תנחומא בובר, ראה ט׳Midrash Tanchuma Buber, Re'eh 9
א׳כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך (משלי ג ט), שאם היית נאה, אל תהי פרוץ בעריות, שלא יהו הבריות אומרים איש פלוני נאה ואינו כגדור מן הערוה, על שם כבד את ה' מהונך.
1
ב׳ ד"א [כבד את ה' מהונך], אם היה קולך ערב, הוי פורס על שמע, ועובר לפני התיבה, על שם כבד את ה' מהונך [ממה שחננך].
2
ג׳[חייא בר אדא, בר אחתיה דבר קפרא, היה קולו ערב, והיה בר קפרא אומר לו, בני פרוס על שמע, ועובר לפני התיבה, על שם כבד את ה' מהונך, ממה שחננך. ד"א כבד את ה' מהונך, עבוד בהונך, עד דלא תעבוד בלא הונך].
3
ד׳ מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן, ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה לו הקב"ה, הכניס בו רוח תזזית (פי' רוח רעה), ונטל את המקל, והתחיל משבר את החביות, גער בו בן ביתו, מה עשה לו, נטל המקל ופצעו על ראשו, א"ל תחות מסייעתי את אנא גער בך, א"ל תן לי המקל ואני משבר, נתן לו את המקל, הוה מתב ראיהו חדא, הוה מתב ראיהו תרתי, מי גרם לו על ידי שלא (הוא) הוציא מעשרותיו כראוי.
4
ה׳אמר ר' לוי מעשה באחד שהוציא מעשרותיו כראוי, והיה לו שדה אחחת, ונתן לו הקב"ה בלבו, ועשאה חצייה זרע, וחציה בית מקוה מים, ובאה שנת בצורת, והיה מזבין סאה חטין בסלע, וסאה מים בתלת סלעין, מי גרם לו על שהוציא מעשרותיו כראוי, לכך משה היה מזהיר את ישראל עשר תעשר.
5