תנחומא בובר, נח ט״וMidrash Tanchuma Buber, Noach 15
א׳ד"א צא מן התבה. זש"ה אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים (קהלת ח ב), אמר להם רוח הקדש משביע אני עליכם שאם תגזור עליכם מלכות גזרות אל תמרדו עליה, בכל דבר שהיא גוזרת עליכם, אלא אני פי מלך שמור, אבל אם תגזור עליכם לבטל את התורה ואת המצות ואת השבת אל תשמעו להם, אני פי מלך שמור, בכל דבר שהיא צריכה, אבל על דברת שבועת אלהים אל תבהל מפניו תלך, [אל תעמוד בדבר רע] (קהלת ח ג), למה שאין מבטלין אתכם מן המצות, אלא שתכפרו בהקב"ה, לפיכך על דברת שבועת אלהים, וכן עשו חנניה מישאל ועזריה, בשעה שהעמיד נבוכדנצר את הצלם, אמרו לו מה אתה סבור שאתה משליך אותנו לתוך כבשן האש ואין הקב"ה מציל אותנו, בין מציל בין שאינו מציל אין אנו משתחוים לצלם, שנאמר הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא ישזיב (דניאל ג יז), וכתיב בתריה והן לא ידיע להוי לך מלכא די לאלהיך לא (אנחנא) [איתנא] פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד (שם שם יח), אמר להם נבוכדנצר אמת אתם אומרים, שנאמר הצדא שדרך מישך (שם שם יד), אמרו לו (לא הששין אנא על דנא פתגם לאתבותך) [לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך] (שם שם טז), אמרו לו כל מה שתגזור עלינו ארנוניות ומסין וגוגליות אנו שומעין לך, אבל לכפור בהקב"ה אין אנו שומעין לך, על דברת שבועת אלהים, אל תבהל מפניו תלך. כיון ששמע מהם כך, התחיל קוצף, שנאמר באדין נבוכדנצר התמלי חימה (שם שם יט), כיון שהסיקו את הכבשן, השליכו אותן אסורין, כיון שירדו לתוך הכבשן תללוי עיניהם להקדוש ברוך הוא ואמרו רבון העולמים אתה יודע שלא בטחנו במעשינו אלא בשמך, לא לנו ה' לא לנו, כי לשמך תן כבוד וגו' (תהלים קטו א), והרי הרשע הזה כינס כל הלשונות, שנאמר באדין מתכנשין אחשדרפניא וגו' (דניאל ג ג), (למה יאמרו הגוים), מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן, אמר להם הקב"ה וכי על שמכם ירדו, על שמי ירדו, ואני ארד ואתיהן, שנאמר [עושה משפט לעשוקים וגו' ה'] מתיר אסורים (תהלים קמו ז), מיד התירן הקב"ה והציף את הכבשן והעלה אותן, והשווהו לארץ שהיה עמוק, וכיון שראה המלאך כך, אמר להם צאו לכם מיכן, שהרי התיר לכם הקב"ה ועשה לכם נסים והשוה את הכבשן לארץ, צאו לכם, אמרו לו אין אנו יוצאין מבלעדי נבוכדנצר, שלא יאמרו ברחו מן הכבשן, אני פי מלך שמור, ברשותו נכנסנו לכאן, וברשותו אנו יוצאין, כיון שבא נבוכדנצר ראה אותם ותמה, התחיל צווח להם, שנאמר ענה ואמר שדרך מישך ועבד נגו עבדי אלהא רבא [פוקו ואתו] (דניאל ג כו), פוקו וסוקו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו, מכאן שהכבשן נשוה לארץ, מיד אמרו למלאך עכשיו נצא, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו [מן גוא נורא] (שם שם) ממי למדו מנח שנכנס בתבה ברשותו של הקב"ה, שנאמר וידבר אלהים אל נח [צא מן התבה], וכיון שיבשה הארץ ונחה התבה, שנאמר ותנח התבה (בראשית ח ד), אמרו לו בניו נצא לנו, אמר להם חס ושלום ברשותו של הקב"ה נכנסנו וברשותו של הקב"ה נצא, וכיון ששמע הקב"ה כך, מיד נתן להם רשות, שנאמר וידבר אלהים אל נח צא מן התבה.
1