוא מקדימו, והלא כתיב אחי יפת הגדול (בראשית י כא), למה הקדים שם ליפת, שהיה כשר ומושלם לבוראו.

מ״אוחם הוא אבי כנען (שם שם א), תנא אמר ר' ברכיה חם הוא אבי כנען הוא אבי פרוח (שלשה אלה בני נח).

מ״בויחל נח איש האדמה (בראשית ט כ). מהו ויחל שנעשה חולין. איש האדמה, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר גבר בן גבר.

מ״גד"א איש האדמה שבשבילו עמדה הארץ.

מ״דויטעם כרם, זה אחד מארבעה בני אדם שהתחילו בארבעה דברים, נח התחיל בנטיעה ובשכרות ובארירה ובעבדות, (בעבדות שנאמר עבד עבדים), [בנטיעה שנא' ויטע כרם] (שם שם), בשכרות שנא' וישת מן היין וישכר (שם שם כא), [ובארירה שנאמר ארור כנען] (שם שם כה), [ובעבדות שנאמר עבד עבדים] (שם שם).

מ״האברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, בזקנה שהיו האב והבן נכנסין לעיר ואין אדם יודע מי מכבד, א"ל הקב"ה חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן (בראשית כד א). וביסורין מנין, אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם אילולי שנתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין לפניך, ואילו הבאת עליהם יסורין לא היו מורדין בך, א"ל הקב"ה ממך אני מתחיל שנתייסר בבנו, שנאמר ויגדל הילד ויגמל (שם כא ח), (ר' יהושע) [ר' אושעיא] ו' אבין, חד אמר שנגמל מן היסורין, וחד אמר שנגמל מיצר הרע ליצר טוב. ובפונדק, דכתיב ויטע אשל בבאר שבע (שם שם לג) זהו פונדק. ובליגטא (זהו מתנה) מנין, שנאמר ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות (שם כה ו).

מ״ומשה התחיל בכהונה ובדוכן ובקרבנות ובתורה, [בכהונה ששמש בכהונה גדולה בשבעת ימי המלואים], בדוכן שהעמיד אלעזר על הדוכן, שנאמר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו' (במדבר ג לב), ובקרבנות מנין, ויקטר משה את [כל] האיל המזבחה (ויקרא ח כא), ובתורה מנין, שנאמר עלה אלה ההרה [והיה שם ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם] (שמות כד יב).

מ״זבלעם התחיל בקובה בקוביא בלודים ובקסמים, הוי נח אחד מארבעה בני אדם שהתחילו ארבעה דברים.

מ״חויטע כרם. מהיכן היה לו, אלא מן החרצנים שהכניס עמו לתבה נטל וזרע, שנאמר ויטע כרם וגו', ואחריו מה כתיב וישת מן היין (בראשית ט כא), אמר ר' חייא בר אבא בו ביום שנטעה, בו ביום הפריחה, בו ביום עשתה פרי, בו ביום קטפה ובצרה ודרכה ושתה, שנאמר וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה (שם שם) כתיב אהלה, אמר ר' יהודה ב"ר סימון בשם ר' חנינא בשם ר' שמואל בר יצחק נתן גלות לעשרת השבטים, שנאמר שמרון אהלה (יחזקאל כג ד).

מ״טוירא חם אבי כנען (בראשית ט כב). אמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' יעקב בר זבדי שאמר משום ר' אבהו הם ראה בעיניו והגיד בפיו, לפיכך אמר הקב"ה אם ילקה אחד מן העבדים בעינו או בשינו יצא לחירות, שנאמר וכי יכה איש את [עין] עבדו וגו' (שמות כא כ).

נ׳ ויקח שם ויפת את השמלה (בראשית ט כג), אמר ר' יוחנן ויקחו לא נאמר אלא ויקח, שם נתחזק תחילה [במצוה] ואחר כך יפת, לפיכך ויקח שם ויפת.

נ״א וילכו אחורנית (בראשית ט כג). שהיו מהלכין לאחוריהן שהיתה ביאתן כדרך הליכתן, וערות אביהם לא ראו (שם שם), נתן להם שכרן טלית לשם, וליפת פיוולא.

נ״בויאמר ארור כנען (שם כה). חם ראה כנען נתארר, אמר ר' יהודה אין הקללה שוכנת במקום ברכה, לפי שנאמר ויברך אלהים [את נח ואת בניו, (שם א) ר' נחמיה אומר] כנען ראה והגיד לאביו חזרה קללה לעיקרה, לפיכך נאמר ויאמר ארור כנען. אמרו רבותינו כשהיה נח בתבה, אמר אילו היו לבני עבדים, כדי שהיו יושבים והם יוצאים לפניהם, אלא כשאצא מן התבה מה שאני מוליד אעשה אותם עבדים להם, אמר לו אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לאחיו, חייך אני אעשה בנך הרביעי עבד, שנאמר ויאמר ארור כנען [עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט כה)], אמר ריש לקיש הרי משל חם עבדים לעולם, אבל בניו של שם יוצאים חפשים בעולם, שנאמר כי ימכר לך (דברים טו יב), ולקחת את המרצע (שם שם יז), מה כתיב שם והיה לך עבד (לעולם) [עולם] (שם שם), אבל כאן עבד עבדים, עבד שאינו נוטל חירות ולא יצא לעולם, מי גרם לו הארירה הזאת על ידי שביזה את אביו, וכן עתיד הקב"ה לפרוע מבניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר כן ינהג מלך אשור וגו' [ערום ויחף] (ישעיה כ ד), מהו ערום ויחף, שהיה מבזה אותן ומוליכן ערומים, ויפת שכיבד את אביו, מה פרע לו הקב"ה, כשיבא גוג הקב"ה מאפילו ומכסה עליו, שנאמר והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר (יחזקאל לא יא), ומה פרע לו הקב"ה לשם, אלא בשעה שנכנסו בניו של אהרן להקריב, נשרפו גופיהם, ולא נשרפו בגדיהם, למה שהם בניו של שם, הרי בצדיקים, ומנין ברשעים, בשעה שעלה סנחריב לירושלים וכל חיילותיו עמו, נשרפו גופיהן ולא נשרפו בגדיהם, למה שהן מבני בניו של שם, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם (בראשית י כב).

נ״גיפת אלהים ליפת (שם ט כז). ואע"פ כן וישכן באהלי שם (שם שם), וכל הדברים הללו על ידי היין הגיעו, כך בכל מקום שאתה מוצא יין אתה מוצא כשלון וכן נח על ידי יין, וכן בשבטים, שישבו לאכל לחם מכרו את יוסף אחיהם, וכן בשטים, ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, (במדבר כה ב), וכן במעשה העגל על ידי יין, וישב העם לאכול ושתו (שמות לב ו), והשבטים לא גלו אלא מתך היין, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו (ישעיה ה' יא), השותים במזרקי יין (עמוס ו ו), ואף שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא מתוך חיין, שנאמר וגם אלה ביין שגו (ישעיה כח ז), אמר הקב"ה בעולם הזה עשוי לתקלה, אבל לעולם הבא אני עושה את היין עסיס, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' (יואל ד יח).

נ״דויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים (בראשית יא א). ילמדנו רבינו בית שנותנין בו עירוב, מהו שיהא צריכה עירוב או לא, ר' יעקב בר אחא שאל את ר' אבהו, א"ל בית שמאי אומרים צריך, ובית הלל אומרים אינו צריך, והלכה כבית הלל. אמר ר' יהושע בן לוי לא התקינו עירובי חצירות אלא מפני דרכי שלום, כיצד אשה משלחת את בנה לחברתה, והיא נושקתו ומחבקתו, ואמו אומרת וכן היא אוהבת אותי, ויהא לבי עליה, נמצאו עושות שלום על ידי העירוב, אמר הקב"ה אני נתתי שלום בעולמי, והרשעים הללו עמדו ליתן מחלוקת, ומנין שחלקו על הקב"ה, ממה שקראו בענין, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ואף דור הפלגה עמדו ומרדו בהקב"ה ובקשו לעלות לרקיע, אמרו לא (הכל ממנו) [כל הימנו] לבור לו העליונים, התחילו להוציא דברים של חירופים, (שנאמר) [ומנין ממה שקרינו בענין] ויהי כל הארץ שפה אחת וגו'.

נ״ה[ויהי כל הארץ שפה אחת]. זש"ה אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו (תהלים נט יב), כנגד מי אמר דוד המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד דואג ואחיתופל, אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אל תהרגם בהריגה שאתה הורג שאר בני אדם, אלא (הניעם בעולם) [הניעמו בחילך] שיהיו מטולטלין בעולם, [והורידמו] והורידם מגדולתן, למה כי מרו בך, חטאת פימו דבר שפתימו (שם שם יג), שהיו חוטאין בפיהן ועוד בשפתותיהן, דואג אמר ראיתי את בן ישי בא נובה וגו' (ש"א כב ט), אחיתופל אמר לאבשלום בא אל פלגשי אביך וגו' (ש"ב טז כא), חטאת פימו, שהיו חוטאין בפיהם, דבר שפתימו, בדבור בשפתותיהם, לפיכך (נלכדו בלשונם) [ילכדו בגאונם] (תהלים נט יג).

נ״ו ד"א לא אמרו אלא כנגד דור הפלגה, אל תהרגם בהריגה שהרגת דור המבול, אלא הניעמו בחילך, טלטלם בעם, שנאמר ויפץ ה' אותם (בראשית יא ח). חטאת פימו שחטאו בפיהם, דבר שפתיו שחטאו בשפתותיהם, לפיכך ילכדו בגאונם. (שנאמר)

נ״זויהי כל הארץ שפה אחת, מה כתיב למעלה מן הענין, אלה משפחות בני נח (שם י לב), ואחר כך ויהי כל הארץ שפה אחת, אמר שלמה אם תכתוש את האויל במכתש [בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו] (משלי כז כב), מי שהוא מכה את האויל עם שהוא מעלה את השבט להיות שונה לו הוא שוכח את הראשון, בתוך הריפות בעלי, עם שהוא מעלה את הראשון כבר נשכח, אפילו כן לא תסור מעליו אולתו.

נ״חד"א אם תכתוש את האויל במכתש, ר' נחמיה בנו של ר' שמואל בר נחמן אמר למה הן דומין לצנצנת מלאה, ועלו חגבים עליה, הראשון ונפל, [השני ונפל, השלישי ונפל], ולא למד השני מן הראשון, (ולא השני מן השלישי) [ולא השלישי מן השני], כך הרשעים בא הראשון עולה ומתגבר ונופל, ואין השני למד מן הראשון, כך עמדו דורו של אנוש וקראו ע"ז, שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד כו), מה עשה הקב"ה קרא לים ושטפן, שנאמר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה ח), עמדו דור המבול והכעיסו להקב"ה, שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו (איוב כא יד), ואבדו מן העולם, ולא למדו מדור אנוש, [דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונים], הוי אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, זה דור הפלגה, שהיו מוציאין דברי חירופין אחרי יחידו של עולם, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ר' ברכיה הכהן אמר מהו שפה אחת, שהיו משפחה אחת, ד"א שפה אחת ששפו פורענות לעולם, [ודברים אחדים, דברים שהוציאו אחרי יחידו של עולם].

נ״טד"א ודברים אחדים, שהוציאו אחרי שני יחידי עולם, אחרי הקב"ה דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), ואחר אברהם, שנאמר אחד היה אברהם (ואהבתו) (יחזקאל לג כד).

ס׳ד"א ויהי כל הארץ [שפה אחת], אמר ר' אייבו בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב"ה,

ס״אאחד בימי יהושע, שנאמר (ויקבצו) [ויתקבצו] יחדו להלחם עם יהושע [ועם ישראל פה אחד] (יהושע ט ב), מהו יחדו שחלקו על הקב"ה. ואחד בימי גוג ומגוג, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ וגו' (תהלים ב ב). וכאן, שנאמר ויהי כל הארץ [שפה אחת ודברים אחדים], דברים של חרופים היו מוציאין על הקב"ה אלא שלא פרשו הכתובים, אלא רבותינו פרשו מקצתן, מה היו אומרים, אחר אלף שנים ויום אחד ושש מאות וחמשים ושש שנים מבול בא לעולם, והשמים מתמוטטין, והמים העליונים יפלו עלינו, אלא באו ונעשה לנו פרנוסין, (פי' עמודים), שאם יפלו השמים יהיו מעמידין בהם, הוי ודברים אחדים.

ס״בויאמרו איש אל רעהו (בראשית יא ג). מהו איש אל רעהו, כוש למצרים, [ומצרים לפוט], ופוט לכנען.

ס״גהבה נבנה לנו עיר (שם שם ד) אמר להם הקב"ה אתם אמרתם הבה, חייכם בו בלשון ארד עליכם, שנאמר הבה נרדה [ונבלה שם שפתם] (בראשית יא ז). אמר ר' חיא בר אבא לשלשה חלקים נחלק המגדל, שליש נבלע, ושליש נפל, ושליש עומד עד עכשיו, מי שעולה לראשו רואה התמרים של יריחו כחגבים הללו.

ס״דאתה מוצא מעשה דור המבול נתפרשו, ומעשה דור הפלגה לא נתפרשו, מעשה דור המבול פרשו איוב, שנאמר גבולות ישיגו [עדר גזלו וירעו] חמור יתומים ינהגו (איוב כד ב ג), מהו גבולות ישיגו, שהיו נכנסין זה בגבולו של זה וזה בגבולו של זה, ועדר גזלו וירעו [שהיו גוזלים זה צאנו של זה], חמור יתומים ינהגו, כשהיו רואין חמר ביד יתום, מיד היו נוטלין אותו ממנו. יחבלו שור אלמנה (שם) אלמנה שמת בעלה והניח לה שור אחד ויצאה לרעות אותו, מיד היו נוטלין אותו ממנה, ערום ילינו מבלי לבוש (שם שם ז), כיון שראו בני אדם שהיו עושין בהם כך, היו מפשיטין את בגדיהם ומהלכין ערומים, והדברים הרבה אלא כדי שלא להטריח בפניכם.

ס״העד היכן חטאו דור המבול, ויאמרו לאל סור ממנו (איוב כא יד), אמרו דעתה של תורה אין אנו מבקשים, (אמרו) דעתה של תורה אין אנו מבקשים, (אמרו) מה שדי כי נעבדנו (שם שם טו) על מה אנחנו מתפללים לפניו.

ס״ולמה היו דומין אנשי המבול ואנשי דור הפלגה, למלך שהיה לו שני (בני בתים) [בנים], אחד אומר [לו] איני יכול לעמוד בך ולא בטריחותיך, והשני אומר לו או אני או אתה, כך אנשי דור המבול (אמרו) [ויאמרו] לאל סור ממנו וגו', דור (המבול) [הפלגה] אמרו או אנו או הוא, שנאמר הבה נבנה לנו עיר, אמרו לא (הכל) [כל] הימנו לבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים, באו ונחליף ונטול את העליונים, והוא טול את התחתונים.

ס״זויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים (בראשית יא ג). כל מה שהיו עושין הקב"ה מצליח בידם, כדי לשחק עליהם באחרונה, שנאמר יושב בשמים ישחק (תהלים ב ד), שאילולי לא בנו, היו אומרים אילו בנינו את המגדל היו עולים לשמים ומתלחמים עמו, מה עשה הקב"ה הצליח בידם, להודיעם שאינם כלום בעולם, ואחר [כך] שוחק עליהם והגלה אותם, שנאמר ויפץ ה' אותם משם (בראשית יא ח). [ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם] (שם שם ד), אמר ר' שמעון בן יוחי נטלו ע"ז ונתנוהו בראש המגדל, [אמרו] אם גוזר הקב"ה עלינו גזירות יהיה כנגדו ומעכבו, ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם, אלא לשון ע"ז, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג), אמר להם הקב"ה אתם אומרים פן נפוץ (בראשית שם), אני מפיץ אתכם, שנאמר ויפץ ה' אותם (בראשית יא ח), לקיים מה שנאמר מגורת רשע היא תבואנו (משלי י כד).

ס״ח וירד ה' לראות (בראשית יא ה), הכל גלוי לפני הקב"ה, וכתיב כאן וירד ה' לראות, אלא ללמד דרך ארץ לבריות [שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין].

ס״טאשר בנו בני האדם (שם). אמר להם אין אתם מביטים בראשונים שהיו לפניכם, (שנאמר) ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת וגו' [ועתה לא יבצר] (שם שם ו) אע"פ שמרדו פשטתי להם ימיני, ואמרתי להם עשו תשובה ואקבל אתכם, כמה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל (ממך) [מעמך] (דברים י יב), והן אמרו לא יבצר (מהן) [מהם], אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר כבוצר על סלסלות (ירמיה ו ט).

ע׳(ד"א) הבה נרדה [ונבלה שם שפתם] (שם שם ז), שעירבב הקב"ה את לשונם ולא היה אחד מהם יודע לשון חבירו, מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו, לשון הקודש היה, שבו נברא העולם, בעולם הזה היו האומות והבריות חולקין על הקב"ה, אבל לעולם הבא כולן שוין כתף אחד לעבדו, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד] (צפניה ג ט), למה שכך אמר הקב"ה לישראל אני מבטל את השעבוד מכם, ומאבד האומות מפניכם, ומקריב אתכם אלי, כדי שתהיו עובדין אותי ביראה, ועוד אמר רוח הקדש על ידי דוד, עבדו את ה' ביראה (תהלים ב יא).

ע״אחסלת פרשת נח