תנחומא בובר, ראהMidrash Tanchuma Buber, Re'eh
א׳ראה אנכי וגו' (דברים יא כו). זש"ה (ולעם) [ואל העם] הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ירמיה כא ח), וכתיב משכיל (לאיתן האזרחי) [לאסף] האזינה עמי תורתי (תהלים עח א), וכתיב רק השמר לך [וגו'] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב וגו' (דברים ד ט י), לומר לך שכל המבטל דברי תורה, כאילו כופר בהקב"ה, שלא נתן תורה אלא כדי שיהו ישראל עוסקין בה יומם ולילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח), וכתיב כי אם בתורת ה' חפצו וגו' (תהלים א ב), וכל העוסק בתורה ומקיימה, כאילו קיבלה מסיני, לפיכך כתיב והודעתם לבניך [וגו'] יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך (דברים ד ט י), כשבא אסף התחיל לומר האזינה עמי תורתי וגו' (תהלים עח א), וכן אמר שלמה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד ב), אמרו ישראל לאסף, וכי יש תורה אחרת שאתה אומר האזינה עמי תורתי, כבר קיבלנוה מסיני, אמר להם פושעי ישראל אומרים שהנביאים והכתובים אינן תורה, ואין אנו מאמינים בהם, שנאמר ולא שמענו בקול ה' אלהינו ללכת (בתורתו) [בתורתיו] אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים (דניאל ט י), הרי הנביאים וכתובים תורה הם, שנא' האזינה עמי תורתי.
1
ב׳ד"א האזינה עמי תורתי. זשה"כ (איש) [לב] חכם ישכיל פיהו וגו' (משלי טז כג), כשישראל חוטאין נמנעין מכל טוב, וכשזוכין מוסיפין טובה, וכן אתה מוצא כשעשו אותו מעשה, נמנעה מהם כל טובה, שנאמר ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל וגו' (שמות לב יט), וכשביקש משה רחמים עליהם, אמר לו הקב"ה משה לא בראתי את העולם אלא בשביל תורה, שנאמר ואשים דברי בפיך וגו' (ישעיה נא טז), והם המירו כבודי בתבנית שור, ואתה שברת את הלוחות, והיאך העולם עומד בלא תורה, אמר לו מה אעשה, אמר לו פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים (דברים י א), לכך כתיב (איש) [לב] חכם ישכיל פיהו וגו' (משלי טז כג), לפיכך כשעמד אסף הזכיר למעלה נחית כצאן עמד ביד משה ואהרן (תהלים עז כא), ואחר כך משכיל לאסף (שם עח א).
2
ג׳כי יכרית ה' אלהיך את הגוים (דברים יב כט). משל למה הדבר דומה, למלך שנטע כרם בתוך שדהו, והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקיצץ את הארזים, והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך הקוצים שהם אוחזים בבגדינו הנחת, וקיצצת את הארזים, אמר להם אם הנחתי את הארזים, וקצצתי את הקוצים, במה הייתי (גוזר) [גודר] את כרמי, וכן ישראל כרמו של הקב"ה, שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה ז), והכניס את ישראל לארץ, וקיצץ את הארזים שבה, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי [מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו] (עמוס ב ט), והניח את בניהם, ואת בני בניהם, כדי שישמרו ישראל את התורה, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה', לנסות בם את ישראל (שופטים ג א), וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים וגו' (ישעיה לג יב), וכתיב כל הגוים כאין נגדו (שם מ יז), ראה כמה אוכלוסין הוציא פרעה אחרי ישראל, כשראו אותם ישראל נבהלו מפניהם ואמרו מי יוכל לעמוד כנגד אלו, אמר הקב"ה חייכם כל אלו אינן חשובין לפני [רק] כסוס אחד, שנאמר כי בא סוס פרעה (שמות טו יט), וכולם מתו בנשיפה אחת, שנאמר נשפת ברוחך (שם שם י), כך עתיד גוג ומגוג לבוא על ישראל, ובו יעשה הקב"ה משפטיו, שנאמר ונשפטתי (אותו) [אתו] בדבר ובדם וגו' (יחזקאל לח כב), באותה שעה והתגדלתי והתקדשתי [ונודעתי] לעיני (עמים) [גוים] רבים וידעו כי אני ה' (שם שם כג).
3
ד׳עשר תעשר (דברים יד כב). זש"ה נבהל להון איש רע עין ולא ידע וגו' (משלי כח כב), רבי חנינא פתר קריא בעפרון, דאמר רבי חנינא כל שקלים האמורים בתורה סלעים, ושבנביאים ליטרין, ושבכתובים קינטירין, בר משקלי עפרון דאינון קינטירין, הדא הוא דכתיב בכסף מלא יתננה לי (בראשית כג ט), על ידי שהכניס עין הרע בממונו של אברהם, חסרו הכתוב וי"ו.
4
ה׳אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא (שם שם טו), א"ל איבעית למיתן לי ארבע מאוון קינטירין דכסף מן סחורתא (ס"א חרוותא, פי' בערוך זבל) של ביתך, את יכיל יהיב לי, על ידי שהכניס עין הרע בממונו של אברהם חסרו וי"ו, שנאמר וישקל אברהם לעפרן (שם שם טז), עפרון תניינא חסר.
5
ו׳רבי אמי פתר קרא בשואל פרה, והיתה עינו צרה לשכור שתי פרות, שאל אחת ושכר אחת, ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כח כב), דכתיב (אם) בעליו אין עמו שלם ישלם (שמות כב יג).
6
ז׳רבי יצחק פתר קרא בזה שמלוה לישראל בריבית, והיתה עינו צרה להלוותו שלא בריבות, ולא ידע כי חסר יבואנו, דכתיב מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח ח), איזהו חונן דלים, זה עשו הרשע, וכי עשו הרשע חונן דלים, והלא עושק דלים הוא, כגון אילו אפוטרופא דנפקין לקירייתא ובוזין לאריסיה, ועלון למדינתא, ואמרון כנסין מסכיניא דבעינן למעבד עמהון מצוה, [מתלא] אמרה גיורא בחזורין ומפלגא לבישיא (פי' הזונה קונה תפוחין ומחלקת לחולין).
7
ח׳רבי לוי פתר קרא בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דאמר רבי לוי מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחת, והיתה עושה אלף מדות בכל שנה, והיה מוציא ממנה מאה מדות למעשרותיו, מהמותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו, בשעת מיתתו קרא לבנו, א"ל בני תן דעתך על שדה זו, כך וכך מדות היא עושה, וכך וכך אני מוציא מעשר, וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, שנה ראשונה רעה אותו הבן ועשתה אלף מדות, והוציא ממנה למעשה מאה מדות, לשנה שניה נכנס בו עין רעה, ופיחת הוא עשרה, ופיחתה היא מאה, וכן [שלישית] רביעית וחמישית, עד שעמדה על מעשרותיו, כשראו קרוביו ואוהביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו, אמר להם למה באתם לשמח על אותו איש שנדוה, אמר לו חס ושלום לא באנו אלא לשמח עמך, לשעבר היית בעל הבית, והקב"ה כהן אבל עכשיו הקב"ה נעשה בעל הבית, ואתה כהן, לפיכך משה מזיר את ישראל עשר תעשר.
8
ט׳בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים לז ג), ר' חגי בשם ר' יצחק הוה מסרס קרא, עשה טוב בטח בה', משל לבעל השוק שיצא לשער את המדות, ראה אותו אחד התחיל מטמין מלפני, אמר לו מה לך לטמון מלפני, שער את מדותיך ואל תיירא, הדה הוא דכתיב בטח בה' ועשה טוב. [שכן ארץ ורעה אמונה, עשה שכונה של ארץ, הוי זורע, הוי נוטע, ורעה אמונה, רעה אמונתן של אבות, דכתיב עיני (ה') בנאמני ארץ (שם קא ו).
9
י׳ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר בזכות שני דברים ישראל מתחטאים לפני המקום, בזכות שבת, ובזכות מעשרות, בזכות שבת דכתיב אם תשיב משבת רגלך וגו' (ישעיה נח יג), מה כתיב בתריה, אז תתענג על ה' וגו' (שם שם יד), ובזכות מעשרות דכתיב ושמחת בכל הטוב (דברים כו יא), ואין טוב אלא תורה, דכתיב כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב), לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר].
10
י״אכבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג ט), שאם היית נאה, אל תהי פרוץ בעריות, שלא יהו הבריות אומרים איש פלוני נאה ואינו כגדור מן הערוה, על שם כבד את ה' מהונך.
11
י״ב ד"א [כבד את ה' מהונך], אם היה קולך ערב, הוי פורס על שמע, ועובר לפני התיבה, על שם כבד את ה' מהונך [ממה שחננך].
12
י״ג[חייא בר אדא, בר אחתיה דבר קפרא, היה קולו ערב, והיה בר קפרא אומר לו, בני פרוס על שמע, ועובר לפני התיבה, על שם כבד את ה' מהונך, ממה שחננך. ד"א כבד את ה' מהונך, עבוד בהונך, עד דלא תעבוד בלא הונך].
13
י״ד מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן, ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה לו הקב"ה, הכניס בו רוח תזזית (פי' רוח רעה), ונטל את המקל, והתחיל משבר את החביות, גער בו בן ביתו, מה עשה לו, נטל המקל ופצעו על ראשו, א"ל תחות מסייעתי את אנא גער בך, א"ל תן לי המקל ואני משבר, נתן לו את המקל, הוה מתב ראיהו חדא, הוה מתב ראיהו תרתי, מי גרם לו על ידי שלא (הוא) הוציא מעשרותיו כראוי.
14
ט״ואמר ר' לוי מעשה באחד שהוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחחת, ונתן לו הקב"ה בלבו, ועשאה חצייה זרע, וחציה בית מקוה מים, ובאה שנת בצורת, והיה מזבין סאה חטין בסלע, וסאה מים בתלת סלעין, מי גרם לו על שהוציא מעשרותיו כראוי, לכך משה היה מזהיר את ישראל עשר תעשר.
15
ט״זלא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי לא כא), חזקיה אמר משפט רשעים מגיהנם שנים עשר חדש, ששה חדשים בחמה, וששה חדשים בצינה, בתחלה הקב"ה מכניס בהם חיכוך, והם אומרים זו גיהנם של הקב"ה, ואחר כך הוא מוציאן לשלג, והם אומרים זו היא צינתו של הקב"ה, בתחלה הם אומרים ווה, ולבסוף הם אומרים ווי, הוא שדוד אמר ויעלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ ג), ממקום שאומרים וה וויי, והיכן משלימין עצמם, ר' יהודה [ברבי] אומר בשלג, הדה הוא דכתיב בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון (שם סח טו), השלג הוא צלמונא שלהם, יכול אף ישראל כן, תלמוד לומר כי כל ביתה לבוש שנים, מילה ופריעה, ציצית ותפילין, הענק תעניק, נתון תתן, פתוח תפתח, עשר תעשר, לפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר.
16
י״זוהארץ הנפה תחת יושביה (ישעיה כד ה). מראה לך קמה, ואינה מראה לך גדיש, מראה לך גדיש ושאינה מראה לך גורן, מראה לך גורן ואינה מראה לך ערימה, למה כי עברו תורות חלפו חק (ישעיה כד ה), שעברו על שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, חלפו חק, חק מעשרות, הפרו ברית עולם (שם) ברית אבות, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.
17
י״חנצור בני (תורת) [מצות] אביך וגו' (משלי ו כ). אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון (בראשית יד כב), ואין הרמה אלא תרומה, שנאמר והרמותם ממנו (את) תרומת ה' (במדבר יח כו), יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים (בראשית כו יב), אמר ר' אבא בר כהנא והלא אין הברכה שורה, לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי, ולמה מדדן, בשביל לעשרן, הדה הוא דכתיב ויברכהו ה' (שם שם). יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם כח כב).
18
י״טכותי אחד בא ושאל את ר' מאיר, א"ל לאו אתון אמרין דהדין יעקב אביכן קשוט הוא, דכתיב תתן אמת ליעקב וגו' (מיכה ז כ), א"ל הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה לשבטים, לא היה לו להפריש עוד משנים, א"ל את אמרת דאינון תרי עשר, ואנא אמרי דאינון ארבעה עשר, שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה), א"ל והא אית ליה מסייע, הוספת קמח הוספת מים, א"ל אין את מודה שהן ארבע אמהות, [יצא מהם ארבעה בכורות], ואין הבכור מתעשר, למה שהוא קודש, ואין קודש מוציא מידי קודש, א"ל טובי אומותיך דאת בגוה, ואל תטוש תורת אמך (משלי ו כ), אומתך, הוא שאמר דוד, לעשות רצונך אלהי חפצתי וגו' (תהלים מ ט), אמר ר' אחא [בר עולא] וכי יש תורה בתוך מעיים, ולא כך כתיב ועל לבם אכתבנה (ירמיה לא לג), אלא אמר דוד יבא עלי מאירה אם ירד דבר לתוך מעי, אלא כשהוא מעושר, הדה הוא דכתיב ועל אוצרות המלך עזמות בן (עזריאל) [עדיאל] ועל האוצרות בשדה (בכרמים ובהרים ובמגדלים) [בערים ובכפרים ובמגדלות] (יונתן) [יהונתן] בן עוזיהו (דה"א כז כה), לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.
19
כ׳אם עלי אדמתי תזעק (איוב לא לח). א"ל [הקב"ה] איוב כלום יש לך עליה אלא ארבע אמות קרקע בשעת מיתתך, ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, והא עבידא דידך, ר' חייא רבה, ור' שמעון בן חלפתא, ר' חייא רבה אמר, משל לאחד שמכר טלית באיטליס, עבר אחד ראה אותה, א"ל שלי היא, א"ל התעטף בה, אם מחזקת היא לך הרי היא לך, ואם לאו אין היא שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג כד), ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, הא עבידא דידך. ור' שמעון בן חלפתא אמר משל לאחד שהיה מוכר שפחה באטלס, עבר אחד וראה אותה, ואמר שלי היא, א"ל נזוף בה, אם נשמעת היא לך היא שלך, ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב כתיב בי המביט לארץ ותרעד (תהלים קד לב), ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, הא עבידא דידך, באותה שעה אמר איוב רבון העולמים לא כך אמרתי, אלא [כלשון הזה אמרתי אם עלי אדמתי תזעק], אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, ויחד תלמיד יבכיון (איוב לא לח), אם זרעתי אותה כלאים, אם כוחה אכלתי (בלא) [בלי] כסף (שם שם לט), זה מעשר שני, שנאמר ונתתה בכסף וגו' (דברים יד כה). ונפש בעליה הפחתי (איוב לא לט), זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא הוח וגו' (שם מ). תני רבי הושעיא לימדתך תורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים, יפה לזורעה חטים, שדה שמעלה באושים, יפה לזורעה שעורים, מאי טעמא דכתיב תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה. תמו דברי איוב (שם שם), [עד עכשיו] חוזר ומתנבא כמה נבואות, ואתה אומר תמו דברי איוב, אלא אמר איוב, אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהא לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית (דברים כו יג), לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.
20
כ״אלך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה לאיש יהודה וגו' (דניאל ט ז), אמר ר' יהודה בר אלעאי עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר ועבר בים צרה (זכריה י יא), ואין צרה אלא עבודה זרה, שנאמר והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח כ), והים נקרע לפניהם, הוי לך ה' הצדקה. אמר ר' יודן כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וה' עמם (שופטים א כב), הולכים לעבוד עבודה זרה, [ואת אמר] וה' עמם, הוי לך ה' הצדקה. ר' יהודה ב"ר סימון אמר (והם) [והמה] לקחו את אשר עשה מיכה (שם יח כז), [זה] צלמניא, ואת הכהן אשר היה לו (שם), [זה] כומרא, ויבואו (אל) [על] ליש וגו' (שם), עובדין עבודה זרה והיא מצלחת בידיהן, ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לע"ז, שנאמר ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח ויהי נאם ה' (יחזקאל טז יט), מהו ויהי, אמר ר' יודן כמה דאת אמר ויהי למחר ואעפ"כ ומנך לא מנעת מפיהם (נחמיה ט כ), הוי לך ה' הצדקה.
21
כ״ב[לך ה' הצדקה, אמר ר' אלעזר חנניה מישאל ועזריה בכשן האש אמרו הפסוק הזה, את מוצא כיון שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש נתכנסו כל מלכי אומות העולם, הה"ד ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא חזין לגבריא וגו' (דניאל ג כז, והיו כל אומות העולם אומרים להם הייתם יודעים שיש כח באלהיכם לעשות לכם לכל הנסים הללו, וגרמתם לו להחריב את ביתו ולהגלות את בניו, והיו כל אוה"ע מרקקין לפניהם, עד שעשאו גוש של רוק, והיה חנניה מישאל ועזריה מגביהין את פניהן כלפי מעלה, ואומרים לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. אמר ר' יהושע בר נחמיה לך ה' הצדקה צידוק הדין הוא, ולנו בושת הפנים, שאנו מכעיסין לפניך כמה פעמים ואתה סובלינו].
22
כ״גתני בשם ר' חנינא בנוהג שבעולם אדם אם יש לו שדה אחת, והוא נותנה לשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן, משיב הרוח, ומעלה עננים, ומוריד גשמים, ומפריח טללים, ומגדל צמחים, ומדשן פירות, ולא אמר להפריש אלא אחד מעשרה, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.
23
כ״ד[עשר תעשר] מה כתיב למעלה מן הענין, לא תאכלו כל נבלה וגו' (דברים יד כא), ר' עזריה ור' יונתן בן חגי ור' יצחק בר מריון בשם רבי יוסי בר"ח אמרו, האוכל פירותיו טבלים, כאילו אוכל נבילות וטריפות, מה טעם לא תאכלו כל נבלה [עשר תעשר], רבי אבא ורב וא בשם רב אמרו האוכל פירותיו טבלים למעשר עני חייב מיתה. אמר ר' יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לעניינו, ואחד לענין תורה, ואחד לענין מעשרות, לעניינו מהו אומר, ראשית בכורי אדמתך וגו' [לא תבשל גדי בחלב אמו] (שמות כג יט), מה כתיב אחריו, הנה אני שולח מלאך לפניך וגו' (שם שם כ), ולענין תורה, [מה כתיב] ראשית [בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו (שם לד כו)], מה כתיב אחריו ויאמר ה' אל משה כתב לך וגו' (שם שם כז), [א"ל הקב"ה למשה משה עד דסנדלא ברגלך כבוש כופה, מלא תבשל גדי בחלב אמו כתב לך את הדברים האלה], ולענין מעשרות, מה כתיב לעיל, לא תאכלו כל נבלה [וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו (דברים יד כא), וכתיב בתריה עשר תעשר. אמר הקב"ה אל תגרמו לי לבשל גדיים בחלב אמותם עד שהן בחלב אימותם, שאם אין אתם מוציאין מעשר כראוי, רוח אחד של קדים אני מוציא ומשדפתן, כמה דאת אמר ושדפה לפני קמה (מ"ב יט כו).
24
כ״העשר תעשר. עשר בשביל שתתעשר, עד שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים, להוציא אחד מעשרה לעמילי תורה. תבואת זרעך היוצא השדה (דברים יד כב), אם זכיתם אתם יוצאים לזרוע שדה, ואם לאו סוף שהיוצא השדה מתגרה בכם, זה עשו, שנאמר (ויבא עשו מן השדה) [איש יודע ציד איש שדה] (בראשית כה כז).
25
כ״וד"א תבואת זרעך. זכיתם סופך נפיק לחקלך, וחמי עלמא צריך מטר, ותתפלל ותענה, ואם לאו סוף ששנאי ישראל יוצאין לקבור בניהם בשדה.
26
כ״זשנה שנה (דברים יד כב). אין מעשרין משנה לחבירתה, דברי ר' עקיבא. ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך (שם שם כג). אם זכיתם דגנך, ואם לאו דגני, שנאמר לכם אשוב ולקחתי דגני בעתו (הושע ב יא), זכיתם תירושך, ואם לאו תירושי, [שנאמר ותירושי במועדו (שם שם)]. אמר ריש לקיש [אמר הקב"ה] אני אמרתי לך שתהא מוציא מעשרותיך מן המובחר, הא כיצד בא בן לוי אצלך, אם נתת לו מן המובחר, אף אני אתן לך מן המובחר, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כח יב), אם נתת לו מן החפוריות ומן הקיטניות, יש לי ליתן לך כמותו, שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו' (שם שם כד).
27
כ״ח ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה וגו' (דברים יד כט). ר' יהודה ב"ר סימון אמר, אמר הקב"ה אתה יש לך ארבעה בני בתים ואני יש לי ארבעה בני בנים, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך (שם טז יד), שלך, והלוי והגר והיתום והאלמנה (שם), שלי, וכולם בפסוק אחד. אם אתה משמח את שלי, בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלך, בבית הבחירה, שנאמר והביאותים ללאל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו' (ישעיה נו ז).
28
כ״טחסלת פרשת ראה
29