תנחומא בובר, נח י״זMidrash Tanchuma Buber, Noach 17
א׳ד"א [צא מן התבה]. אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם הוציאה ממסגר נפשי (תהלים קמב ח), כשהיה נח בתוך התבה היה תדיר מתפלל, שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (שם לב ו), ומה היה מתפלל, הוציאה ממסגר נפשי, א"ל הקב"ה גזירה היא מלפני שישתלמו שנים עשר חודש, אם אינן משתלמין אין אתה יוצא, וכן אמר ישעיה בעת רצון עניתיך [וגו'] לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ח ט), זה נח ובניו שהיו אסורים בתשמיש המטה, וכן עשה יוסף כשראה שני רעבון עתידות לבוא, נזקק לפריה ורביה עד שלא באו, שנא' וליוסף ילד שני בנים [בטרם תבא שנת הרעב] (בראשית מא נ) וכן עשו נח ובניו והבהמה והחיה והעוף לא נזקקו לפריה ורביה כשנכנסו לתבה, שכן צוה להם הקב"ה כשנכנסו לתבה, מנין ויבא נח ובניו (בראשית ז ז), הזכרים לעצמן, ואשתו ונשי בניו (שם) הנקבות לעצמן, כך כל הימים שהיה נח בתבה, היו נח ובניו וכל אשר אתו אסורים בתשמיש המטה, אמר להם הקב"ה אפשר שאהא כועס ומחריב את העולם ואתה בונה, אלא כשיעבור המבול אתם נזקקים לפריה ורביה, שנא' לאמר לאסורים צאו (ישעיה מט ט) וכיון שיבשה הארץ אמר לו הקב"ה צא מן התבה [אתה ואשתך] (בראשית ח טז), והתיר להם פריה ורביה, ואף לבהמה ולחיה ולעוף התיר, שנאמר ושרצו בארץ ופרו ורבו (שם שם יז), א"ל נח רבונו של עולם שמא אתה מביא מבול לעולם, א"ל כך נשבעתי שאיני מביא עוד מבול, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח [ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה וגו' (שם שם כא)] היאך נשבע לו, רבותינו אומרים בברית אברהם נשבע לו, שנאמר וכרות עמו הברית (נחמיה ט ח), וכן ישעיה אמר כי מי נח זאת לי [אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ] (ישעיה נד ט), אתה מוצא אע"פ כן ארבעים יום בכל שנה היו עושין אותן המים רושם בעולם, עד שעמד שלמה, ובנה את בית המקדש, ופסקו אותן מ' יום, שנא' (ובשנת אחת) [ובשנה האחת] עשרה בירח בול (מ"א ו לח), מהו בירח בול, בירח שבלים לבהמה מן הבית. ד"א בירח בול, בזמן שהארץ עושה בולים בולים. ד"א בירח בול, חסר מ', כנגד ארבעים יום שנפסקו מן העולם, ומה אם לנח נשבע הקב"ה בבריתו של אברהם אבינו וקיים, ולציון נשבע שלש שבועות, על אחת כמה וכמה שיקיים, ואלו הן שלש שבועות (נשבע בבריתו של אברהם אבינו שנאמר כי מי נח זאת לי). בנפשו נשבע כביכול, שנאמר נשבע ה' אלהים בנפשו (עמוס ו ח), ובשבת נשבע, שנאמר וביום השביעי שבת וינפש (שמות לא יז), (וכתיב) [ובתורה נשבע, שנאמר] נשבע ה' בימינו (ישעיה סב ח), זה תורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג ב), ומה נשבע לירושלים שיבנה אותה, שנאמר בונה ירושלים ה' (תהלים קמז ב). אמר ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות, אם יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית, אל תאמן, שנאמר בונה ירושלים ה', ואחר כך נדחי ישראל יכנס (שם), אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא כבר נבנית ירושלים וחרבה, אמר להם על ידי עונות חרבה וגליתם מתוכה, אבל עתה אני בונה אותה, ואיני מחריבה לעולם, שנאמר כי בנה ה' ציון נראה בכבודו (שם קב יז).
1