תנחומא בובר, שלח כ״בMidrash Tanchuma Buber, Sh'lach 22
א׳וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים וגו' (במדבר יד ב), משל למלך שעלה אחד לבימה שלו לידון, הוציא דבר מפיו במה שחייב את עצמו, הניח המלך האילוגין שלו וחייבו מפיו, א"ל במה שהוצאת מפיך אני דנך, ויהא לך כמה שאמרת, כך אמר להם הקב"ה במדבר הזה יפלו פגריכם (שם שם כט), התחילו לומר ולמה ה' מביא אותנו וגו' (שם שם ג), ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה, (ויפלו) [ויפל] משה ואהרן על פניהם וגו', ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם, ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר וגו', אם חפץ בנו ה' וגו', אך בה' אל תמרודו וגו' (שם שם ד ה ו ז ח ט), אמרו להם אין אתם נאמנין עלינו, אחינו חוששין בנו יותר מכם, שנאמר אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו (דברים א כח), ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים (במדבר יד י), ומי הם משה ואהרן, וכבוד ה' נראה באהל מועד (שם שם), מלמד שהיו זורקין אבנים והיה הענן מקבלן.
1