תנחומא בובר, נח כ״אMidrash Tanchuma Buber, Noach 21
א׳וירא חם אבי כנען (בראשית ט כב). אמר ר' יהודה בר שלום בשם ר' יעקב בר זבדי שאמר משום ר' אבהו הם ראה בעיניו והגיד בפיו, לפיכך אמר הקב"ה אם ילקה אחד מן העבדים בעינו או בשינו יצא לחירות, שנאמר וכי יכה איש את [עין] עבדו וגו' (שמות כא כ).
1
ב׳ ויקח שם ויפת את השמלה (בראשית ט כג), אמר ר' יוחנן ויקחו לא נאמר אלא ויקח, שם נתחזק תחילה [במצוה] ואחר כך יפת, לפיכך ויקח שם ויפת.
2
ג׳ וילכו אחורנית (בראשית ט כג). שהיו מהלכין לאחוריהן שהיתה ביאתן כדרך הליכתן, וערות אביהם לא ראו (שם שם), נתן להם שכרן טלית לשם, וליפת פיוולא.
3
ד׳ויאמר ארור כנען (שם כה). חם ראה כנען נתארר, אמר ר' יהודה אין הקללה שוכנת במקום ברכה, לפי שנאמר ויברך אלהים [את נח ואת בניו, (שם א) ר' נחמיה אומר] כנען ראה והגיד לאביו חזרה קללה לעיקרה, לפיכך נאמר ויאמר ארור כנען. אמרו רבותינו כשהיה נח בתבה, אמר אילו היו לבני עבדים, כדי שהיו יושבים והם יוצאים לפניהם, אלא כשאצא מן התבה מה שאני מוליד אעשה אותם עבדים להם, אמר לו אתה לא הנחת לי להוליד בן רביעי שיהא עבד לאחיו, חייך אני אעשה בנך הרביעי עבד, שנאמר ויאמר ארור כנען [עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט כה)], אמר ריש לקיש הרי משל חם עבדים לעולם, אבל בניו של שם יוצאים חפשים בעולם, שנאמר כי ימכר לך (דברים טו יב), ולקחת את המרצע (שם שם יז), מה כתיב שם והיה לך עבד (לעולם) [עולם] (שם שם), אבל כאן עבד עבדים, עבד שאינו נוטל חירות ולא יצא לעולם, מי גרם לו הארירה הזאת על ידי שביזה את אביו, וכן עתיד הקב"ה לפרוע מבניו של חם ולבזותם על ידי מלך אשור, שנאמר כן ינהג מלך אשור וגו' [ערום ויחף] (ישעיה כ ד), מהו ערום ויחף, שהיה מבזה אותן ומוליכן ערומים, ויפת שכיבד את אביו, מה פרע לו הקב"ה, כשיבא גוג הקב"ה מאפילו ומכסה עליו, שנאמר והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר (יחזקאל לא יא), ומה פרע לו הקב"ה לשם, אלא בשעה שנכנסו בניו של אהרן להקריב, נשרפו גופיהם, ולא נשרפו בגדיהם, למה שהם בניו של שם, הרי בצדיקים, ומנין ברשעים, בשעה שעלה סנחריב לירושלים וכל חיילותיו עמו, נשרפו גופיהן ולא נשרפו בגדיהם, למה שהן מבני בניו של שם, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם (בראשית י כב).
4
ה׳יפת אלהים ליפת (שם ט כז). ואע"פ כן וישכן באהלי שם (שם שם), וכל הדברים הללו על ידי היין הגיעו, כך בכל מקום שאתה מוצא יין אתה מוצא כשלון וכן נח על ידי יין, וכן בשבטים, שישבו לאכל לחם מכרו את יוסף אחיהם, וכן בשטים, ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, (במדבר כה ב), וכן במעשה העגל על ידי יין, וישב העם לאכול ושתו (שמות לב ו), והשבטים לא גלו אלא מתך היין, שנאמר הוי משכימי בבקר שכר ירדופו (ישעיה ה' יא), השותים במזרקי יין (עמוס ו ו), ואף שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא מתוך חיין, שנאמר וגם אלה ביין שגו (ישעיה כח ז), אמר הקב"ה בעולם הזה עשוי לתקלה, אבל לעולם הבא אני עושה את היין עסיס, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו' (יואל ד יח).
5