תנחומא בובר, פנחס ג׳Midrash Tanchuma Buber, Pinchas 3
א׳נחזור על תחלת הסדר. מה ראה הקב"ה לייחס פינחס אחר מעשה זה, שבשעה שנדקר זמרי בן סלוא עם כזבי בת צור, עמדו השבטים עליו, ואמרו ראיתם בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים, הרג נשיא שבט מישראל, לכך בא הכתוב ויחסו פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן.
1
ב׳לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). וכן הוא אומר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב ה).
2
ג׳ והיתה לו ולזרעו אחריו [וגו'] ויכפר על בני ישראל (במדבר שם יג). וכי קרבן הקריב שנאמר בו כפרה, אלא ללמדך שכל השופך דמם של רשעים כאילו הקריב קרבן.
3
ד׳ושם איש ישראל המוכה (שם שם יד). כשם שהקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם, כך מתעסק בגנותן של רשעים כדי לפרסמן בעולם, פינחס לשבח, עליו נאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז), וזמרי לגנאי, ושם רשעים ירקב (שם).
4
ה׳זמרי בן סלוא (במדבר שם). שכל מי שפוגם את עצמו פוגם את משפחתו עמו הכתוב תמיה עליו פור בן גודר אביו, קינא על הזנות תחלה, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי (בראשית לד כה), וזה פרץ גדר שגדר אביו.
5
ו׳ושם האשה המוכה המדינית וגו' (במדבר שם טו). להודיעך עד כמה נתנו המדינים עצמן, שבת מלכים הפקירו בקלון, ואת מלכי מדין הרגו [וגו' ואת צור] (שם לא ח), צור גדול שבכולן היה, ולפי שהפקיר את בתו ופירסמה, גרעו הכתוב ומנאו שלישי, [אבל הוא מלך גדול שבכולם, שנאמר ראש אומות בית אב במדין הוא] (שם כה טו).
6